מאת:רוני בירם
אביחי ואני מכירים מזה חודשים ספורים בלבד, אך נרקמה בנינו רעות של ספורטאים, אחווה שקיימת רק בקהילה שלנו. נפגשנו בקבוצת האימון של וילי הנפגשת בימי שישי ושבת.
לקראת תחרות איש הכח התחלנו להגדיל נפחים והוספנו אימוני ריצה ורכיבה משולבים – תחילה אחת לשבוע ואח"כ פעמיים בשבוע. בין אימון לאימון ובזמן ההתאוששות, החלפנו חוויות וסיפורים אישיים; וכך, בחלוף זמן קצר, למדנו להכיר איש את רעהו, את האצן שמתחת לשעון הדופק, את הרוכב שעל האופניים.
אביחי הקפיד תמיד על ביצוע מדוייק של תוכנית האימונים, כפי שנתנה ונכתבה מפיו של וילי; ושגרת האימונים היתה לו בחזקת תורה מסיני, שלא באה אחריה תורה שבעל-פה לשנותה. הוא ספר בדיוק רב כל מטר במסלול הריצה ומנה כל קילומטר בקטע הרכיבה.
אביחי היה לי פרטנר אידיאלי לאימונים. הוא היה תמיד נכון לצאת לאימון, מעולם לא קיטר על השעה המוקדמת, ותמיד היה מגיע למפגש בזמן, ראשון לפני כולם, ישוב בג'יפ האיסוזו שלו.
אביחי הלר במרוץ נס ציונה פברואר 2002
הודות לדבקותו במטרה ששם לפניו, ולרצינות הרבה בה התייחס לאימונים, הגיע אביחי להישגים מרשימים תוך זמן קצר. תוך מספר חודשים השיל אביחי לא פחות מ-18 קילוגרמים ממשקלו, גמא שני דואתלונים קצרים, טריאתלון אולימפי אחד והיה על סף השתתפות בתחרות איש הכח, הנחשבת, כידוע, לתחרות תובענית יותר מחצי איש ברזל. אביחי לא נתכוון לעצור כאן. לקראת סוף הקיץ תכנן אביחי להשתתף בתחרות חצי איש ברזל בחו"ל, והתחיל להרהר גם במועד בו ישתתף בתחרות איש ברזל שלם. מסלול זה תובע מהנועזים שבנינו שנתיים לפחות, אך אביחי הסתפק בחצי שנה. למען האמת, אביחי עצמו השתומם מידי פעם על התקדמותו המהירה, וכשבוע לפני התאונה הראה לי את תמונתו שברשיון הנהיגה, תמונה המבהירה היטב את השינוי שחל בו. חזינו לאביחי הצלחות מהירות ונוספות וזכור לי שאמרתי לו מספר פעמים דברים בנוסח "אביחי, בעוד מספר חודשים, אתה כבר לא תדבר איתי, אתה תתאמן רק עם סוסים חזקים ומהירים".
ביום רביעי שלפני התאונה נפגשנו כמנהגנו בחוף הצוק בשעה המוסכמת, ויצאנו לריצה בת 15 קילומטרים. לאחריה היינו אמורים לצאת לרכיבה של 50 קילומטרים. לרוע המזל החל גשם לטפטף, ואביחי ווילי העדיפו לדחות את הרכיבה ליום המחרת – "מסוכן מדיי לרכב בגשם" – הם טענו. כך נולד רעיון הביש לבדוק את הכביש החדש, כביש חוצה ישראל הפנוי ממכוניות, והנחשב – כך סברנו – לבטוח.
וכך נקבעה הפגישה לאותו בוקר אכזר והפור נפל. יצאנו, ארבעה רוכבים, ממחלף תקווה, דוושנו מזרחה לאורך כביש חוצה שומרון וכשהגענו למחלף קסם ירדנו לכביש מס' 6 – כביש חוצה ישראל.
הבוקר היה יפה, הכביש מרופד באספלט נקי וחדש. רכבנו כקילומטר בלבד לאורכו של כביש חוצה ישראל, היינו קרובים למדי האחד אל השני. אני רכבתי לפני אביחי ולשמאלו, כאשר לפתע נשמעה חריקת בלמים נוראית. משהתאוששתי מהחבטה שספגתי והרמתי את ראשי, הבחנתי באביחי המדמם שוכב בצד הכביש, ולצדו וילי, תומך ומנסה לסייע.
בעוד שבוע תערך תחרות איש הכח ע"ש אביחי הלר ז"ל, בכביש בו מצא את מותו.