מאז ה-7.10, רווית אילוז מאופקים מניעה את המכונית ומגיעה לכל מקום שרק פונה אליה ומבקש שתגיע להרצות על הטרגדיה האישית שלה, ועל הטרגדיה של העיר אופקים שבה היא מתגוררת. "לקחתי על עצמי לספר את הסיפור על הדרך שבה יגאל נהרג", מבהירה אילוז, מי שעבדה במשך עשור כמנהלת גן בקיבוץ כיסופים שבעוטף עזה, "בתי ספר, קורס קצינים, בתי סוהר, גופים ציבוריים. לאן שלא מזמינים אותי אני מגיעה בהתנדבות ומספרת את הסיפור שאנשים לא ידעו שקרה באופקים באותו היום".
אחת מאותן דרכים להנציח את זכרו ואת זכרם של כל הנופלים והנרצחים, היא "מרוץ הגבורה – חצי מרתון אופקים" שייערך ב-8.11, ובו היא לוקחת חלק פעיל.
54 הרוגים. 54 מבני העיר נהרגו באותה שבת שחורה. רובם המוחלט נורו באותו היום ברחובות העיר, השאר היו תושבי אופקים ששירתו כשוטרים בשדרות, או כאלה שהיו במסיבת הנובה. כמה מהם גם חיילים. אחד מהם היה רב נגד יגאל אילוז ז"ל, בן 56 בנופלו, חבלן במחוז הדרום של המשטרה.
יגאל אילוז ז"ל | צילום: פרטי
"ב-7.10 הייתי בבית. יגאל עבד ביום שישי בלילה ובשבת בבוקר הוא נסע למסיבה ברעים כדי להעביר שם תדריך בתור חבלן משטרה", מספרת אילוז, "איך שהוא הגיע לרעים התחילו המטחים הכבדים והוא נכנס למיגונית כדי להגן על עצמו. יגאל שירת במשך 30 שנה במשטרת ישראל, הוא היה אדם מאוד חכם ומקצועי ותמיד ראה כמה צעדים קדימה".
"כששמע את היריות אבל לא ראו אף מחבל הוא דיבר עם חברתו דבי, שוטרת מתחנת אופקים, שהייתה במסיבה. היא שמעה במקביל יריות ויגאל שאל אותה אם היא דיווחה לצבא. התשובה שלה הייתה שכן. בחקירת האירועים אחר כך התברר שהוא אמר לה 'תפזרי את כולם מהר, כי אתם הכוונה של המחבלים'. לצערי דבי נהרגה ויגאל לא קיבל אישור להיכנס למסיבה בגלל המטחים והגיע לבקשת הקצין שלו לאופקים. במצב שכזה לא עוזבים משמרת, אז הוא הגיע לתחנת המשטרה שם התקבל דיווח על ירי בשכונת מישור הגפן בעיר".
בנקודה הזו יגאל, תושב שכונת רמת שקד באופקים, ירד במישור הגפן יחד עם חבלן נוסף. בדרך חבר אליהם אזרח תושב העיר שצעק לעברם כי יש מחבלים באזור. יגאל והחבלן הנוסף חזרו לניידת, הצטיידו בקסדה וברובה מסוג אם-16, ומשם עשו את דרכם לבית של רחל, שנלקחה בשבי עם בעלה בידי מחבלים.
אחת מהאנדרטות באופקים | צילום: אושרית חדד
"בנקודה הזו אף אחד עוד לא ידע שמחבלים נכנסו לבית של רחל", מגלה רווית, "יגאל התחיל להוביל את האנשים, שוטרים ואזרחים שיצאו מהבתים והצטרפו אליו. כולם היו מאחוריו כי הוא לבש אפוד. כשהוא התחיל להוביל את השיירה יצא אליהם מהקומה השנייה בבית של רחל מחבל וירה עליו צרור, אבל למרות הכל יגאל המשיך להילחם עד שמת מפצעיו".
אז בעצם בכך שהוא בחר להוביל את האנשים ניצלו חייהם של אלה שהיו מאחוריו?
"בזכות החיים של יגאל כולם נסוגו אחורה וניצלו, והבינו שיש מחבלים בבית של רחל. הוא נהרג והציל בכך את כולם. יגאל איבד את חייו ממש מול השער של רחל. הוא רצה לשמור על אחרים, זה היה יגאל, אבל הוא לא ציפה להפתעה הזו כי אף אחד לא ידע שהיו מחבלים שם. אפילו לא השכנים".
