מאת:אור
השבוע חציתי לראשונה את רף השעה וחצי ריצה, ואת המרחק של חמישה עשר קילומטר. ביום שבת אחר הצהריים, השכן, אחיו המרתוניסט ואני, צלחנו את המרחק הזה יחדיו, ואפילו לא מימשתי את זכותי לפאואר ג'ל מינרלים בטעם תפוח במהלך הריצה. חציית קו החמש עשרה התרחשה בצירוף מקרים מפתיע ערב האחד בספטמבר. יום שהוא התחלה חשובה עבור אנשים רבים ובהם אני. לא, לא חזרתי לבית הספר התיכון, הראשון בספטמבר אינו רק תאריך תחילת שנת הלימודים אלא גם תאריך פתיחת ההרשמה למרוץ מרתון פאריז.
בתפקידו כאיצטגנין מבשר אסונות, השכן מזהיר אותי כבר כמה חודשים משאננות שתגרום לי להיזכר להירשם רק כשיהיה מאוחר מידי, ולא ימצא לי מקום בין מיוזעי פאריז והפזורה. בניגוד לתחזיותיו של השכן שמתבססות על ניבויים מפוקפקים, טרחתי ומצאתי את אתר האינטרנט של המרוץ, ובו נכתב כי כל מי שירשם עד סוף אוקטובר ימצא לו מקום במרוץ המתקיים ב-15 לאפריל.
אני יכול להתחייב לפטיסרי בה אוכל את העוגה הראשונה שלי אחרי המרוץ
המרוץ שמתקיים מזה שלושים שנים, חוצה את פאריז ממערב למזרח ובחזרה, מיער בולון ליער ונסן.
לפני כעשר שנים ביליתי בפאריז שלושה מהחודשים המאושרים בחיי, בניגוד למראה שלי היום הייתי רזה ביותר מעשרים קילו, ובניגוד לשרך שמפאר את ראשי הייתי קרח כביצה. חזרתי מאז לפאריז לתקופות קצרות של מספר ימים שהיו מרתונים של אכילה בלתי פוסקת ועיכול מזורז, אבל ריצת המרתון מסתמנת כהגשמה של פנטזיה קיצונית לכבוש את פאריז דרך הרגליים.
ההרשמה למרתון פאריז דורשת ממך התחייבות נוספת, ולא מדובר על העלות של חמישים ומשהו יורו. כשאתה נרשם למרתון אתה צריך להכריז מראש על זמן היעד שלך. האם אתה מתחרה על המקומות הראשונים ומתיימר לרוץ את המרתון בפחות משלוש שעות, ואני לא. או שאתה רק רוצה לסיים אותו כשהמכוניות כבר צופרות בשולי הכבישים שעומדים להיפתח מחדש, ואז אתה משייך את עצמך לקבוצה של ארבע וחצי שעות. לקבוצות הזמן יש גם צבעים, כך שבמרתון תדע האם לרוץ אחרי הקבוצה האדומה והמהירה, או אחרי הקבוצה המשתרכת שצבעה, לא במפתיע, הוא ורוד. זו אחריות כבדה לאדם שרק השבוע רץ חמישה עשר קילומטרים. למעשה כל הכרזה על זמן סיום נראית כיוהרה חסרת כיסוי, אני יכול להתחייב לפטיסרי בה אוכל את העוגה הראשונה שלי אחרי המרוץ (פייר הרמה ברובע השישי למי שתוהה) אבל זמן הריצה הוא מבחינתי אי וודאות אחת גדולה.
כמו תמיד, כשאני צריך מישהו שיאמר בקול בוטח שאני מסוגל להשיג מטרה שנראית לי נכון לעכשיו בלתי אפשרית, פניתי למאמן. "ארבע שעות" פסק המאמן אחרי הרהור שלא ארך יותר משלוש שניות, ומבלי שנאלץ להתבונן קודם לכן בקרביה של תרנגולת שזה עתה נשחטה. "ארבע שעות" הודעתי לשכן שהמתין לגזר הדין בביתו, ופתאום היה נדמה לו שהוא בדיוק עסוק בחמשה עשר באפריל.
ובינתיים במציאות היומיומית, הברכיים כואבות לי, והקילוגרמים המיותרים נאחזים בי כעלוקות, לפחות השבוע לא נפלתי מההליכון.
תגובות לטור של אור, ניתן להעביר לו ישירות למייל: [email protected] , או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר.
