מאת:אילון ברכפלד
נפגשנו מיד לאחר החגים. השאלה הראשונה שהפנתה אלי מיד כשהתיישבנו ימים ספורים לאחר פרסומה של הכתבה, שיצאה תחת ידיה, הייתה: "להיכן רכבת ביום כיפור?". התכווצתי בכיסא כאילו מתבייש ועניתי "לא. אינני רוכב ביום כיפור". מבט מופתע עלה מולי. "גם לא בשבת". הוספתי בהססנות.
מיד לאחר מכן, המשכנו בשיחה קולחת לגבי האימונים הנדרשים ממי שמתחרה לראשונה בתחרות "איש הברזל" מבלי להשתתף באימונים קבוצתיים אלא בסולו אינסופי.
אימוני האופניים – לבד בעליות לי-ם
את הרעיון לצאת להרפתקה מצאתי באתר שוונג לפני כשנה. קראתי כתבה שפרסמה הדס על תחרות בה השתתפה. משם ועד לפגישה בינינו הדרך הייתה קצרה.
את השנה מאז אותו היום ביליתי בריצות ארוכות ומתישות, על הגבעות העוטפות את ירושלים וסביבותיה. את הרכיבה השבועית הארוכה בחרתי לבצע לרוב בשעות המוקדמות ביום א' מהרצליה, דרך צריפין, רמלה ועליותיה התלולות של אותה הדרך העולה מבית שמש בואכה ירושלים. דרך זו, מאפשרת רכיבה לקול ציוץ ציפורים ומבט קסום אל הרכסים סביב, ומזכירה בשלוותה ובנופיה, את הריה של אירופה יותר מאשר את אלה של מדינתנו הקטנטונת. היא איננה מגלה, אף לא ברמז, על היותה סלולה בארץ רועשת ונרגשת הזועקת לשקט מאז היווסדה.
הריצה הארוכה נקבעה עם צאת השבת מיד לכשאראה את הכוכבים נוצצים מעלי. מעין 'יריית פתיחה' המורה על תחילתו של עוד שבוע מפרך ומסמל סיומה של מנוחה כל כך הכרחית לגוף ובעיקר לנפש. ניכר היה שסידור זה, של מנוחה מוחלטת משך יממה שלמה, מועיל וחיוני, ומשליך באופן חיובי על היכולות הנדרשות במהלך השבוע. יתר האימונים התבצעו במהלך השבוע. את השחייה השלמתי לקראת ערב, כמעט מידי יום, עם סיום עיסוקי כדי להשכיח מאורעות היום ועומס אימוני השחר.
למרבה המזל, נקבעו השנה 2 תחרויות טריאתלון ביום שישי כך שהצלחתי סוף סוף לקחת חלק גם בתחרויות הטריאתלון. טרם קביעת תאריך חצי איש הברזל האילתי פניתי אל המארגנים בבקשה להתחשב גם במי שמבקש שלא להשתתף בתחרויות בשבת ונענו לקריאתי זו ותודתי על כך נתונה להם (יוסי מלמן ואנשי שוונג). כך בעצם הצלחתי להשתתף ב-3 תחרויות טריאתלון לפני הדבר האמיתי. במקביל, המשכתי להשתתף כבכל שנה גם בתחרויות חצי מרתון ומרתון שהתקיימו בארץ.
הכנה בישראמן אילת
את התחרות עצמה נאלצתי לקבוע לחו"ל. ידעתי שאילולא תיקבע תחרות בארץ לאמצע השבוע לא אוכל לקחת בה חלק. גם אם המועד יקבע ליום שישי, כך שיערתי, אין בזמנים שהצבתי לאפשר סיום המבצע קודם כניסת השבת. אשר על כן, נרשמתי לתחרות בציריך, שם לשמחתי מתחיל המרוץ ביום ראשון עם שחר.
לצערי, את נושא הרישום נאלצתי לפתוח מולם לדיון היות ובחרו להתעקש על ביצוע check-in דווקא בשבת. "לשוויצרים חוקים", כך טענו בפני, "ואינם נוהגים להתגמש בהם". רציתי לסיים את הסידורים הטכניים כולם קודם השבת ובכלל זה גם את הגשת הקסדה והאופניים כמקובל בתחרויות הללו. שבת תהיה למנוחה בלבד כפי שהייתה משך האימונים ובכלל.
למזלי, מצאתי איש יקר Khen שמו, מארה"ב, אוהב ישראל וישראלים גם יחד. ציינתי בפניו שפרוש שמו בעברית הוא "חיובי" ומאז כמעט כל בקשה שהפניתי אליו הושבה בחיוב. הוא הסכים לשוחח עבורי עם השוויצרים למען מציאת פתרון ל-"בעיה הסבוכה" ואף ניאות להפקיד בעצמו עבורי את האופניים והקסדה. איכשהו תמיד נמצא פיתרון או איזה אדם רגיש אי שם באמצע הדרך.
היעד שהצבתי היה בעיקר לסיים, ולהצליח לעשות זאת עם "טעם של עוד". משימה זו בוצעה בהצלחה חרף הזמן שנמדד שלא היה מן הטובים (13 שעות סה"כ: 1:25 שחייה, 7:45 רכיבה, 3:40 ריצה ועוד מספר דק' בין המקצים השונים שנועדו להחלפות ולהתמקדות מחודשת במשימה החדשה העומדת מולי).
אשראי וטוב לי – בסיום איירונמן ציריך
ספורט אתגרי זה המתפתח במהירות בארץ הוא חוויתי ובריא וראוי שגם אנשים שהנם שומרי מסורת יקחו בו חלק כפי שמתקיים הדבר ביחס לתחרויות ריצה ומרתונים. בכדי לעודד אנשים אלה בחרתי לשתף אתכם בסיפור זה.
אני ממליץ ומאחל הצלחה למצטרפים החדשים ולספורטאים כולם.
תגובות לכתבה לאימייל של איילון ברכפלד
