יש שתי תחרויות שעיצבו אותי כספורטאי סבולת, ובמידה מסוימת גם כאדם. הישראמן ואליפות העולם בהוואי. שתי תחרויות שונות מאוד זו מזו, כשהמשותף ביניהן הוא שילוב של מסלול ותנאים קשים ומאתגרים. אלו גם שתי תחרויות איש הברזל שאחרי כל כך הרבה שנים בענף עדיין מפחידות אותי. הישראמן חזק ממך וגדול ממך, וכדאי מאוד שתבוא אליו צנוע. זה מה שאני אומר לעצמי על קו הזינוק בחוף באילת.
לטורים נוספים של ליאור זך מאור:
לא רק דופק: על המורכבות במונח "זון 2" בספורט סבולת
מהו FTP והאם הוא באמת מדד חשוב לרוכבי סבולת ואנשי ברזל?
לצאת מאזור הנוחות: למה חשוב לכולנו לעשות גם דברים קשים
הישראמן היה טוב אליי ורע אליי במידה די שווה. למזלי או לחוסר מזלי יצא שהשתתפתי בישראמן המלא גם במהדורת הסופה המיתולוגית של 2009 וגם במהדורת הקיפאון של 2012. שתי מהדורות שעליהן נאמר "אם זה לא הורג אותך זה בטח מחשל אותך".
ליאור זך מאור עם המשפחה בישראמן 2015 | צילום: צלמי שוונג
אמנם לא החמצתי אף ישראמן מאז 2009, אבל במרבית השנים נכחתי כמאמן על הקווים ולא על המגרש. כך יצא שהפעם האחרונה שהשתתפתי בעצמי בישראמן הייתה בדיוק לפני עשור, במהדורת 2015. התנאים באותה שנה דווקא היו טובים. בגיל 41 וקצת הצלחתי לעשות תחרות לא רעה ולהתברג בחלק העליון של טבלת התוצאות, ואפילו לזכות בתואר אלוף ישראל באיש ברזל בפעם השנייה.
התנאים אמנם היו טובים וגם הגעתי בכושר לא רע, אבל עבורי זאת הייתה תחרות מורכבת ולא פשוטה בעיקר ברמה המנטלית. היו כמה מאורעות סביב התחרות שהדירו שינה מעיניי והפריעו לי מאוד להתרכז ולהתפקס לקראת הזינוק. לא במקרה הוצפתי ברגשות בקו הסיום מוקף במשפחה והרבה חברים מהקבוצה ובכלל. מי שכבר היה בענף אולי זוכר, מי שלא מוזמן לצפות בסרטון הסיכום בגירסה הארוכה (מצורף כאן מטה).
אחרי התחרות כתבתי שאם הייתי ספורטאי מקצוען הייתי פורש. ידעתי שמכאן אמשיך רק להתבגר ולרדת ביכולת הפיזיולוגית, ידעתי שהסיכוי שלי לשחזר את ההישג הולך ויורד. אבל אני לא מקצוען, ולא פרשתי. לא פורשים מתחביב. המשכתי להתאמן ולהתחרות ברחבי העולם, כולל בהוואי. אבל בישראמן איכשהו תמיד הרגשתי שאני יותר נחוץ על הקווים מאשר כמשתתף.
הרעיון לחזור לצ'אלנג' ישראמן השנה הבשיל אצלי בכמה שלבים. הראשון בהם היה הבטחה שנתתי לאירנה מאזין, שניצחה בישראמן מספר פעמים. באחד הימים לפני מספר חודשים אחרי שאירנה גילתה שהיא חולה אמרתי לה שאם היא משתתפת בישראמן, אני משתתף גם. לצערי נכון לכתיבת שורות אלו עדיין לא ברור האם אירנה תוכל באמת להשתתף הפעם. אבל כולי תקווה שכן. ובינתיים אני מתקדם עם ההתחייבות שלי. זה רעיון "גרוע" לחזור לישראמן המלא, מי צריך את כל הסבל הזה שוב. אני בפנים.
