מאת:עומר ברק
מעל 220 רוכבים התאספו בשעת בוקר מוקדמת של השבת האחרונה של חודש יוני בכניסה לפארק בריטניה להשתתף באליפות ישראל באופני כביש לשנת 2003. מספר שיא של רוכבים.
זרימת המכוניות החלה כבר בשעה 06:00 בבוקר וגברה ככל ששעת הזינוק התקרבה. מגרש החניה של פארק בריטניה היה צר מלהכיל את עשרות כלי הרכב – אחת הסיבות לדחית זינוק המקצה הראשון. הרוכבים הוזנקו ב-7 מקצים נפרדים החל ממקצה עלית-גברים שיצא למסע מפרך לאורך כ-125 ק"מ שהם 5 הקפות של המסלול. שתי דקות אחריהם יצא מקצה עלית-נשים – דל במשתתפות (6 בלבד) אך עתיר בכוכבות (ועל כך בהמשך) ל-3 הקפות שהן כ-75 ק"מ.
שאר המקצים – מסטרס א'+ב' (84 רוכבים), נוער עלית , נערים, נשים מסטרס ג' ו-ד' וילדים זינקו ע"פ התכנון בדיוק בזמן שנקבע להם.
אופי המסלול
מסלול הרכיבה אינו מישורי אך רחוק להיות בעל אופי הררי, הכתיב בכל המקצים סגנון רכיבה טאקטי וככזה ניצפו פלוטונים גדולים, בריחות נועזות ופריצות קרובות לקו הסיום – לאלה שנותר הכח ברגליים למאמץ אחרון ביום מתיש וחם, חם מאד (כשעה 0800 הטמפ' כבר חצתה את קו 30 המעלות).
המקצים החמים
האם אנו שותפים למגמה עולמית? הנשים בספורט הפכו הרבה יותר מענינות, אטרקטיביות ותחרותיות מהגברים. טניס, שיט, אופניים ויש עוד.
עלית נשים
איגוד האופניים גייס לשורותיו שתי ספורטאיות יהודיות מיבשת אמריקה הרחוקה. הראשונה, לאה גולדשטיין – רוכבת מקצועית, ישראלית לשעבר והשניה, ניקול פרידמן – אף היא מקצועית, נחתה בארץ ביום חמישי. במהלך מהיר ומתוקף חוק השבות קיבלה את האזרחות הנכספת והפכה י ש ר אל י ת. ככזאת יכלה ניקול להשתתף באליפות ישראל.
רבות דיברו על לאה וניקול ועל מקצה העלית – נשים האיכותי ביותר שהצמיח איגוד האופניים. ואכן כך היה, אלא שעל קו הזינוק 6 הבנות המרוכזות, מבט למעלה הגבעה, עומדות כולן בקו אחד (יש מקום לכולן) נראה עצוב משהו, מה גם ששתי דקות קודם לכן זינק מקצה הגברים – עלית עמוס המשתתפים (כ-40 איש).
בכל אופן מקצה הנשים הבטיח (אף כי לא קיים) את הדרמה העיקרית. 4 רוכבות חזקות, 3 בעלות נסיון בינלאומי, 2 יהיו (כנראה) באולימפיאדה ואחת תנצח! בבורסת ההימורים נטו הסיכויים לטובת לאה גולדשטיין וניקול פרידמן המנוסות. כושרה של שני בלוך מוטל בספק (לא התאמנה בצורה מסודרת במהלך השנה שעברה) ונינה פקרמן אשר עברה תקופת אימונים מפרכת כהכנה לאליפות העולם דרג ב' (תתקים בשבוע השני של יולי בשוויץ) נמצאת אף היא בכושר מצוין. אורת בש וחגית נאור חברות הקבוצה האדומה (קבוצת רוכבי תל אביב) רוכבות חדשות, חסרות נסיון אך מאמינות בעצמן, התאמנו חזק והיו נכונות לאתגר 75 הק"מ.
את מהלך התחרות היטיב לסכם קובי קורן בפורום שוונג:
"בסוף רצף הסיבובים הקטנים שמבית גוברין ועד לפני הצמת של בית ניר ימינה, עלתה לאה על הקראנק והסתכלה לבנות בעיניים, בסיבוב האחרון שלפני הפנייה ימינה לירידה לכוון קו ה-3000 היא
פתחה כמאה מטר על הפלוטון ושמרה על קשר עין אתו. לאחר שהרגילה את הבנות שזהו המצב ושהיא "סתאם " מסתכלת מדי פעם אחורה, בפעם השלישית כשהיא הסתכלה אחורה היה זה סימן מוסכם
לניקול פרידמן (וגם ישורת קצרה!) לבוא מזנב הפלוטון כמו טיל בליסטי ולהצטרף אל גבה (זה היה מהיררררר). זה היה שלב שבו נשארו שני, נינה, אורת וחגית לנהול קרב טקטי על המקום
השלישי אותו השאירו להן השתיים. הייתה זו הקפה ראשונה והפער עמד על כמאה וחמישים מטר (וגדל בהמשך לשתי דקות ויותר בהדרגה) אבל הבנות כנראה הרימו דגל לבן ולא עבדו לסגור, לאף
אחת "לא היו רגליים" ככל הנראה כדי לשנות את המצב.
