מאת:בועז ריבק
דואתלון גלי הדר, הוא אחד מהתחרויות האהובות עלי בסבב התחרויות בארץ. זו התחרות הראשונה של העונה, הזדמנות לשוב ולפגוש חברים לאחר יותר משלושה חודשים ללא תחרויות, זריקת עידוד ומרץ לקראת עונה חדשה ועמוסה, הזדמנות לבדוק את כושרך הגופני ולקבל משוב ראשון על האימונים, לגלות מי עבד קשה בחורף ומי התאהב יותר מידי במושג 'פגרה', הזדמנות להתחרות עם החבר'ה הצעירים באותם המרחקים, והזדמנות לרוץ ריצת שטח אמיתית במסלול חולי קשה ומלא בעליות, אותו לא שוכחים כל כך מהר (כבר שמעתי כמה סיפורי "מורשת קרב" – כך כבשתי את הגבעות בחולות ראשל"צ…).
דואתלון גלי הדר גם זוכה להערכה מצידי, על תמיכתו בספורטאי העלית בכך שהוא מציע את הפרסים הכספיים הגבוהים ביותר (חוץ מאליפות ישראל), ויודע להוקיר ולתגמל גם את הספורטאים המקומיים המצטיינים.
למרות מיקומו במרכז הארץ, לא מצליח דואתלון גלי הדר לסחוף אליו מתחרים רבים כמו יתר התחרויות באזור זה. השילוב של מסלול קשה (ביחס למרחק) עם מועד התחרות בתחילת עונה, כשהכושר רחוק מהשיא, יוצר אצל מתחרים רבים חששות והם מעדיפים לדחות את תחילת עונת התחרויות להרצליה או לכינרת. ההפסד כולו שלהם. אירגון הדואתלון, בניצוחו של צביקה יוזוק, עולה על הרבה מהתחרויות האחרות. לא אירגון גרנדיוזי עתיר בכסף ומתנדבים, בעל יומרות להיות הטוב ביותר, אבל אירגון טוב, שיודע להתעסק בעיקר ולא בתפל. אירגון שלא מבטיח דברים שלא יכול לקיים, ולכן גם לא מאכזב. זינוקים מדורגים, מסלול ברור ומסומן היטב, מים בשפע, סגירה טובה של הכביש, כיבוד בשפע, שרותים ומקלחות בכמות מספקת – כל אלה הופכים את ההשתתפות לחוויה .
חלוקת שקיות המשתתף בבוקר (תור ארוך), השמירה על הציוד בשטח ההחלפה (לא היתה), מיקום תחנות המים (לא מחלקים מים בעליה!) ואיכות ועיצוב החולצות טעונים שיפור.
דואתלון גלי הדר השנה, היה גם התחרות הראשונה מאז נבחרה הנהלת האיגוד החדשה, לפני קצת פחות משלושה חודשים, וזו היתה הזדמנות ראשונה לבדוק יישום בשטח של ההבטחות לדרך חדשה.
הנקודות שאליהן אני רוצה להתיחס רלוונטיות לרוב התחרויות, ולכן הן מופנות להנהלת האיגוד, כקובעת מדיניות, יותר מאשר למארגן התחרות הספציפית:
מדידת הזמנים מאוגוסט 2000, בטריאתלון גליל עליון, עברו באיגוד להשתמש במערכת ה-championchip לצורך מדידת זמנים, כמקובל בכל העולם. הדבר העלה את רמת האירגון בכך, שהמערכת הצליחה להתמודד עם ריבוי המשתתפים, פתרה את בעיית הקושי בזיהוי מתחרים שמספרי החזה שלהם התקמטו או נקרעו, מנעה קיצורי דרך ורמאויות וזירזה את זמן ההמתנה לפירסום התוצאות.
בדואתלון גלי הדר הוחלט לחזור למדידת הזמנים הישנה, כדי לחסוך בעלויות. האיגוד, שמנסה להתקדם קדימה, חזר בבת אחת 3 שנים אחורה. לא הייתה אפשרות לדעת מי זינק שלא במקצה שלו, או שהסתובב לפני הזמן, ולאחר המתנה ארוכה פורסמו בסוף התחרות רק תוצאות סופיות, ללא זמני ביניים. מעיון בתוצאות בשוונג, עולה שלכ- 50 משתתפים אין זמני ביניים, לכמה אנשים יש תוצאות לא הגיוניות ושהשם הפופולרי ביותר בקרב המשתתפים הוא 'לא נמסר' (כלומר הייתה טעות בזיהוי המספר שלהם).
אינני יודע בכמה יקר יותר השימוש במערכת האלקטרונית, אבל הטענה כי הוחלט לוותר עליה בכדי להוזיל לנו את דמי ההשתתפות, לא ממש מוצדקת. מחיפוש בארכיון שוונג, עולה שבשנה שעברה, עם המדידה האלקטרונית, דמי ההשתתפות היו 80 ¤. השנה, בלי המערכת, דמי ההשתתפות היו 90 ¤.
דמי השתתפות ההחלטה של ההנהלה החדשה באיגוד לקבוע מחיר אחיד לכל התחרויות היא צעד נכון, אבל צריך לעשות הבדלה בין דואתלונים לטריאתלונים, שהפקתם יקרה יותר בגלל תוספת השחיה, שמצריכה סירות ושרותי הצלה.
