מאת:אייל הרשטיק
בשבוע שעבר נערך מסע ראשון מסוגו בארץ – מסע שמטרתו הגברת המודעות של הציבור למפגעים סביבתיים לאורכה של ארץ ישראל.
מארגני המסע "ארגון חיים וסביבה" בשיתוף המשרד לאיכות הסביבה חשבו על דרך לעשותו והדרך שנבחרה היתה ע"י רכיבה קבוצתית של אופניים לאורכה של כל המדינה מנהריה ועד אילת.
וכך מצאו להם את עצמם ביום ראשון 25 רוכבים בדרכם לנהרייה עם המון מוטיבציה ורצון להתחיל (ולסיים כמובן) את המסע החוויתי ,לנסות להחדיר לציבור את חשיבות השמירה על איכות הסביבה כתנאי להמשך קיומנו בעתיד וכמובן לגמוע מרחקים עם האופניים ולשבור שיאים אישיים (רמז – הירידות ממצפה רמון).
יום ראשון:
כבר בדרכנו לנהריה תפסה אותנו הידיעה המרה על כך שכל אזור נהריה סגור לתנועה עקב התראה על מחבלים אך אל ייאוש מארגני המסע בספונטניות רבה ובארגון זריז העבירו את טקס הפתיחה שהיה אמור להיות בנהריה אל כפר מסריק הסמוך.
שם לאחר התמהמהות קצרה שבמהלכה התלבשו והצטיידו הרוכבים התחיל הטקס הראשון – טקס שמטרתו להסביר על בעיית האסבסט בגליל בעיה שנוצרה עקב קבירת פסולת האסבסט במקומות רבים בגליל דבר שגורם למחלות בקרב תושבי האזור.
ואז זה הגיע – יריית הזינוק, הרגע שכל רוכב חיכה לו, תחילת הדרך אל מסע שעכשיו בזמן כתיבת שורות אלו אני בטוח שאף אחד מהרוכבים לא ישכח כל חייו.
רכבנו במשך כשעה וחצי מרחק של כ- 30 ק"מ של רכיבה קלילה עד כניסתנו לנמל הדייג בנחל הקישון שם בקבלת פנים די מרגשת קיבלו אותנו דייגי הקישון ,כיתת אקולוגיה מבית ספר מקומי , לוחם שייטת ,ופעילי איכות סביבה מקומיים בטקס די מרגש שכלל נאומים של כל הנ"ל ואז התחלנו ממש להבין את חשיבות המסע ואת העזרה שאנחנו בתור רוכבי אופניים יכולים לתת ולסייע לדייגים וללוחמי השייטת במאבקם.
משם המשכנו ברכיבה עד לצומת פורדייס ומשם ללינה בכפר הנופש דור.
סה"כ רכיבה של כ 78 ק"מ שבתחילתה הייתה די עירונית אך בסופה עברה למרחבים הירוקים והמדהימים של אזור זיכרון.
יום שני:
אך בוקר בוקר … – התעוררנו ליום נהדר בחוף דור קצת גמישות ומתיחות על חוף הים וכולם כבר שכחו את הכאבים והתכווצויות בשרירים מהלילה.
ארוחת בוקר מעולה וקדימה – התחלנו ברכיבה קלילה אל עבר "מחצבת שפיה" מפגע סביבתי שמשפיע על כל אזור זכרון – פורדיס ושם חווינו את הטקס השלישי, קיבלנו הרצאה מפעיל איכות סביבה מקומי ולאחר מכן הכרנו את מר ברקוביץ חקלאי ותיק ממקימי מושבת זכרון וגם פה נוכחנו לדעת עד כמה הבעיה באזור חמורה ועל קשיי הנשימה שיש לרוב תושבי פורדיס בעקבות מיקום המחצבה.
וכאן ככה לפתע ציפתה לנו ההפתעה הראשונה – קרטיבים קרירים ומשובחים שכל אחד מהרוכבים קפץ על המציאה וחיסל במהרה.
משם המשכנו ברכיבה על כביש (4) חיפה – תל אביב הישן דרך חדרה עד לצומת בני דרור ומשם מזרחה עד לישוב טירה משהו בסביבות ה- 40 ק"מ. רכיבה ראשונה במסע שלימדה אותנו באמת לרכב כקבוצה להתגבש ולעמוד ביעד שהיינו צריכים –הטקס ביישוב טירה בשעה 16:30.
