מאת:שגב אפלבאום
עבור רבים מאיתנו, המחשבה לגרור את עצמנו מוקדם בבוקר של שבת גשומה ולהשתכשך בבוץ, נשמעת אבסורדית. אך עבור כמה עשרות רוכבי שטח זה היה בסך הכול עוד שבת נהדרת למרוצים.
זו השנה השניה ברציפות בה מתקיים מרוץ Uphill (טיפוס גבעה), מבית היוצר של איקי רהט, ללא ספק אחד המארגנים המקצועיים והרציניים בענף. מדובר במרוץ הכולל ברובו עליות ברמה טכנית בינונית, במהלכו מטפסים כ 500 מ' לאורך 9 ק"מ. למעשה מדובר בספרינט הנמשך הרבה פחות משעה (זמן של המנצח איתי בירנבוים,היה 38:32 דק') ונותן הזדמנות לאלו החזקים יותר בעליות להוכיח עד כמה הם טובים.
כנראה שהשבת הגשומה הצליחה להרחיק לא מעט משתתפים, בינהם רשימה לא מבוטלת של רוכבים מובילים ופופולאריים, כמו שגיא בנטל שניצח כאן שנה שעברה.
בין השמות הידועים שהחליטו בכל זאת לבוא היו אייל רהט שהספיק להתגייס, לורי קופנס, לורנס סטילס, איתי בירנבוים שניצח את המרוץ ומשפחת מנור מקיבוץ בארי.
וכך, בעיצומה של שבת גשומה, כשכל עם ישראל מחכך ידיו סביב התנור ולוגם כוס קפה במיטה, התייצבנו כ 60 רוכבים על קו הזינוק, מכוסים בבוץ, עוד לפני שהמרוץ החל, מחייכים מאוזן לאוזן הנה עוד יום של כיף עומד להתחיל,לפחות עבור חלק מאתנו…
עוד לפני שהמרוץ החל, כבר ניצבתי מול דילמה קריטית. למרות ההכנות הקפדניות, שכחתי את משקפי הרכיבה בבית, קורה. אבל לא הסכמתי להקריב את משקפי הראיה היקרות עבור המרוץ. לאחר לבטים רבים, דקות לפני הזינוק, מסרתי לאישתי את משקפיי. היות והמסלול הוא ברובו עליה, החלטתי להתחרות ללא משקפיים. הבנתי שזו הולכת להיות רכיבה יוצאת דופן עבורי וגם די מפחידה.
הזינוק טרם החל וכבר עמדתי בפני עובדה קשה נוספת – ערמתי כלכך הרבה בוץ בסוליות עד שלא יכולתי לנעוץ את נעלי בתוך הדוושות.
קופנס מנקה את האופניים – אחרי
הזינוק היה יחסית נקי מתקלות ואירועים אך רחוק מלהיות נקי במובן המלוכלך של המילה.
הרוכבים חלפו על פניי בקצב רצחני בעוד אני מנסה להלחם בדוושות הסרבניות, הנעליים פשוט לא התחברו. מאוחר יותר בגדו בי הדוושות שוב בירידות המהירות ורק בנס הצלחתי לשרוד מבלי ליפול.
כמו שאיקי הבטיח לנו בגרף המצורף בפרוספקט, העליות החלו מיד ובקצב רצחני. המסלול היה חלק ורק הוסיף לאתגר שניצב מול הרוכבים. נראה שהמפתח להצלחה במרוץ היה תלוי בבחירת צמיגים מתאימים והתאמת לחץ האויר. גם אלו אשר תהו מה היתרון של מעצורי דיסק על פני מעצורים רגילים, זהו הזמן לגלות.
אז הצלחתי לבחור צמיגים מתאימים, היו לי בולמי דיסק, אבל כנראה שחסכתי בשימון נאות של השרשרת וההילוכים. מהר מאד החלה השרשרת להתקע כל מספר סיבובים ולהשתחרר אחרי השהיה רגעית, בעודי נתקע במקום. יחד עם הבוץ, טיפוס על העליות על האופניים הפך למשימה בלתי אפשרית בכמה מקרים.
אינני יודע כיצד הצלחתי לנווט את דרכי עם ראיה לקויה. רכבתי באי וודאות מוחלט, היה עליי לבחון את פני המסלול כפליים לפני שבחרתי את הקו הנכון והתפללתי שלא יהיו לי הפתעות בדרך. בסופו של דבר
הכל עבר בשלום ובכיף, לא רק לי אלא לכולם.
אז היה קר, מטונף, טחנו את הרגליים בעליות ובלענו קצת בוץ, אז מה? העיקר שנהננו מתחרות מוצלחת, מצאנו דרך לנצל את השבת לרכיבה ולא נתקענו מתחת לשמיכת הפוך אחרי החמין של שבת…
קישורים קשורים
תמונות (באדיבות דן בהיר מקיבוץ אפיקים)
כאן
תוצאות כאן
