בצל המלחמה יש כל כך מעט תחרויות השנה, כך שכשסוף סוף מתקיימת תחרות טריאתלון, היא זוכה למגוון תארים: טריאתלון אילת – אליפות ישראל לעלית, אליפות ישראל לקטגוריות גיל למרחק אולימפי ותחרות קריטריון למכביה.
בשל טריאתלון 'דקטלון' תל אביב שבוטל, אליפות ישראל נדדה דרומה.

לכתבות נוספות בנושא:
שחר עגור ועדי כספי אלופי ישראל בטריאתלון, אלתרמן ורזניקוב ניצחו בקבוצות הגיל
כבוד: צ'אלנג' ישראמן מועמד למרוץ השנה של צ'אלנג'. הצביעו עכשיו!
דרמה באליפות העולם בחצי איש ברזל: חנס עקף בסיום וניצח את היידן וויילד

מאחר ומדובר בטריאתלון האולימפי הראשון שלי מאז הלידה, לא היו לי תכניות גדולות. תכננתי לרכוב על 85% IF. עכשיו נותרה השאלה שמונים וחמישה אחוז, מתוך מה? אני מסרבת להשלים עם הסף שהדרדר לו לאיטו לאורך השנה ותשעת החודשים שעברו מאז שנכנסתי להריון, ונמצאת תמיד בתחושה שאני יכולה עוד. כי פעם יכולתי עוד. תחושה מסוכנת מאוד שיכלה להתיש אותי ברכיבה ולהשאיר אותי נטולת כוחות לריצה.

לוגיסטיקה ייחודית
ליאור כהן, שהיה המאמן הראשון שלי בעולם הטריאתלון, נהג להגיד שטריאתלט צריך תואר במנהל עסקים מרוב לוגיסטיקות שצריך להתעסק בהן. אריזות של תיקים עם ציוד לשלושה ענפים, טיפולים והתאמות לאופניים, נסיעות ומתקנים אופניים. אבל על לוגיסטיקה מהסוג הזה לא חשבתי עד כה.

מתכוננים לזינוק בטריאתלון אילת | צילום: איגוד הטריאתלון

פתחתי במהלך סוף השבוע "מחלבה", ומילאתי את המיני בר בחדר המלון עד אפס מקום בשקיות חלב שאוב. ככה זה כשמשאירים תינוק בתל אביב ונוסעים להכנה לפאנג'ויה של הטריאתלטים. הפאנג'ויה האמיתית תהיה בעוד חודש וחצי בתחרות צ'אלנג' ישראמן, אותה הראל התינוק לא הסכים הפסיד.

הנוכחות הייתה גדולה ורבה על המסלול ומחוצה לו – במסעדות, בתי הקפה והחנויות. מזג אוויר מושלם. אין על הקור של ישראל בחורף.

כולם עטופים היטב בז'קטים ארוכים ב-11 המעלות של בוקר הזינוק. קור שמתפוגג כשמתחילים לשחות במים הנעימים. השמש שמסנוורת בדיוק את לג השחיה המקביל לחוף, הזכירה לי כמה המסלול הזה הוא הכנה ורענון לצ'אלנג' ישראמן. שמחתי על בחירתי במשקפת של ORCA עם העדשות הכהות, שאפשרה לי להסתנוור אבל סטייל, עד שלפתע הופיע המצוף המשולש מולי והסתיר אותה. בכל שנה אני מתפלאת על הנס כאשר אני מצליחה לשחות אליו בכזה דיוק בעיוורון מוחלט.

החלפה זריזה ואל האופניים – המארגנים החליטו שגם טריאתלון אילת צריך להיראות כמו הטריאתלונים של אשקלון, אשדוד וחבריהם, אז כדאי להוסיף להם כמה כיכרות. גם אילוצי המשטרה גרמו לכך והפכו את ההקפה האחת בעבר לשתיים, מה שהכפיל את מספר הכיכרות. המסלול יצא מעט קצר יותר מהסטנדרט, כ-37 ק"מ.

יוצאים מהמים בטריאתלון אילת | צילום: איגוד הטריאתלון

התנועה נחסמה רק בנתיב אחד, כך שהרוכבים צפונה ודרומה הופרדו על ידי פס הפרדה בלבד, ללא קונוסים. מה שגרם להמצאה יצירתית חדשה שעוד לא נתקלתי בה כדי לעבור כיכרות – הרוכבים הלוך רוכבים על הנתיב החיצוני מתוך שניים, והרוכבים חזור רוכבים "מהצד הלא נכון" של הכיכר בנתיב הפנימי. כאן לפחות היו קונוסים, כי זה יצר מצב די מבלבל. כאילו המנדט הבריטי לא בטוח אם עזב את ישראל או שהסכם סייקס-פיקו עוד במו"מ.

מסלול הריצה כלל 4 הקפות של כ-2.5 ק"מ שאפשרו עידוד לרוב. על המסלול עמדת שתייה אחת שסיפקה מים בשני הכיוונים (כלומר 8 פעמים לאורך 9.5 ק"מ) שזה הכרחי במסלול ללא טיפת צל אבל עם ניחוחות של אורווה ושל משתנה. ככל שרבו ההקפות, הצטרפו עוד ועוד פרצופים מוכרים למסלול הריצה – ספק סובלים, ספק מנסים לעודד ולהחזיר לי חיוך. במהלך הריצה עוקפת אותי בריצה קלה נוגה סייג בת ה-19, מקבוצת Multi the buttons מה שמוציא אותי מהפודיום הכללי ואני מסיימת רביעית מתוך הנשים אחרי אנטונינה רזניקוב (Road Runners) וענבר זהבי (Goldentri) שמסיימות ראשונה ושנייה.

