ביולי האחרון, קרו בחיי שני דברים מהותיים – הראשון, עברתי לגור עם בת-זוגתי ליד נמל תל אביב. השני, אימצנו גור כלבים, ושני דברים אלה הובילו אותי להכיר את אזור הנמל וחוף מציצים על בוריו מהטיולים עם הכלב.

לסיכום משחה פורט2פורט לחצו כאן

באזור שאני גר בו, יש חלוקת משמרות ברורה. במשמרת הצהריים, יש חבורה של פנסיונרים שמשחקים שש-בש, מדברים פוליטיקה, שותים קפה ומעשנים סיגרים, בשילוב של שתיים או יותר מפעילויות אלה בו-זמנית. תמיד תהיתי איך זה שכל האנשים שלהם הפתרון לסכסוך במזרח התיכון התקבצו יחדיו דווקא במשמרת זו, ולמה אף אחד לא מיישם את הפתרונות הפשוטים, אך הכה יעילים, לשלום בר-קיימא באזורנו.

במשמרת הערב, באים ההייטיקיסטים. אחרי עוד יום עבודה במשרד, הם צריכים קצת לחלץ עצמות ולשרוף את כל הקלוריות שצברו ב-"סיבוס" וה-"תן-ביס", כל סטרט-אפ ותנאיו שלו (מבלי להזכיר מילה על ברז הראמן החדש ששמו להם במטבח). הם מאוד חזקים בכל הנושא של משקל גוף, וקושרים למתח חבלים עם חישוק בסופן. עיקר השיחות שלהם מהתרשמותי נעות סביב נושאים כמו "פנסיה", "הפרשות" ו-"טינדר".

משמרת הלילה היא המשמרת האהובה עליי. באים החבר'ה הטובים, תומכי הקואליציה הנוכחית ולובשי הכובעים מהפריפריה החברתית של מדינת ישראל, לרוב בערים הממוקמות דרומית ודרומית-מזרחית לתל אביב. הם תמיד מצוידים בכוסות וקשי פלסטיק, משקאות חריפים ומשקאות אנרגיה, לפני עוד ערב של בילוי ב-"שלוותא" או בכל מועדון אחר בסביבה. מבחינת ספורטיבית היו להם כמה שנים שהם שיחקו כדורגל בקבוצה המקומית בנערותם, אבל מאז לצער כולנו, הם זנחו את דרך החיים הספורטיבית, התחילו לעשן ואכזבו את האבא, שהיה בטוח שנולד לו יוסי בניון.

הזינוק למקצה הארוך בפורט2פורט | צילום: מארק נומדר, שוונג

ואז באה לה משמרת הבוקר המוקדם. רונן ואוסנת (שמות בדויים אך מייצגים), חלק מקבוצה גדולה יותר בעשור החמישי והשישי לחייהם, הולכים לרוץ או לרכב על אופניים. רונן שלנו, 42, נשוי לרותי ואבא של יואב השובב והתאומות גלי ונועה, שהן פשוט נשמות טהורות. אוסנת לרוב תהיה קצת יותר מבוגרת, באמתחתה אינספור תחרויות איש ברזל בישראל ובעולם, ומהוהה מודל השראה לחברות שלה. רונן ואוסנת מתאמנים בכל הכוח לצ'אלנג' ישראמן.

אתמול (רביעי) בבוקר בפורט2פורט זה היה היום של רונן ואוסנת. למרות שאת החלק של השחייה הם הכי פחות אוהבים כי הם התחילו לשחות רק בעשור השלישי (ואפילו הרביעי) לחייהם באמצעות שיטות עם שמות קליטים באנגלית, הם לא יכלו לסרב לתחרות כה קרובה לבית. המשחה היה חגיגה – שלל גילאים, משפחות ומגדרים (כי זה תל אביב, בכל זאת), התקבצו יחד לשחות במקביל לחופים האהובים שלנו, וביניהם גם עבדיכם הנאמן.

מיקי חליקה בפורט2פורט (מאחור דניאל מרגולין) | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג

נרשמתי למשחה 4.5 ק"מ, מתוך מטרה לבלוע כמה שפחות מי מלח, לשחות בקו ישר ולשרוד כדי לספר על זה, ומבין שלוש המטרות האלה – עמדתי באחרונה בגבורה. בתחילת המשחה עוד ניסיתי להיצמד לדבוקה המובילה, אבל מהר מאוד כבר ראיתי את הבועות של הרגליים שלהם מרחוק. במשך 90% מהמשחה שחיתי בדראפט עם כמה אנשים שלא הכרתי, להוציא אחד – שאחרי הרבה אלמינציה בראש, הצלחתי להבין באמצע שזה לא אחר מהאולימפי מיקי חליקה.

בגלל שיכולות הניווט שלי הם כמו הוייז בחודשים האחרונים בצפון, היה עדיף לי להיצמד למיקי ולתת לו ליהנות מהמלאכה. אם זה לא מספיק, אז גם כברירת מחדל אני נושם לצד שמאל – מה שאומר, שלאורך כל המשחה לא היה לי שמץ של מושג כמה עבר. משחק מוחות של דניאל נגד דניאל.

דניאל מרגולין עם שגיא כהן ו-ויטלי לייקין על הפודיום | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג

הרבה מיניגלינג, השלמות פערים וכיו"ב עם ציבור השחיינים והטריאתלטים שמשכימים קום לתחרויות כאלה ויצרו קליקה של משוגעים לדבר, והביתה – להוציא את הכלב ולעקוב באדיקות אחרי חילופי המשמרות בנמל תל אביב-חוף מציצים. אתם יודעים, הסכסוך במזרח התיכון לא יפתור את עצמו.

אמנם למשחה תנינים (אמרו לי בשוונג להגיד שההרשמה פתוחה!) זה כבר לא קל"ב ואאלץ להוציא את האוטו, אבל כנראה שאני מכור, אז נתראה גם שם על קו הזינוק.

הכותב הוא המנכ"ל והבעלים של חברת LetterSmiths שירותי תרגום ותמלול