ריצת מרתון היא לעתים יותר מאשר רק תחרות. היא סיפור של התמודדות, כוח פנימי ותקווה. במרתון לרנקה האחרון, חוויתי רגע ששילב בתוכו את כל המשמעויות הללו – עלייה לפודיום בינלאומי תוך נשיאת דגל ישראל עם סמל החטופים, בשנה מורכבת מאוד לכולנו וגם לי באופן אישי.
לכתבות נוספות בנושא:
למרות השיטפונות הקשים: מרתון ולנסיה יתקיים כסדרו
"רוב המרוצים דומים זה לזה, מרוץ חופים נתניה הוא משהו אחר לגמרי"
"לראות את דגלי ישראל כרוב המכריע בקהל היה מרגש, דמעתי תוך כדי ריצה"
המסע האישי שלי למרתון הזה היה רחוק מלהיות ישיר. אני כבר כמה שנים מנסה להתחרות במרתון אחד בשנה בחו"ל ואחרי שתי הצלחות במרתון ולנסיה (2021 ו-2022), התכנית המקורית השנה היתה לרוץ במרתון סביליה בפברואר, אבל המלחמה ומעל 200 ימי מילואים טרפו את הקלפים. לקראת סיום התקופה הארוכה של המילואים וכחלק מאסטרטגיה שתמיד צריך שיהיה יעד תחרותי באופק, סומן מרתון פרנקפורט באוקטובר כיעד הבא ותוך שעתיים התארגנה קבוצה קטנה אך מדהימה שהתאמנה קשה לקראת המרתון.
אריאל רזניק במרתון לרנקה | צילום: פרטי
ברמה האישית, למרות ימי מילואים לא מעטים ונסיעות תכופות לחו"ל מהעבודה (שגרמו לי להתאמן על מסילה הרבה יותר ממה שאני רוצה או אוהב), הצלחתי להגיע בכושר טוב לקראת המרתון, אבל לצערי אמי הלכה לעולמה במפתיע ימים בודדים לפני הנסיעה לפרנקפורט ונבצר ממני לנסוע.
במהלך השבעה, למרות הקשיים האישיים, שמחתי בשביל חבריי שעשו תוצאות יפות מאוד בפרנקפורט ובמקביל התחבטתי במחשבות האם לאור המצב לוותר לגמרי על מרתון השנה או לסיים את המשימה שהצבתי לעצמי ושלמענה התאמנתי קשה ובחרתי להמשיך. אז חיפשתי יעד של מרתון שקרוב גאוגרפית ובעיקר קלנדרית והפור נפל על מרתון לרנקה.
בבוקר אחרי הקימה מהשבעה, קראתי מעט על המרתון בלרנקה ולמרות שההמלצות לא היו רבות, ושאשתי תכננה להיות בחו"ל ביעד אחר באותו סוף שבוע, בהחלטה ספונטנית לגמרי ושבועיים לפני הזינוק, החלטתי שלמרות שהמשמעות תהיה לנסוע לבד למרתון, אני הולך על זה ונרשמתי למרתון המלא.
אריאל רזניק במרתון לרנקה | צילום: Larnaka Marathon
השנה התקיים מרתון לרנקה בפעם השביעית. זהו מרתון קטן יחסית של כ-900 רצים (מתוך 14,000 רצים למרחקים השונים באותו היום). התרשמתי שהמארגנים תיקנו לאורך השנים הרבה הערות ששמעתי מרצים שרצו שם בעבר, לדוגמא הקדימו את שעת הזינוק ל-07:00 כדי להימנע ממזג אוויר חם מדי בסיומו, ושינו את תוואי המסלול כדי להקטין את כמות העליות במהלכו (במחיר של לא מעט פרסות). כמו כן הארגון של המרתון הוא מצוין, החל מתהליך ההרשמה, דרך המענה של שירות הלקוחות, הארגון ביום המרתון, ההכוונה וכמות נקודות הריענון תוך כדי המרתון.
בעיניי מדובר במרתון מאוד נוח לישראלים (ואכן כמה מאות הגיעו לשם השנה) – במרחק שעה טיסה מהארץ ומבלי לשנות שעה בשעון מוצאים מרתון שטוח ומהיר יחסית, מאורגן היטב, ולמי שזה מעניין אותו גם הרבה אתרים לטייל בהם בסביבה לפני ואחרי המרתון, ואוכל ים תיכוני מעולה.
