מאת:גיא דוסה
ישנם אנשים שנולדו שחיינים מלידה, וישנם כאלו שהחיבור שלהם למים מסתכם במלחמה פנימית והתמודדות עם פחדים. Total immersion, היא שיטה חדשה ללימוד שחייה והיא מלמדת כיצד להתחבר למים ולא להלחם בתוכם.
מה לי ולשחייה!? חשבתי לעצמי. זה ספורט ששייך לכל אוהבי הים עם הגוף הבריא. אני בקושי מסתדר במקלחת.."אתה תראה, זה יעשה לך שינוי טוב. עכשיו אני יכול לסגור לך בטלפון מאמן אישי. תנסה, זו שיטה חדשה שמלמדת מאפס", אמר לי חברי מעולם הספורט. בסיום השיחה הדלקתי סיגריה וחשבתי, לעמוד בבגד ים בקור המקפיא של חודש פברואר על שפת בריכה, שאף פעם לא הבנתי מדוע קוראים לה מחוממת. נשמע לי אבסורדי, אך כנראה שהגיע הזמן לדאוג לעצמי לתחביב ספורטיבי, ואולי גם לי יהיה סוף, סוף גוף בריא, אחרי שאוריד קודם תשעה קילוגרם.
ללמוד מאפס זה לא רק לשפר סגנון, זה ממש ללמוד לשחות, והאמת היא שניסיתי פעם לחבר את השחייה עם אימוני הכושר והתגאיתי שמצאתי מכון כושר עם בריכה ועוד בבניין העבודה. את הבריכה פגשתי בעיקר בטבילות של בדיקת קרירות המים, וכשכבר נכנסתי וניסיתי לשחות חתירה נגמר לי האוויר אחרי בריכה וחצי ומצאתי את עצמי עם הזקנות שעוקפות אותי בשחיית חזה.
החלטתי לעשות מעשה והרמתי את הטלפון. מעברו השני של הקו עמד גדי, הוא סיפר לי על שיטה ייחודית שהוא מלמד, שמה Total immersion. ביום ראשון הקרוב יש שיעור הדגמה בקנטרי רמת השרון. הוא אמר שעומדת להיות לי חוויה מדהימה ושצריך גם להביא כלי כתיבה, לא רק בגד ים. בכיתת הלימוד פגשתי את גדי. הכרתי איש עם חזון וסיפור חיים מרתק על משקל עודף של 30 קילו ולימודי שחייה בהתכתבות. מדובר ממש בשיטה שמשנה את כל מה שחשבתי על שחייה – הסיפור הוא להתחבר עם המים ולא להלחם בתוכם.
במפגש צפינו בצילומי וידיאו מרתקים. בתחילה נראו שם אנשים שכמעט טובעים ואחרי התהליך הם שוחים כמו דולפין. הסרטון עשה לי חשק לקפוץ מיד למים..אבל אז הגיעו משפטים מפחידים על מספרי פרוד, הגוף הצר והארוך, שלא ממש התחבר לגוש הנטוע בכסא, ולשחיית הרביע הקדמי, שדיבר על הארכת הגוף כך שההתנגדות תהיה מינימאלית במים. מה שאומר, שהשחייה בנויה על כמה שפחות תנועות. שמחתי, זה כבר נשמע יותר טוב.
רגע האמת הגיע. חולקנו לקבוצות וחיכיתי עד הרגע האחרון להוריד את הטרנינג לאחר שסקרתי את הגופות האחרים סביבי והבנתי שיש לי יתרון יחסי. התרגול החל, הבריכה מאובזרת במראות כדי שנוכל לבחון את התנועות. המדריך נותן הערות שמפרקות את התנועה לחלקים – טכניקה, טכניקה, טכניקה. זה כל הסוד, אמרתי לעצמי, וכשהתרכזתי באמת הצלחתי. זו הייתה הרגשה נפלאה. בסוף השיעור הייתי חייב לסחוט עוד משהו מהמדריך, ניגשתי אליו והתייפחתי שאני לא איש של טכניקה וזה לא בטוח ילך. בחמימות של אבא טוב גדי הרגיע אותי ואמר, "יש לך את זה. פגשתי מקרים הרבה יותר גרועים, ואם היית מביט סביב היית רואה שאתה לא מהאחרונים". הוא צדק, כנראה שאני לא כזה פלגמט.