ארבע הבנות רכבו טאקטית ומשכו לקצב ממוצע נמוך במיוחד ששרת את כולן. שני עם סגנון רכיבה נהדר ועבודת רגליים מרשימה הייתה בכשר פושר מאד וניכר בה שהיא רחוקה משיאה, נינה ביום רע
שהכל הולך ממש הפוך (גם נפילה בפלוטון וגם "ענייני נשים" שפקדו אותה דווקא בו ביום) נמשכה לקצב נמוך משמעותית מזה שרכבה בו לאחרונה והרוכבות של נימרוד עשו את שלהן בצורה הטובה
ביותר.
כך או אחרת: הקצב היה מהנמוכים שראינו במירוצים האחרונים ואפילו באימוני סגל הנבחרת. הקפה אחרונה -3000 לסיום נכנסים לעלייה ימינה ושני עולה על הקראנק, נינה עולה מייד אחריה כדי לגלות ש"אין לה רגליים" והיא בבונק אדיר, רוכבות תל אביב חולפות על פני נינה ודולקות אחרי שני שנראית מופתעת משהו מכך שהיא בראש והסתיים לו גם הקרב על המקום השלישי.
ניצחה לאה גודשטיין 2:09:55, ניקול פרידמן 2:11:28 ושני בלוך2:18:13.
לאה גודשטיין מנצחת הנשים
עלית גברים
כמעט כל הקנונים הכבדים של איגוד האופניים הישראלי התיצבו על קו הזינוק למקצה היוקרתי, גם אם איבד מעט מזוהרו בשל בנות העלית. היו שם מנצח השנה שעברה, איתי ליפשיץ סגנו דרור פקאץ, צחי בויגן, דני הלסוך האירופאי המנוסה, דורון אמיץ שכבש את הפודיומים של מרבית התחרויות האחרונות, שגיא בנטל, ניל אובראיין, הטריאתלטים דן ורן אלרתמן, אורי זילברמן ודרור לינדנר ורוכבים נוספים בהם מנצח הנוער בשנה שעברה דור דבירי אשר התחרה לראשונה בעלית בוגרים וגם יורי לוינזון המצוין.
במהלך 5 ההקפות התחלפה ההובלה בין רבים מהרוכבים אך היה ברור שמשמעת טקטית, עבודה נכונה בפלוטון ושמירת כוחות לסיום תצמיח את האלוף הטרי לשנת 2003.
על קו פרשת המים הארוך הסתדרו המשפחות, חברים וחברות ונתנו ליקירהם את הבקבוק הנכון מהול בתמיסת האנרגיה הנכונה. מי שלא דאג לנציג נאלץ להסתמך על מחלקי המים , משימה בעלת סיכון גבוה בהתחשב בטמפ' ששררו באזור, בפלוטונים הגדולים ובעומס שנוצר על נקודת המים. החום העז גבה את המחיר שלו – מספר רוכבים התיבשו ופרשו ואחרים התיבשו והגיעו
לקו הסיום עם שרירים תפוסים. תשאלו את דרור פקאץ' מה זה שריר תפוס. לקראת סיום התחרות הוא חש זאת היטב.
מכולם היה זה דור דבירי הצעיר (19) והמבטיח שידע לנצל את המצב לטובתו כאשר חצה את קו הגמר ראשון (3:22:36)- הישג מצוין לנער שעלה לכיתת הבוגרים והוכיח מי החזק. 6 שניות אחריו סיים יורי לוינזון (3:22:42) וצחי בויגן סיים במקום השלישי (3:22:43).
דור דבירי – עלה כיתה
עלית נוער
בנוער היה זה יהונתן רבנה שסיים במקום הראשון בצורה משכנעת את 98 הק"מ בזמן של 2:55:33 שעות כ-2 דקות לפני חברו לקבוצת רוכבי ת"א, אנטון מיכאלוב (2:57:11).
שלישי סיים הטריאתלט עופר ורד בתוצאה מצוינת של 2:57:14.
סיכום
כל הכבוד לאיגוד האופניים וחברת צימוק מפיקת הארוע על שהצליחו לסגור את הכביש למכוניות לא מורשות למרות שמספר הרכבים המורשים היה מוגזם ולא פעם הפריע לרוכבים.
כל הכבוד ללאה גולדשטיין וניקול פרידמן אשר בזכותן בנוסף לערוץ 5 (בתשלום) הגיע צוות של ערוץ 1 להכנת כתבה של שתי הבנות ולתפארת איגוד האופניים בישראל.
כל הכבוד למעודדים הרבים שעודדו בנקודות חלוקת המים ועל קו הסיום. כבר הרבה זמן שלא ראיתי כל כך הרבה מעודדים מחכים כל כך הרבה זמן למנצחים. אבל היה שווה!
חברת צימוק – חברה משפחתית – מכונה משומנת היטב, כל בת ואם יודעת את מקומה המדויק ועל המלאכה מנצח האב דני, על אירגון אירוע מרובה מקצים ומשתתפים בצורה מקצועית כל כך.
אם קיים פוטנציאל אדיר לתחרויות אופניים בישראל – היום ראינו אותו שוב.