בטירה קיבלו אותנו הרוכבים בטקס מאוד מכובד בנוכחות ראש העירייה ותושבים רבים, למדנו על בעיית כביש חוצה ישראל כביש שפגע מאד בחקלאות באזור.
וכאן הגיע אחד מרגעי השיא של המסע כאשר לפתע הגיע רכב ובתוכו ארגז של אוכל ושתייה דבר שהביא מורל גבוה לרוכבים שנהנו מכל חלק באותו כריך מעולה.
בתום הטקס נפרדנו לשלום מתושבי המקום ויצאנו לדרכנו דרך טירה מרחק קצר של כ–10 ק"מ עד ללינה בבית ברל (כפר–סבא) סה"כ רכיבה של כ-67 ק"מ מהירות ממוצעת של כ- 21 קמ"ש ובעיקר כיף כיף כיף.
יום שלישי:
יצאנו ברכיבה מבית ברל רכיבה של כ – 30 ק"מ עד לישוב כפר-קאסם שם בטקס מרשים גילינו שבתי ספר במגזר הערבי מאוד מעורבים באיכות הסביבה וזאת כאשר חיכתה לנו כיתה עם עבודות של כל תלמיד ותלמיד שבחר לעשות בהקשר של איכות הסביבה.
המשכנו בדרכנו לאחר שעוד מס’ רוכבים הצטרפו אלינו עד ללוד ומשם ללינה בנווה שלום היום הכי קצר במסע רכיבה של כ- 50 ק"מ (לחלק מאתנו זה היה נשמע הרבה לפני המסע אבל עכשיו זה קטן עלינו).
הקבוצה ברהט
יום רביעי:
קמנו מוקדם ליום סגרירי וקר (והכי קשה מבחינת מרחקים 110 ק"מ) אכלנו התארגנו והופ יצאנו לדרכנו – קצת טיפות גשם שממש נטפו עלינו עם היציאה הוסיפו לחוויה של הירידה מנווה שלום אל הדרך הראשית. משם ברכיבה די מהירה הגענו כעבור שעתיים לצומת ראם ולאחר מכן בשעה 12:00 לישוב רהט. תוך כדי רכיבה בישוב קיבלנו קריאות עידוד מכמה תושבים ואף הצטרף אלי ילד קטן מקומי עם אופניים למרחק מה אך הוא לא יכל לעמוד בקצב ונטש לאחר מספר דקות (נו טוב גם השרירים שלו היו נראים אחרת לאחר שלושה ימי רכיבה) בעיית חוסר התשתיות בישוב הועלתה בטקס (המאוד מאוד מכובד יש לציין ) ולנו הרוכבים נתנה קצת תחושה של רכיבת שטח (לא כמו בבארי אבל עדיין..)
המשכנו לדרכנו וחצינו את בירת הנגב באר-שבע דושנו במרוצה עד שלפתע הרחנו ריחות לא הכי נעימים ואז ידענו שהגענו – רמת חובב באירוע מאד צנוע למדנו על בעיית הבדואים באזור ומשם הוקפצנו ברכבים ללינה בבית ספר שדה "הר הנגב" שבמצפה רמון.
יום עמוס וצפוף – 110 ק"מ ,שני טקסים , המון שירים שזומרו במהלך הרכיבה וכמובן החיפוש אחרי הישבן שכנראה נשאר איפה שהוא בדרך כי אני לפחות לא הרגשתי אותו אחרי 110 ק"מ.
יום חמישי:
היום המוצלח ביותר מבחינת רכיבה !!!!! – זוכרים את הרמז מההתחלה על שיאים אישיים שנשברו אז כאן זה בא לידי ביטוי ברכיבה מדהימה במשך יום שלם בקצב אישי ללא אירועים לאורך של כ –110 ק"מ במרחבים המרהיבים והעצומים של הנגב ממצפה רמון ועד לקיבוץ קטורה – 50 ק"מ לפני אילת.
