מאת:הראל נחמני
לאה גולדשטיין מסיימת ראשונה בין הנשים, נחמני שיריזלי במקום 14. מרוץ הטור טראנס אלפ ממשיך והרוכבים הישראלים, הראל נחמני, רונן שיריזלי, לאה גולדשטיין, לני אנגלהארדט, ליאוניד אניצפלד ואלן בן חיים, עשו דרכם אל האלפים
שני רוכבי אופניים ישראלים מקבוצת 'אשכולות' הראל נחמני ורונן שיריזלי משתתפים השנה בטור טראנס אלפ. בתוך המרוץ מוצא הראל נחמני זמן גם לתאר במילים את החוויה המדהימה הזו. יומן מסע טראנס אלפי.
יום א' – 06.07.08
השכמנו מוקדם בבוקר והכנו של כל הציוד הנדרש ליום הרכיבה הראשון. את שאר הציוד המיותר העמסנו על רכב הליווי. המאמן גדעון יצא לפנינו ויתמקם במחצית הדרך. שם נוכל להחליף בקבוקי מים ולהצטייד במזון (ג'לים, חטיפים וכו'). לקראת השעה 10:00 הגענו למרכז העיירה אוברמרגאו והתמקמנו בקבוצה D הרחק מהמזנקים בקבוצה הראשונה.
בדיוק מופתי זנקנו בשעה 10:05. יצאנו בשיירה ארוכה ברחובות העיירה. דקה בדיוק מהזינוק העברתי לפלטה גדולה והשרשת קפצה לה על הפדל הימני, בדרכה להשתחרר. בניסיון הראשון להחזירה למקום נחתכתי בקמיצה ושחררתי קללה עסיסית. צעקתי לרונן שימתין לי, הוא האט ותפס את השרשרת. תוך כדי רכיבה רונן הניח אותה במקומה והאופניים החלו לנסוע כמו שצריך. עכשיו אפשר להתחיל בתחרות.
רונן ואני התחלנו להעלות את קצב הרכיבה ועקפנו עשרות רוכבים. הדופק היה גבוה, קרוב לסף האנאירובי, ואנחנו מצדנו עקפנו ועקפנו. מדי פעם האטנו בגלל רכב שמגיע ממול ומצר עוד יותר את הכביש (שהוא ממילא צר), למעשה התקדמנו בתנועת אקורדיון.
לאחר כ- 50 ק"מ אנחנו מבצעים גישור מפלוטון קטן ומוצאים עצמנו בתוך פלוטון ענקי של מאות רוכבים. הגענו לפלוטון הראשון. כעבור 10 ק"מ התחלנו לטפס לתוך האלפים. 10 ק"מ של עלייה (כ- 1,000 מ' עלייה מצטברת) בשיפועים שמגיעים גם ל- 15 מעלות, ואנחנו המשכנו לעקוף. באמצע העלייה פגשנו את גדעון והחלפנו בקבוקי מים. לפתע, בתוך מספר דקות, מזג האוויר השתנה, רעמים נשמעו מן השמיים ותוך דקות ספורות ירד מבול אימתני.
המשכנו לטפס והזיעה נשטפה לתוך העיניים, משקפי השמש התמלאו באדים וערפלו את הראייה. עליתי בדופק קבוע, בסביבות הסף האנאירובי (כ- 180 פעימות בדקה), רונן היה כמה מטרים מאחורי. כאשר הגענו לפסגה החלה ירידה טלולה מטה. הכביש היה רטוב לגמרי אז החלטנו לרדת לאט ובטוח. מאחר ולא התאמנו בארץ אפילו פעם אחת על ירידות בכביש רטוב, החלטנו לא לקחת שום סיכון.
עשרות רוכבים עקפו אותנו בירידה שכללה שיפועים רצחניים וסיבובים חדים, אבל אנחנו לא התפתנו ללחוץ על הדוושה, העיקר לחזור הביתה שלמים ובריאים. לבסוף, הסתיימו הירידות והצטרפנו לפלוטון קטן שהלך והתעבה. עשרות רוכבים שדהרו בירידות התחברו לפלוטון בכדי לנוח לאחר הירידה. גם אנחנו החלטנו לשמור על הכוחות ולא לעבוד קשה מדי. ישבנו במרכז הפלוטון בדופק בינוני עד שהגענו לתחנה הסופית של היום, העיירה סולדן באוסטריה.
בינתיים עברנו 140 ק"מ, כ- 2 ק"מ טיפוס מצטבר, הזמן שלנו עמד על 04:35 שעות. מבחינת הדרוג, התקדמנו למקום ה- 14 בקטגוריית המאסטרס (סה"כ גיל שני המשתתפים מעל 80) ומקום 75 בדרוג הכללי. מאחר וסיימנו בין מאה הרוכבים הראשונים, נזנק בקטע השני בקבוצת הרוכבים הראשונה.
דקות לאחר הסיום, קיבלנו מסאז' מפנק לרגלייםחלנו לארגן את עצמנו לקטע השני. הגשם דרך אגב, המשיך לרדת לסירוגין במשך כל היום. התחזית למחר גשומה למדי, רק קיווינו שבירידות הכביש יהיה יבש. לאחר ארוחת הפסטה היומית שלנו, הגיע טקס חלוקת הפרסים, לאה גולדשטיין שלנו סיימה ראשונה בין הנשים. הרבה לפני המקום השני, עושה רושם שהיא בכושר מצוין ויש לה סיכוי טוב לזכות בבכורה הנשית.
ממחר ועד ליום השישי של התחרות אין יותר מישורים עליות וירידות. מחר תהיה עלייה חדה בהתחלה, ירידה ארוכה ואחריה עלייה ארוכה יותר בשיפוע חד פחות, ולסיום ירידה ארוכה מאוד ומתונה.
התפללנו שלא ירד גשם ושהכביש יהיה יבש בירידות.
