מאת:אייבי גילת
מאז שלאנס ארמסטרונג פרש ממרוצי האופניים, מאוד קשה להגדיר היום מי הרוכב הטוב בעולם. שיטות האימון דומות בין הרוכבים ועומס כבד של מרוצים באירופה אינו מאפשר לרוכב להשתתף בכולם, אם כך, כיצד אפשר להכריז על הרוכב הטוב בעולם
ארמסטרונג היה הרוכב כביש הכי טוב בעולם ללא ספק
עד לפני שנתיים כאשר אוהדי ענף ספורט האופניים התווכחו בשאלה מיהו הרוכב הכי טוב בעולם? התשובה הייתה כמעט ברורה מאליה לאנס ארמסטרונג, הוא הרוכב האולטימטיבי. לאנס הציב את הרף במקום הכי גבוה שיכול להיות. הוא זכה 7 פעמים ברציפות בתחרות הארוכה והקשה ביותר בעולם הספורט, הטור דה פראנס.
בין האוהדים של הענף זוהי שאלה כמעט טריויאלית. אולם ענף האופניים של סוף המאה העשרים ותחילתה של המאה ה-21 שונים בתכלית השינוי מהעשורים שהיו לפני כן. השם אדי מרקס היה בזמנו שם נרדף לרוכב האולטימטיבי. אדי "קניבל" מרקס, השתתף למעלה מ-1500 מרוצי אופניים וזכה בכמעט שליש מהמרוצים שהשתתף, הן במרוצים קלאסיים – חד יומיים והן במרוצי שלבים, ובעקבות כך, זכה לכינוי "הקניבל".
במשך השנים החלו בענף האופניים תהליכי שינוי מרחיקי לכת ותוכנית המרוצים הלכה והתמלאה. כיום, רוכבים מקצוענים בקבוצת הפרו טור משתתפים במרוצים רבים בשנה אחת, וכך נוצר עומס עצום על המערכות הפיזיולוגיות והנפשיות של הרוכב. כדי למזער את התופעה, רוכבים מקצוענים רבים החלו לצנזר ולבחור בקפידה את המרוצים בהם הם חייבים להשתתף, למרות שמבחינתם אילו נחשבות תחרויות מטרה. המסקנה – לא ניתן להשתתף לאורך הקריירה בכל המרוצים המופיעים בלוח השנה, וכתוצאה מכך, החל תהליך של התמחות.
לאנס ארמסטרונג, יחד עם יוהאן ברוניל, המנהל הספורטיבי, בנו קבוצה של רוכבי-על, שמטרתם הייתה, להוביל את ארמסטרונג לניצחון במרוץ הטור דה פראנס, וכך גם קרה. הרוכבים בקבוצה הקריבו מעצמם, שיתפו פעולה ועזרו לו בטיפוסים על ההרים. יחד הם הצליחו להוביל אותו למשך תקופה של 7 שנים רצופות.
באירופה מתקיימים מרוצי אופניים רבים וחשובים, כמו הטור של פלאנדריה בבלגיה, הפאריס רובא, מילאן סאן רמו, ליאג'-באסטון והטור של לומברדיה שנחשבים לחמשת המונומנטים בעולם המרוצים, וכדי שרוכב יקבל הכרה בינלאומית הוא חייב לזכות לפחות באחד מהם.
העומס הרב שנוצר במרוצי האופניים ותוכנית האימונים המכינה את הרוכבים להיות בשיא כושרם מצמצמת את סיכויים להצטיין בכל מירוץ. נכון להיום, ההבדלים בצמרת בין הרוכבים המקצוענים הם מאוד מינוריים. ציוד הקצה שהם משתמשים, תוכניות האימון המתקדמות ותזונה, מאוד דומים בין רוכב לרוכב, ולכן כל יתרון מזערי יכול ביום המרוץ להיות ההבדל על הפודיום. כתוצאה מכך, שביום נתון יכול כל אחד מ-200 רוכבי העילית בעולם לנצח כל מירוץ. כך נוצרו לנו עם השנים רוכבי קלאסיקות, ספרינטרים, שענים, מטפסים ורוכבי גרנד טורים, שרק לפני כמה עשרות שנים כולם היו עושים את הכול.
השאלה הנכונה, איננה מיהו הרוכב הכי טוב בעולם? אלא מיהו הרוכב הכי טוב בעולם למירוץ מסוים. כלומר, ישנם רוכבים המתמחים לסוג מסוים של מרוץ, ולבסוף כולם יודעים לנחש מיהם הפייבוריטים על המסלול. למשל, כאשר קטע מסתיים בפסגה של הר ונדרשת יכולת טיפוס, ישנה אפשרות לדעת מי מהרוכבים הוא בעל יכולת התאוששות פנומנאלית המסוגל בשבוע השלישי של גרנד טור לנצח.
כיום, לא ניתן למצוא את הרוכב הטוב בעולם, שכן כל רוכבי הדבוקה העילית הם אלופים. כדי לנצח מירוץ אופניים בימים אילו צריך שילוב נדיר של כושר גופני ונפשי עילאי, קבוצה של חברים שתעזור, יכולת לקרוא ולהגיב טקטית למהלכים וכן, גם קצת מזל. במרוץ הבא יהיו כמובן תנאים אחרים, מצבים אחרים וגורמים אחרים. אז מיהו באמת הרוכב הכי טוב בעולם?
אייבי גילת יועץ לרוכבי אופניים