דראפטינג לאחר מאבק ממושך, בו תמכו גם רוב חברי ההנהלה החדשה, הוחלט השנה לחזור לפורמט התחרויות ללא דראפטינג. מול לחץ ספורטאי העלית ומאמניהם, שטענו שאיסור על ביצוע דראפטינג יפגע בהכנותיהם לתחרויות בחו"ל, הושגה פשרה: מקצה עלית עם דראפטינג, ומקצה גילאים ללא דראפטינג. הפיצול הוא הדבר ההגיוני ביותר, אבל עדיין סובל מ'חבלי לידה'. אין סיבה מדוע כל הנערים והנוער צריכים להתחרות עם דראפטינג. גם בגילאים אלה צריכים לעשות הפרדה בין הספורטאים המובילים, עם פוטנציאל להתקדם לעלית בעוד כמה שנים, לבין יתר המשתתפים, שכמו בקבוצות הגיל בבוגרים, בסה"כ מעונינים בתחרות אישית ובטיחותית. יש צורך בהגדרות ברורות מי נחשב עלית, ולמנוע מצב שמקצה הגילאים תופס מתחרים ממקצה הדראפטינג. יש גם לחשוב כיצד לתגמל את יותר משלושת המנצחים בעלית, כדי למשוך למקצה עוד מתחרים.
מי עבד קשה בחורף ומי התאהב ב'פגרה'?
זינוקים מדורגים בתחרות עם כמה מיקצים, תמיד גדל הסיכוי לטעויות רישום, לכן יש לדאוג לסימון ברור שמבדיל את המתחרים בזינוקים השונים. בגלי הדר, הסימון המבדיל בין המקצה הראשון לשני היה רק על הקסדות. לא היה ניתן לדעת אם מישהו מהמקצה השני זינק, בטעות או בכוונה, עם המקצה הראשון. גם מי שזינק בזמן, יכול לגלות בסיום התחרות, שרשמו אותו בטעות במקצה אחר ולכן הוסיפו או החסירו מזמנו האמיתי. את זה אפשר לפתור בקלות ע"י תליית רשימת המשתתפים לפי מיקצים על לוח המודעות לפני התחרות, ולבקש מכל מתחרה לאשר את נכונות הפרטים.
שיפוט בגלי הדר היו הרבה שופטים – ותיקים וחדשים שנמצאים בחפיפה. זה היה טוב וחשוב, בייחוד כשצריך להרגיל מתחרים לחוקים חדשים. יש רק לקוות שמספרם לא יקטן כשתגמר תקופת ההכשרה ויהיה צריך לממן את שכרם.
שוברי כניסה ויציאה כדי למנוע השתתפות של מי שלא נרשם ולמנוע גניבת ציוד, הדפיסו באיגוד שוברים מיוחדים שמחולקים למשתתפים, אותם יש להציג בכניסה וביציאה. רעיון מצוין – ביצוע לקוי. לא לכל מארגן תחרות יש את מכסת כח האדם שמאפשרת הקצאת מתנדבים למשימת אבטחת שטח ההחלפה. בצדק, משימה זו מקבלת עדיפות נמוכה, שכן יותר חשוב להשתמש במתנדבים להכוונה ולחלוקת מים למשל. אבל אסור שיווצר מצב, כמו בדואתלון גלי הדר, שהשוברים מחולקים אבל לא נבדקים. אין שמירה בשטח ההחלפה? – אל תחלקו שוברים. כשיש בידך שובר, אתה יוצא מתוך הנחה שיש מי שמשגיח על הציוד שלך. יתרה מכך, כדי ששובר הוצאת הציוד יהיה יעיל, יש צורך לחלקו רק לאחר שרושמים בו את מספר המשתתף ושם התחרות. עם כמות השוברים, ללא שם ומספר, שצברתי במהלך התחרויות שבהן לא נאספו השוברים, אני יכול למלא את כל הנגרר של להבים בזוגות אופניים…
טקס סיום באיגוד מחפשים כבר זמן רב דרכים לקצר את הטקס כדי להפכו לאטרקטיבי יותר. באילת ניסו שיטה חדשה שהתגלתה כיעילה – הצגת הזוכים משני המינים בבת אחת. בגלי הדר חזרו לשיטה הישנה. אמנם הטקס זרם חלק, בעיקר כי היו פחות קטגוריות (לא היו שני מרחקים לאותו גיל), אבל עדיין – כמה שיותר קצר, יותר טוב.
השיטה המבזה, שנהוגה כבר הרבה זמן, של חיסכון בכמות הגביעים ע"י יציאה מתוך הנחה שחלק מהמנצחים לא ישארו לטקס, ולכן אפשר להעביר את הגביע לקטגוריה אחרת, חייבת להיפסק. חלוקת גביעים ללא כיתוב של הקטגוריה, או עם כיתוב של קטגוריה אחרת, פשוט מעצבנת ומזלזלת. רוצים לחסוך בעלויות? – אחדו קטגוריות קטנות.
סה"כ דואתלון גלי הדר היה תחרות טובה ומהנה. נקווה שזו תחילתה של עונה טובה. המבחן הגדול יהיה בהפקות לקחים בארגון לקראת התחרויות הגדולות והמשמעותיות יותר.
קישורים קשורים
דואתלון גלי הדר – תמונות
דואתלון גלי הדר – תוצאות