אחת האנדרטות לזכר הנופלים באופקים | צילום: אושרית חדד
מתי את שמעת לראשונה מה באמת קרה ליגאל?
"הבן שלי והחתן שלי, שניהם משרתים בבילוש ברהט, היו בבית באותו הבוקר. בסביבות עשר וחצי הבן הגדול שלי נכנס לחדר ואמר לי 'אמא, אנחנו צריכים להיות ערוכים'. שאלתי למה והוא השיב לי שאיבד שני חברים. באותה נקודה הפצרתי בו לא להקשיב לשמועות כי הכל היה בלאגן, ואז הוא אמר לי שאנחנו צריכים להיות ערוכים גם לגבי אבא. 'אמא', הוא פנה אליי, 'מ-7:20 אני מרגיש שאבא לא איתנו'. 'מתן', עניתי לו, 'אני יודעת שקרה משהו לאבא'. המשפחה של יגאל היתה החיים שלו, ואין סיכוי שהוא לא מתקשר. לכן הלכתי עם המחשבה שהוא נפצע".
"יגאל התקשר אליי גם כשהיה ברעים והייתי רגועה כי ידעתי שהוא האדם המקצועי ביותר. זו גם הסיבה שלא רציתי להלחיץ אף אחד וחשבתי שיגאל נפצע. בסוף התחילו השמועות באופקים וכל הילדים שלי ידעו על מותו לפניי, ואף אחד מהמשטרה לא הצליח להגיע אליי. ביקשו מגיסי, שוטר שגר בשכונה שלי, לבוא ולהודיע לי רשמית. כשאחותי דפקה לבסוף בדלת הבנתי ישר שיגאל לא בחיים. היא לא הייתה צריכה להוציא הגה מהפה. ואז הגיעה הצעקה שלי לבורא עולם".
מחיר יקר
כחודש אחרי ה-7.10 החלה רווית אילוז לפעול ללא הפסקה להנציח את יגאל ואת שאר ההרוגים בשבת השחורה באופקים, בדגש על השוטרים. היא ונשים אחרות של שוטרים שנפלו, שגורלן איחד אותן האחת עם השנייה, הוציאו לפועל בשיתוף עיריית אופקים פרויקט של קיר הנצחה המדמה את דמותם של חמשת השוטרים שנפלו בעיר: רוני אבוהרון, יגאל אילוז, אבי בוזגלו, ניסים לוגסי ומיכאל ליזמי.
הציור לזכרו של יגאל אילוז | צילום: פרטי
"למשל על הבית שלי, למעלה, יש שלט קטן עם התמונה של יגאל עליו", מספרת אילוז, "וליד הבית יש טיילת. באחת ההליכות שלי שם ראיתי את השלט מרחוק ואמרתי לעצמי 'וואי, השלט קטן. יגאל שלי היה גדול מהחיים. הוא היה האדם הכי מדהים שהכרתי'. ובנקודה הזו אמרתי לעצמי שאדאג לכך שהוא יופיע על כל החומה. הגעתי הביתה, סיפרתי לילדים על הרעיון. איך שהצגתי להם אותו הם התחילו לחפש את האמן המתאים. הסתכלנו על העבודות של כמה אמנים עד שמצאנו את דודי שובל מאשדוד. הוא הגיע וצייר את מה שרצינו בגדול. ככה יגאל נשאר אצלנו גדול כמו שהוא היה במציאות גדול מהחיים".
בתקופה האחרונה היא משמשת כנציגת המשפחות השכולות של השוטרים בהפקה של "מרוץ הגבורה – חצי מרתון אופקים", שבו היא לוקחת חלק פעיל. "אני לא רצה, אבל אהיה שם מההתחלה ועד הסוף ואני קוראת לכולם לבוא ולרוץ", מסכמת אילוז, "המסלול של המרוץ, שייערך ב-8.11, אמור לעבור במקומות שבהם אנשים נהרגו. יהיה טקס לפני תחילת המרוץ, שיעבור גם בשכונת מישור הגפן. נציגי כוחות ביטחון והצלה יהיו באירוע גם כן. כל מה שמדבר על ההרוגים וכל פרויקט שרוצים לעשות משמח אותי. אנשים פה נתנו את החיים שלהם, ויתרו על המשפחות שלהם בשביל למנוע אסון גדול שהיה אמור להתרחש באופקים. שילמנו מחיר יקר, אבל נמנע אסון כבד עוד יותר. חלק שילמו בגופם, אחרים חזרו הביתה בשלום, אבל עבורי הם גיבורים בדיוק כמו אותם גיבורים שנהרגו".