נעה כפרי בטריאתלון אילת | צילום: איגוד הטריאתלון

בסיום תחרויות הספרינט, האולימפי והשלשות לקטגוריות הגיל, זינקו מתחרי העילית למסלול שונה לחלוטין שכלל 7 הקפות קצרות יותר ברכיבה והרבה דרמות בגברים ובנשים כאחד. עקבנו בשקיקה אחרי המתחרים, ואחרי הפרסות המרשימות שביצעו ברדיוס של כלום ושום דבר.

תוצאות מלאות של מקצה העלית והאולימפי בכתבה

בעוד אני מעמיסה צלחת מלאת כל טוב מהבופה בבית המלון, זינקו תחרויות הטריאתלון של הילדים בשלל הגילאים. תחרויות חשובות להמשכיות הענף, שמשכו משפחות רבות בהרכב מלא לים האדום. משפחה אחת כזו היתה משפחת רזניק, שהגיעה לעודד את הבת ליה בת ה-11 שזינקה לתחרות הילדים, בעוד האב, דוד, עלה לבמה לקבל תשורה מאיגוד הטריאתלון על ליווי מקצועי של שחר שגיב לאולימפיאדת פריז.

כולם הביתה – עכשיו
טקס הסיום היה מרגש במיוחד, עת עלה לבמה שאול לוי, סבא של נעמה לוי, אחת התצפיתניות שחטופה בעזה, שזכה במקום הראשון בקטגוריית 80+ וגם בתואר המשתתף המבוגר ביותר בתחרות (מה שזיכה אותו בנעלי ריצה).

שאול לוי בטריאתלון אילת | צילום: איגוד הטריאתלון

למחרת התחרות התקיימו תחרויות טריאתלון השליחים בשלל הגילאים והמגדרים, כולל שליחים מעורב (2 גברים, 2 נשים).

כולם שואלים אותי: "איך הייתה התחרות?"
למי אכפת?! אתם לא מבינים! כבר לפני קו הזינוק, התחרות הוכתרה כהצלחה כבירה: ישנתי לילה שלם בפעם הראשונה בשנה האחרונה! שינוי מרענן מהצרחות והבכי שמלווים כל לילה של תינוק בשנתו הראשונה לחיים, כמו גם הנקות של חצות בלילה וטיטולים מלאים קקי ב-4 בבוקר. לוסי, שותפתי לחדר, לא בכתה ולא צרחה בכלל, ואף הכינה תמרים ממולאים. שותפה מושלמת.

איריס עצמון: מסורת של 20 שנה בטריאתלון אילת
לסיום, פניתי לאיריס עצמון, חברת קבוצת GOLDENTRI, כדי לשמוע על החוויות שלה מהאירוע. איריס מציינת 20 שנות השתתפות בטריאתלון אילת ואף גרה בעיר בחלק מהשנים.

מה ההבדל בין טריאתלון אילת של 2004 לזה של 2024?
"פעם הכל היה הרבה יותר קטן וצנוע. בקטגוריה שלי היו בין שלוש לחמש מתחרות בלבד. גם האופניים היו פשוטים יותר – לא היו אופני נג"ש או גלגלי פרופיל. לדוגמה, קניתי אופניים יד שנייה מחבר – אופניים קוריאניים בשם PAZAZ, שאף אחד לא הכיר. לא עשיתי מדידות (מי בכלל ידע מה זה), לא היה לי מחשבון רכיבה, רק שעון דופק פשוט על היד. שלא לדבר על מד וואטים – מה זה בכלל? לקח לי יותר מעשור להתחיל להשתמש בציוד מתקדם. את הישראמן המלא ב-2014 עשיתי בלי כל זה. זו הייתה קהילה מצומצמת וחמה, עם אווירה אחרת לגמרי".

איריס עצמון בטריאתלון אילת | צילום: איגוד הטריאתלון

מה מחזיק אותך בענף 20 שנה?
"זאת היתה אהבה ממבט ראשון. אהבה שאינה תלויה בדבר ועדיין… גרתי אז באילת כשנחשפתי לקבוצת הטריאתלון האילתית וישר התאהבתי. ספורט שהוא בחוץ, בטבע, מגוון, האתגר, המאמץ, האדרנלין, החברים והחוויות שינו את חיי מרגע שנחשפתי אליהם ומאז הם חלק ממני. בטריאתלון האחרון, בשטח החלפה אמר לי מישהו: "חייבים להירשם לתחרות כדי שתהיה מטרה, אם אין מטרה לא מתאמנים". אז זהו שלא חייבים, אם אוהבים לרוץ בחוץ, לגמוע מרחקים ולטפס פסגות ואפילו לשחות (למרות שאני שחיינית גרועה) אז לקום ולהתאמן בכל בוקר זאת המטרה, כמו תפילת הודיה על הזכות הנדירה שמשנה לשנה הופכת יותר ויותר יקרה לליבי".

מה אומרים הילדים?
"לגדול בבית עם אמא ספורטאית זה לקום בבוקר בשעה 9 ולפגוש אותה כבר אחרי רכיבת בוקר שהתחילה ב-5, תמיד ארוחות בריאות בסביבתה, להיות נוכח למצוינת, התמדה, תחרותיות, דבקות במטרה והרבה מאוד עוצמה שאין באנשים אחרים".

החוויות והזיכרונות של איריס ממחישים את הדרך הארוכה שעבר הענף ואת השינויים שעיצבו אותו לאורך השנים.