בכל יום חמישי מגיעים ורדה ודוד גולדשטיין לבית העלמין בשפיים, שם הם פוקדים את קברו של בנם נדב ואת קברה של נכדתם ים שנרצחו בביתם בכפר עזה במתקפת הטרור של ה-7.10. הם מחליפים את זרי הפרחים, שוטפים את הקברים, מדליקים נרות, מנקים מסביב ובעיקר תוהים בינם לבין עצמם מה נדב היה אומר על כל הטקס הזה. "בטח הוא היה אומר לי 'אמא, בחייאת. תעזבי את זה. מיותר'", תוהה ורדה, "ואני ממשיכה לחשוב בכל פעם האם הטקס הזה הוא יותר עבורם או עבורנו".
לכתבות נוספות בנושא:
כבוד: צ'אלנג' ישראמן מועמד למרוץ השנה של צ'אלנג'. הצביעו עכשיו!
האזינו לפודקאסט: למה ליאור זך מאור החליט לחזור לצ'אלנג' ישראמן אחרי עשור?
בדרך לסולד אאוט: מספרי שיא ברישום לצ'אלנג ישראמן 2025
ויום חמישי האחרון היה מרגש ושונה במיוחד, כי הוא תחום בין שני אירועים שמהולים בשמחה וגם במעט עצב, עדות לכך שהחיים ממשיכים לצד המלחמה וגם על רקע ההשלכות הטרגיות שלה על כולנו. "עברנו לגור לפני שבוע במתחם הקרווילות בקיבוץ רוחמה עם עוד 180 משפחות מכפר עזה", מספרת ורדה, "וכנראה שנהיה שם בשנתיים-שלוש הקרובות עד שיבנו לנו את הבית החדש שאותו הולכים להרוס מהיסוד".
משפחת גולדשטיין | צילום: פרטי
אני רק יכול לתאר לעצמי שמדובר במאורע לא קל בכלל עבורכם?
"אירוע קשה, כן. הכל קשה. בחיים שלנו שום דבר לא קל אבל אין ברירה, יש לנו תפקיד בחיים לספר את הסיפור של נדב ושל ים ולהנציח אותם ולשמור על הנכדים. מטלות כבדות מאוד".
ומה בנוגע לבית של נדב?
"הבית שלנו נהרס. הבית של נדב לא מיועד להריסה והוא יעבור שיפוץ מבפנים. הבית שלנו, שנשרף מאש כוחותינו אחרי קרב קשוח, לא נותר ממנו דבר שאפשר לשקם. השבוע עולים עליו סופית ויחליקו את האדמה ולא יהיה עוד בית על כל המשמעויות וזה קשה".
ורדה ודוד עברו לביתם בכפר עזה שבועיים לפני בר המצווה של נדב, ועכשיו, כשאמור היה לחגוג 50 לפני שבוע, הוא נהרס. מדובר בבית שבו העביר הזוג למעלה ממחצית חייהם, בית שבו ילדיהם העבירו את כל חייהם הבוגרים וציינו את האירועים המשמעותיים שעיצבו אותם לאורך השנים, ובעיקר בית עם שמחה וחגים ואושר. "ועכשיו נשאר הכל, אבל רק בלב", מודה ורדה, "לא נותר דבר, אפילו לא אלבום תמונות אחד. לא משהו מהקיר. כלום".
נדב שלוש אחיותיו וההורים בתמונה המשותפת האחרונה לפני הרצח | צילום: פרטי
והבית החדש יוכל למלא את החלל?
"ננסה בכל הכוח שהבית שלנו ימשיך להיות בית שמח, עם אוכל, וכביסה ובלאגן, אבל תמיד תהיה חתיכה חסרה בפאזל. כל הזמן יש את התחושה הזו שמשהו חסר. של געגוע. של מה נדב וים היו אומרים ועושים, ואיך היו מתנהגים. מה הם הפסידו ולא הספיקו לעשות".
נדב גולדשטיין ז"ל, שאשתו ושלושה מילדיו נחטפו לעזה והוחזרו בפעימה השלישית של עסקת החטופים לפני כשנה, היה אלוף ישראל לגיל 49-45 בחצי איש ברזל מ-TRI כנרת. הוא התאמן והתחרה בקבוצת "אתגרית עוטף עזה" והיה אחת הדמויות המוכרות בישראמן בקבוצת הגיל שלו לאורך השנים, כשאף עלה על הפודיום בתחרות האחרונה שלו.
גם השנה תחרות מלך ומלכת ההר בצ'אלנג' ישראמן תיקרא על שמו, והפרס למטפס ולמטפסת המהירים ביותר עד לעלייה המפורסמת של נטפים יהיה 2,500 שקלים מתנת משפחת גולדשטיין וכפרית תעשיות כפר עזה. השנה ההחרגה היא שמדובר רק על טריאתלטים מהחצי או המלא (לא מהשלשות) מקבוצות הגיל (לא מהעלית), בדיוק כפי שהיה נדב בעצמו.
הוריו של נדב גולדשטיין ז"ל בטקס הסיום בצ'אלנג' ישראמן 2024
"גם השנה נעמוד בשפיץ של העלייה ונריע לקבוצת אתגרית משער הנגב ונעודד את הראשונים שיחצו את הקו", מפרטת ורדה, "ונתגעגע מאד. אנחנו רוצים שיזכרו אותו. הוא היה ספורטאי מיוחד, אישיות מיוחדת, ועילוי גם בתחום העסקי. עד היום אנשים מדברים עליו ומתגעגעים לחוכמה וליכולות שלו".
האם חשבתם כבר על דרכים נוספות להנצחתו?
"נדב חלם בגדול. הוא רצה להיות בתחרות בניו זילנד ב-2025. הוא גם כתב ספר על ההתמודדות של ספורטאי סיבולת בודד שלא משחק בקבוצה, לא מתאמן עם חבורה, שקר לו לבד, שהשרירים שלו מתכווצים לבד. וזה שקשור למעגלים שעטפו אותו בחייו. הספר כולל גם התייחסות לכל אחד מבני המשפחה, להורים, לחן אשתו ולילדים. הוא נמצא לקראת עריכה סופית, כשפרק הסיום ייכתב בידי חן. מתוכנן גם פרויקט הנצחה בדמות קבוצת רכיבה של ילדים ומבוגרים בשער הנגב, ושתי חברות היי טק שהבטיחו שינציחו אותו. חשבנו גם עם חברת כפרית להתחיל להעניק מלגות לסטודנטים. אנחנו במצב חדש שבו צריך להסתכל קדימה, להציב מטרות ולהיות נחושים. לא להוריד את הראש ולהתקדם קדימה בכל הכוח. יהיה טוב, אבל תמיד קצת פחות".
לפרטים ולהרשמה לצ'אלנג' ישראמן לחצו כאן
טריאתלט מאתגרית עוצר בנקודת השיא כדי לחבק את משפחת גולדשטיין | צילום: צלמי שוונג
סיפור מרגש ועצוב כאחד. בן אדם מיוחד שיכול היה להגיע רחוק מאוד והכל נגדע באחת. כואב הלב על משפחת גולדשטיין. שלא ידעו עוד צער.