ב-31 באוגוסט, עזב בונד אלמנד, סטודנט בן 20 ורוכב אופניים חובב, את מפרץ פרודו באלסקה על אופניו. ביום שישי האחרון, 15 בנובמבר, הוא הגיע ליעד באושואיה, ארגנטינה והפך לאיש המהיר ביותר שרכב את המסע המפרך מצפון לדרום על הכביש הפאן-אמריקאי.
לכתבות נוספות בנושא:
מפגן הזדהות של קהילת האופניים: סיכום אתגר אוורסטינג למען החטופים
ללא דיווש אחד: רכב 50 ק"מ על אופניים ללא שרשרת ושבר שיא יוצא דופן
7,246 מ' מעל פני הים: נשבר שיא גינס לרכיבה הגבוהה ביותר אי פעם
זה לקח לו 75 ימים, 17 שעות ו-55 דקות. למרות שזמנו עדיין לא אושר על ידי שיאי גינס, אין עוררין על כך שמדובר במסע האופניים המהיר ביותר בחציית יבשת אמריקה על אופניים. מדובר על 21,879 ק"מ עם טיפוס מצטבר של 165 ק"מ וזמן רכיבה כולל של כ-840 שעות, במהירות רכיבה ממוצעת של 26 קמ"ש.
השיא הקודם היה 84 ימים, 11 שעות ו-50 דקות ונקבע ב-2018 על ידי האוסטרי מיכאל שטראסר. על הדרך, שבר אלמנד גם את השיא לחציית דרום אמריקה בלבד, עם 35 ימים, 22 שעות ו-40 דקות.
הכביש הפאן-אמריקאי הוא למעשה רשת של כבישים המשתרעים על פני כל אמריקה, באורך כולל של כ-30,000 קילומטרים. פרט להפסקה של כ-100 ק"מ בין קולומביה לפנמה המכונה נתק דריין, הכבישים מקשרים את רוב המדינות שלחופו של האוקיינוס השקט בצפון, מרכז ודרום אמריקה, במערכת כבישים מהירים מחוברת.
נדגיש כי אלמנד ביצע את המסלול ברכיבה עצמאית, ללא תמיכה חיצונית, בעוד השיאן הנוכחי שטראסר עשה זאת עם תמיכה. שיאי גינס לא מבדילים בין שני הסוגים, אבל למי שתהה הזמן המהיר ביותר ברכיבה עצמאית הוא של ליאנדרו קרלוס דה סילבה – 95 יום, כך שהשיא הנוכחי מהיר בהרבה גם ממנו.
אלמנד הוא סטודנט לממשל ומדיניות אקלים במכללת דארטמות', וזהו ניסיון השיא העולמי הראשון שלו. במהלך המסע, הוא רכב דרך אלסקה, קנדה, מונטנה, וויומינג, נברסקה, קולורדו, טקסס, מקסיקו, גואטמלה, אל סלבדור, הונדורס, ניקרגואה, קוסטה ריקה ופנמה, לפני שעלה על טיסה לקולומביה בחלק היחיד בו אין כביש מחבר. בדרום אמריקה, אלמנד רכב לצד האוקיינוס דרך קולומביה, אקוודור, פרו וצ'ילה, לפני שחתך פנימה למרכז היבשת כדי לרכוב לקצה הדרומי של הכביש המהיר בארגנטינה.
לדברי אלמנד, הייתה גמישות מסוימת במסלול המדויק: "הפרמטרים היחידים הם שהמסלול מתחיל בפרודו ביי, אלסקה – הנקרא לפעמים Deadhorse – ומסתיים באושואיה, ארגנטינה", אמר. "חייבים לטוס מעל נתק דריין, אז המסלול דורש טיסה מפנמה סיטי לקרטחנה, קולומביה. מכיוון שהטיסה הזו יוצאת לצפון מזרח, היא למעשה מאריכה את המסלול ממה שהיה אם היה כביש לרכיבה על אופניים בין פנמה לקולומביה".
עוד סיפר למגזין VELO: "חוץ מהטיסה ונקודות ההתחלה והסיום, מדובר בסך הכל בבחירת מסלול הרפתקאות משלך, וזה חלק ממה שהופך אותו לכל כך מגניב. כל הזמן חישבתי מסלול מחדש, תוך כדי ביצוע החלטות מיום ליום על סמך רוחות ותנאים אחרים".
במובנים מסוימים, ככל שאלמנד התקרב לקו הסיום בארגנטינה, כך זה נראה רחוק יותר. הוא התמודד עם רוח נגדית מדכאת לאורך כל המסע שלו. אלא שרוחו הייתה חזקה יותר מרוח הפנים – גם כאשר הקילומטראז' היומי שלו ירד עקב התנאים, הוא עדיין הצליח להגיע לממוצע של כ-288 ק"מ ליום.
אלמנד נתקל גם בתקלות מכניות, כשהגרועה מכולן אירעה בניקרגואה ביום ה-35 למסע, כשסדק את השלדה שלו לאחר שרכב לתוך מהמורה גדולה. המסע שלו ניצל על ידי טוב ליבו של מכונאי אופניים מהאזור, שמכר לאלמנד את האופניים האישיים שלו, כדי שיוכל להמשיך. האמריקאי עבר גם כבישים מסוכנים להפליא, במיוחד במקסיקו ובפרו.
"לעולם אל תפסיק לחלום", כתב אלמנד בסיום באינסטגרם: "כשעזבתי את אלסקה לפני 75 ימים לא היה לי דבר מלבד חלום והאופניים שלי. מסתבר שזה כל מה שהייתי צריך. למרות שהמסע שלי אולי היה ניסיון שיא ברכיבה עצמאית, זה לא היה אפשרי ללא התמיכה המתמשכת של המשפחה, החברים והספונסרים שלי. תודה לכל מי שאיפשר את המסע הזה ועזר לי להגיע לאיפה שאני היום".
אלמנד הקדיש את המסע למען המודעות לשמירה על הסביבה וגייס תרומות ל"קרן הונולד" שעוסקת בנושא. על כך כתב: "אמנם המסע הפאן אמריקאי שלי אולי הגיע לסיומו, אבל המאבק שלנו למען הגנת הסביבה ואנרגיה מתחדש רק מתחיל. כעת, יותר מאי פעם, לכולנו יש אחריות אינדיווידואלית להעלות את המודעות למעטפת של ניהול סביבתי. גיוס התרומות שלי עדיין פעיל. אודה מאוד אם תוכלו לתרום. ביחד יש לנו את הכוח להפוך את המסע שלי למשהו גדול יותר מרכיבה על אופניים".