ההתארגנות האישית שלי לקראת המרתון הייתה מצוינת. נחתתי ביום שישי באי, בדקתי את מסלול ההליכה הקצר בין המלון לקו הזינוק, אספתי את המספר (גיליתי שאין אקספו במרתון הזה) ובעיקר העמסתי פחמימות ונחתי.
אריאל רזניק במרתון לרנקה | צילום: Larnaka Marathon
חלק חשוב בהכנה האישית של כל רץ ובעיקר בשלבים האחרונים לפני המרוץ הוא הקבוצה והתמיכה ההדדית לפני ותוך כדי הריצה. במרתון הזה מצאתי את עצמי מתמודד גם עם החלק האחרון של ההכנה וגם עם השהות בלרנקה לבד (גם ללא אשתי שתמכה מרחוק), אך מצאתי גם בזה את היתרונות וביליתי את הזמן בסידור המחשבות אחרי השנה המאתגרת ובהכנה האישית לקראת המרתון.
בשבת בבוקר יצאתי לריצה קלה וקצת נבהלתי מהחום העז שהיה באותן שעות שהמרתון מתוכנן למחרת, למרות שהתחזית ניבאה לבוקר המרתון גשם קל. בבוקר המרתון, עשיתי את כל ההכנות הנדרשות ויצאתי לדרך מלא אנרגיה ומוטיבציה כדי לגלות שההפתעות לא הסתיימו ושמזג האוויר בלרנקה גשום וסוער הרבה מעבר לתחזית, עד כדי כך שלמרות בגדים ארוכים (שהשארתי בזינוק) ומטריה ששאלתי מהמלון, עדיין הגעתי רטוב לקו הזינוק, שהתעכב בשל הגשם בכמה דקות. לשמחת כולנו, הגשם פסק כמה דקות לפני הזינוק.
למרות שהיו לי מרתונים מהירים יותר, לראשונה בקריירת הריצה שלי, מצאתי את עצמי רץ בקבוצה המובילה של המרתון ואף מוביל לפרקים לא קצרים, ובראש עברה לי כל הדרך התמיכה של הקרובים אליי – אמא שלי ז"ל, אשתי שעוקבת באפליקציה ומתרגשת מרחוק, ושל חברי הקבוצה שלי ("לוטם לרוץ בטבע" בהדרכתו של גיל לוטם).
אריאל רזניק במרתון לרנקה | צילום: Larnaka Marathon
זו הייתה חוויה מרגשת במיוחד, שילבה בתוכה הנאה ספורטיבית טהורה עם משמעות עמוקה יותר. לראות פתאום את רכב ההובלה כמה מטרים ממני, לזכות באופני ליווי אישיות, ואפילו לזכות לעידוד מדי פעם במסלול שאין בו הרבה עידוד לאורכו – הוסיפו נופך שלא הכרתי במרתונים קודמים בהם רצתי.
גם המחשבות על המיקום בסיום ולא רק על הזמן האישי שהתחילו להזדחל לראש ככל שהק"מ עברו הייתה חוויה חדשה בשבילי ולקראת הק"מ ה-32, כשאני ממוקם במקום השלישי רחוק מהרביעי, ומזג האוויר שוב כלל גשם ורוח פנים, התמקדתי בעיקר בשימור הקיים ובלסיים את החוויה הזו עם חיוך.
עם ההגעה לטיילת, לקראת סיום המרוץ, חיכו לי חברים עם דגל ישראל עליו סמל החטופים ונופפתי אותו בגאווה עצומה עד קו הסיום וגם אחריו. העמידה על הפודיום הבינלאומי עם דגל ישראל בתקופה כה מורכבת למדינה בכלל ולי באופן פרטי הייתה יותר מאשר הישג אישי. זה היה מסר של תקווה, של עוצמה, של המשכיות.
אריאל רזניק במרתון לרנקה | צילום: Larnaka Marathon
המרתון הזה סימל עבורי יותר מאשר רק הישג ספורטיבי. זה היה מסע של התמודדות, של כוח פנימי ושל תקווה. אני כבר מביט קדימה למרוץ הבא, עם ביטחון מחודש ורוח לוחמת.
אה… הייתה גם תוצאה – 2:41:57 שעות, אבל אחרי שתמיד חיפשתי לשפר שיאים בכל מרוץ שבו אני משתתף, למדתי שלפעמים יש מטרות אחרות שהן לא פחות מספקות ומרוממות.
"סיפורו של מרתון אינו רק על הקילומטרים שרצים, אלא על הנשמה שמניעה אותנו קדימה"