התחלנו כקבוצה אך היא התפרקה מהר מאוד כאשר כל אחד הרגיש מינימום אופנוע כבד בירידות ממצפה רמון (שיא אישי של 76 קמ"ש עם אופניים-רק מי שינסה זאת ידע את ההרגשה) ולאחר מכן רכיבה די מישורית עד למפגש עם "עליית המוות " מעלה פארן העלייה המדוברת כל כך מהלילה שלפני היו מספר רוכבים שחשבו שזה די והותר לשבוע אחד אך לבסוף עלו כמו גדולים ואף אני חושב נהנו מכל רגע ומהסיפוק שלאחר מכן.
המשך רכיבה בקצב אישי ולבסוף ירידה מדהימה שבסופה הבן אדם שישב בתחנת האוטובוס הסמוכה נבהל מכל צעקת אנחה שהשמיעו הרוכבים.
התאספנו לנו הרוכבים וחזרנו לרכב כקבוצה עד לקיבוץ קטורה שם "המכון לחקר הערבה" אירח אותנו אירוח ביתי מושלם: ברביקיו ומשחק של הפועל תל אביב על קיר ענק.
לסיכום: יום מדהים ,מסלול מדהים ,ירידות ועליות מדהימות ,אישית כבר חושב לעשות אותו שוב מומלץ בחום.
יום שישי:
יצאנו מקטורה די ברוגע (בצבא קראו לזה אס"ק – אווירת סוף קורס) הצטרפו אלינו כמה מחברינו הסטודנטים מהמכון בקיבוץ לרכיבה עד לאילת וכך בשעה 12:00 הגענו לאילת כל 30 הרוכבים (עוד חמישה הצטרפו) במהלך השבוע שמענו על בעיית האלמוגים שמאד חמורה ומאד פוגעת בשונית.
השלכנו לים בטקס מאד סמלי גלגל הצלה שנתנו לנו דייגי הקישון מתי שהוא ביום הראשון לטובת הבעת הזדהות עם חבריהם במפרץ אילת – לא לפני שחתמנו עליו את שמינו.
אילת-ים ,מדבר ,שמש ,רוגע ,ואופניים כן כן אני והאופניים שלי ,מי היה מאמין!
נקודת הסיום באילת
לסיכום:
סיימנו את כל המסע (כ-30 רוכבים יהודים וערבים ) בארוחה במסעדה מקומית ושם רק שם התחלתי (ואני חושב שכולנו ) איכשהו לעכל שכן עברנו את כל המדינה על אופניים – זה אפשרי ואפילו תתפלאו גם לא לרוכבים הכי מקצוענים שיש.
וכאן תם ונשלם "מסע בשביל הסביבה" כמובן שמה שהצלחתי לשתף אתכם כאן בכתבה היה מאד מאד מתומצת ,לא הרחבתי על הדבר העיקרי והמיוחד במסע מסוג זה והוא החברויות שנוצרו במהלך המסע ,האנשים שהשתתפו בו – שעל כל אחד מהם אני יכול לכתוב כפול מזה. על הכיף ,הצחוקים ,ההנאה ,הפעילויות ,החוויות האישיות על הידיעה שכל אחד ואחד יכול להשפיע.
קצת נתונים: 480 ק"מ שהתחילו בצפון בכפר מסריק ,רכיבת כביש ברוב רובו של המסע ,כ-32 רוכבים נטלו חלק במסע ,4 רכבי לווי ,צוות טלוויזיה ,כ-19 פנצ'רים לאורך המסע ,2 צמיגים שהוחלפו ,שני רוכבים בני 13 ,רוכב אחד בן 60 ,8 רוכבות ,רוכב שמנגן על חליל.
ועוד מספר מילים:
חברים יקרים יש לנו מדינה אחת ואף היא לא כל כך גדולה בואו נעשה מאמץ ונשמור עליה יפה ,נקפיד לא ללכלך אותה (גם לא בעטיפות של חטיפי אנרגיה) ואפילו אם זה לא אנו שמזהמים אלא הסובבים אותנו תמיד אפשר להעיר בחינניות – ואם נעזור איך שהוא נדע שאת החלק המאד קטן שלנו תרמנו. בתקווה למסעות אופניים נוספים מסוג זה.
לתגובות אייל הרשטיק
