סוף השבוע האחרון של חודש ספטמבר מתקרב, ואיתו גם אחד ממרוצי האולטרה מרתון הקשים בעולם, ובלי ספק גם האיקונים שבהם – הספרטתלון. מיטב רצות ורצי האולטרה האמיצים מכל העולם ישאפו להשלים את 246 הק"מ, המרחק ההיסטורי מהאקרופוליס באתונה עד לספרטה, ולנשק את רגלו של לאונידס. בין אותם האמיצים, גם שמונה אולטראיסטים ישראלים, כשהראשונים שבהם כבר הגיעו היום (רביעי) ליוון לקראת ההזנקה בשבת בבוקר.
איך הכל התחיל?
ראשית, למי שטרם נתקל במושג, נסביר מה זה בכלל הספרטתלון ומנין הגיע: ובכן, המסלול הארוך והמפרך מחקה את הדרך שעשה פידיפדיס אי שם בשנת 490 לפני הספירה. פידיפדיס היה שליח אתונאי שנזעק לספרטה לבקש סיוע מול הפרסים בקרב מרתון. לפי התיעוד של הרודוטוס – הוא הגיע ליעד ביום אחרי יציאתו.
בשנת 1981 קצין בריטי בשם ג'ון פודן, חובב היסטוריה יוונית שהיה ידוע ביכולות הריצה שלו למרחקים ארוכים, ביקש לבחון האם התיעוד של הרודוטוס אכן מדויק או שמא מדובר בהגזמה או אף אגדה. הוא ניסה לסיים את המרחק יחד עם עוד ארבעה רצים, אולם הניסיון לא צלח. בשנת 1982 ניסה שוב עם שני רצים נוספים אחד מהם, ג'ון שולטן, הצליח לסיים את המרחק ולהגיע לספרטה בפחות מ-36 שעות. פודן עצמו הגיע קצת מעל 36 שעות והשלישי, ג'ון מקארת'י, ב-40 שעות. שנה לאחר מכן, המרוץ כבר קרם עור וגידים והוזנק לראשונה באופן רשמי עם 16 רצים, ומאז הלך וצבר תאוצה.
למה הוא כזה קשה?
ובכן, ראשית הקושי הוא כמובן במרחק הארוך, 246 ק"מ, שהם כמעט שישה מרתונים ברצף. אלא שכאן הקושי רק מתחיל. מזג האוויר ביוון בתקופה זו של השנה בדרך כלל חם והטמפרטורות עולות בשיא אל מעל ל-30 מעלות (גם השנה התחזית מדברת על כ-32-33 מעלות במהלך שעות הצהריים של המרוץ). אם זה לא מספיק, תוסיפו לכך עוד לא פחות מ-75 נקודות "קאט אוף" בדרך, אליהן חייבים להגיע תוך זמן מוגדר מראש וקשוח במיוחד.
עצם העמידה על קו הזינוק היא הישג, שכן יש לעמוד בקריטריונים קשוחים רק כדי להיכנס להגרלה על הזכות להשתתף. לחצות את קו הסיום כמובן מאתגר שבעתיים, ויעידו על כך הנתונים – במרבית השנים רק כ-30 אחוז מהמזנקים מגיעים לקו הסיום (ולעתים אף פחות), ומדובר כאן על רצי האולטרה הטובים ביותר. השנה שעברה הייתה חריגה יחסית, עם 71 אחוזי הצלחה, בעיקר הודות לתנאי מזג אוויר טובים בהרבה מבדרך כלל.
אל אל ישראל
קהילת האולטרה מרתון הישראלית גילתה את המרוץ לפני 13 שנה, והתאהבה בו במהרה. הישראלי הראשון שזינק למרוץ היה אביב כפיף בשנת 2011, אולם הוא לא סיים את המסע המפרך. שנה לאחר מכן הגיע גם הישראלי הראשון שנישק את רגלו של לאונידס – גלעד קראוז, שעשה זאת עוד ארבע פעמים לאחר מכן. לימים, גלעד ואשתו דגנית הפכו למייסדי מרוץ הספרטניון הישראלי, בו ניתן בין היתר לקבוע קריטריון לספרטתלון, והוא גם מוביל את המשלחת ומלווה את מרבית הרצים בה במסע המאתגר.
שמונת המופלאים
בדיוק כמו בשנה שעברה, מספר מכובד של שמונה רצים ורצות ייצגו את ישראל בספרטתלון. אשתקד, נרשם הישג נדיר כאשר שבעה משמונת המזנקים גם חצו את קו הסיום. ואלו המזנקים השנה:
– שליו ברוש, ותיק המשתתפים מבין השמונה, אשר סיים כבר שלוש פעמים את הספרטתלון (מתוך ארבע פעמים שזינק), כולל פעמיים ברציפות בשנתיים האחרונות. הוא ינסה לרשום ציון דרך יוצא דופן ולסיים בפעם הרביעית את המרוץ המפרך, הישג שמעטים רשמו בעבר.
– רועי יהודה, שיאן ישראל הטרי ב-24 שעות, אשר קבע את השיא בספרטה בפברואר האחרון. יהודה, שמתאמן אצל הספרטתלית ושיאנית ישראל ב-24 שעות ליז מלכה, הצהיר שהוא מכוון לרדת מ-29 שעות במרוץ, הישג שאף ישראלי לא רשם מעולם (השיא הישראלי הוא של אריאל רוזנפלד – 30:11 שעות).
– סופי וקסלר כהן, שנבחרה יחד עם 9 רצות ורצים בלבד מכל העולם על ידי מארגני הספרטתלון להשתתף על אף שלא עלתה בהגרלה, לאור היכולת שהפגינה בשנה שעברה כשרצה עם קורונה 100 מייל, עד שלא עמדה בזמן החיתוך של התחנה למרגלות ההר.
– חיים מלכי, שסיים את המרוץ בשנת 2018 והוא גם אח של סופי. שניהם עושים היסטוריה כשהם האחים היחידים עד כה להשתתף בספרטתלון יחד, ויקוו להיות גם הראשונים שמסיימים אותו יחד.
– עמית ביאז, שהחל לרוץ את האולטרה הראשון שלו בתנ"ך-תש"ח ומשם המשיך בספרטניון, מגיע להופעת בכורה שלו בספרטתלון. עמית מתאמן יחד עם רועי אצל ליז מלכה.
– פנינה צדיקריו, שסיימה את הספרטתלון בשנה שעברה בפעם הראשונה כבר בניסיון הראשון, ובאפריל האחרון סיימה במקום השלישי במרוץ 24 שעות ביוון.
– תום שנברון, שסיים בשנה שעברה את הספרטתלון בניסיונו השני, תום מכיר היטב את המרוץ, לאחר ששימש כמלווה עוד פעמיים נוספות (לניר עזיזה ולשחר פילו).
– ארז גולדשמיט, שהיה השם הישראלי הראשון שעלה בהגרלה השנה, ועומד להשתתף בפעם הראשונה במרוץ.
למידע נוסף, לחצו כאן לאתר הספרטתלון הישראלי
עדכונים מהתחרות יובאו כאן כבכל שנה באתר שוונג.