אירנה מאזין. שולחים איחולי החלמה | צילום: צלמי שוונג
השלב השני היה אחרי אפיק ישראל שהתקיים בספטמבר האחרון. סיימתי תקופה של מספר חודשי מיקוד אופניים ורכיבה, והתחשק לי מאוד לחזור לשחות ולרוץ יותר. למעשה יצא שמאז טרי כנרת שהתקיים באמצע אפריל די זנחתי והזנחתי את השחייה והריצה שלי. למעט טריאתלון שטח קצר יחסית שעשיתי בצ'כיה ביוני כל השאר היה סביב רכיבה. מרוץ גרבל בארץ, אירוע אופניים רב יומי בדולומיטים, ואז האפיק. בא לי לשחות קצת ולרוץ, בסוף אני טריאתלט שאוהב טריאתלון. אוהב את הגיוון היומיומי לגוף ולנפש.
עדיין מוקדם לדעת איך אגיע לקו הזינוק של צ'אלנג' ישראמן הקרוב. באיזה כושר ורמת מוכנות. מה שבטוח זה שאני כבר לא מה שהייתי לפחות מבחינה גופנית. עד לפני כשלוש-ארבע שנים הצלחתי להאט את תהליך הירידה ביכולת הפיזיולוגית בצורה די טובה. בגיל 46-47 עוד הייתי אופטימי וחשבתי שאצליח להגיע לקבוצת הגיל הבאה כשכוחי עדיין במותניי. אבל אז חטפתי רצף של שתי מכות חזקות ולא פשוטות. זה התחיל עם פריצת דיסק רעה שנבעה משילוב של עומס פיזיולוגי ומנטלי, והמשיך בשבר מרוסק בירך אחרי תאונת רכיבה שהגיע בתזמון "מושלם" אחרי שסוף סוף השתקמתי מהגב. תחושה של סולמות וחבלים. אתה עובד כל כך קשה כדי לטפס בחזרה למעלה ואז ברגע אחד משהו קורה ואתה גולש למטה לנקודת ההתחלה ואולי אפילו נמוך יותר. לא פשוט. אבל אין ברירה חייבים לטפס בחזרה. גם אם בהתחלה זה קצת מייאש.
ליאור זך מאור רוכב | צילום: פרטי
בשבועות האחרונים חזרתי להתמקד יותר בשחייה, ובעיקר בריצה, על חשבון אופניים ורכיבה. השאיפה היא לחזק את השחייה והריצה ולהביא אותן בהדרגה למצב סביר ואז לאזן את הדברים. בסוף כדי לעשות ישראמן טוב אתה חייב המון עומק ועמידות ברכיבה. אחרת גם אין מצב לרוץ סביר. אם אתה יורד מהאופניים מפורק סיכוי סביר שיהיה לך מרתון די "עצוב".
לפני כמה ימים מישהו שאל אותי האם אני חושב שאוכל לרדת מאחת עשרה שעות. אמרתי לו שעדיין מוקדם לדעת, אבל אני מקווה מאוד שכן. זאת השאיפה. וזה כמובן תלוי תנאים והכל.
בשבועות הבאים אשתף ואכתוב כאן על תהליך ההכנה שלי, האימונים, התזונה, הקשיים, והכל. מתרגש ו-"מת" מפחד. מת על הפחד הזה. זה רעיון גרוע לעשות ישראמן מלא שוב. אני בפנים.
אחלה ליאור,
כתבת חיפה והזדהיתי עם רוב הדברים.
מקווים להגיע בכושר לשלשה שלנו (אני שוחה ורוכב), אלא אם "נשתפן" אל נוכח עומסיי החיים הרבים ונעשה רק חצי 😊
בהצלחה רבה,
אסף
בהצלחה אלוף