הנה מגיעה שבת. הנה מגיע המרתון. הנה הרגע של הרצים שלנו. וכולנו מאחוריהם, ואיתם. אני עומד לכתוב כעת סקירה לקראת המרתון, מבלי להתייחס לארבעת הדברים החשובים ביותר בו: מארו טפרי, גשאו איילה, גירמה אמרה, ותחלואיני (לואי) מלקה (לואי, שסיים את המרתון האולימפי בטוקיו במקום ה-16, יתחרה במדי נבחרת הפליטים הבינלאומית, וכך הרווחנו ארבעה ישראלים בריצה), חוץ מלמסור להם את האהבה שלנו, ולשלוח להם את כל החיזוקים.
לכתבות נוספות בנושא:
עם שלושה רצים כחול-לבן: הכל לקראת המרתון האולימפי בפריז 2024
מתן רודיטי סיים במקום ה-16 במשחה ל-10 ק"מ במשחקים האולימפיים
טבוגו עקץ: "אני לא יהיר כמו ליילס", האמריקאי החולה בספק לשליחים
העיתוי הזה הוא עיתוי לשקט וריכוז, ולא לדיבורים. גם את זה למדתי מההתבוננות בהם, לאורך השנים. השקט הנפשי, ההתכנסות אל הדקויות של המחשבות שלהם, והצניעות. מי מהקוראים שרוצים לשמוע מעט על תהליך ההכנה והאימונים של הרצים והרצות הנהדרים שלנו, על האישיות והדרך של הנבחרת שלנו, והרחבה בנוגע לאתגר הייחודי של מסלול המרתון בפריז, מוזמן להאזין לראיון שלי בתכנית "על המסלול" בהנחיית שירי אלג'ם, שהקלטנו לפני שבוע וחצי.
מארו טפרי (משמאל) וגשאו איילה | צילום: באדיבות איגוד האתלטיקה
בטור הזה אכתוב על חמישה סיפורים או נושאים שבמרכז המרתון האולימפי, מעבר לצפייה הגדולה שלנו להצלחה של הרצים שלנו. הסיפור הראשון: המסלול שעשוי להיות "המנצח" שיכריע רצים רבים ומעולים. השני: מזג האוויר (חם). השלישי: אליוד קיפצ'וגה. הרביעי: קנניסה בקלה. איזו סגירת מעגל ליריבות ארוכת השנים בין שני הרצים הענקים האלו, שהמפגש הראשון שלהם על הבמה הגדולה ביותר היה בעצם בפריז, באליפות העולם ב2003. כמה זמן עבר, ושוב כל העיניים והעניין יהיו מופנים, קודם כל, אליהם, ואל הפרק האחרון כנראה בקריירות עמוסות השיאים וההישגים של שניהם. והחמישי: האפשרות (והזדמנות) להפתעות. אזכיר כמה מהרצים הבולטים הנוספים, שנחשבים מועמדים למדליות. אני מקווה שהרקע יוסיף עניין לצפייה ולציפייה. יאללה, נתחיל.
מסלול מאתגר מאי פעם
אז קודם כל, מסלול כזה לריצת מרתון עוד לא היה במשחקים האולימפיים, ובוודאי שלא במסגרת המייג'ורז, והמרתונים העירוניים המהירים, שבהם נקבעות התוצאות המהירות, ובהם רוב הרצים הטובים בעולם מתמחים ומככבים. אני מניח שלא מעט מהקוראים התנסו במרתון פריז, או מכירים אותו. מסלול מעט איטי מולנסיה וברלין אמנם, אבל בסך הכל מסלול מהיר, עם יתרונות משלו (אני זכיתי לכבוד לרוץ את רובו לצדה של נילי אברמסקי, כשקבע שיא ישראל ומינימום אולימפי, אז, ב2004 לפני עשרים שנה. קצת נוסטלגיה, לא מתאפק מלהזכיר).
אוקיי, עכשיו תשכחו מהמסלול של מרתון פריז שאתם מכירים. מסלול המרתון האולימפי תוכנן במיוחד, והוא עובר מפריז לארמון ורסאיי וחזרה. האתגר כאן הוא אחר לחלוטין, קשה יותר, מורכב יותר, מותיר מקום לסוגים רבים של טקטיקות, הזדמנויות ותרחישים, קשים מאד לצפייה. מסלול שאין לרצים ניסיון בריצה תחרותית עליו, ושחלק מהאתגר הוא לפצח אותו, ולהתאים אליו ריצה אופטימלית ומיצוי של יתרונות יחסיים. המסלול נראה כמעט כמו סטייג' של אחת הקלאסיקות של אופני הכביש.
מסלול המרתון האולימפי | צילום: מתוך האתר הרשמי של פריז 2024
14 הקילומטרים הראשונים של המסלול הם יחסית שטוחים, ונוחים לריצה. מפתים לריצה מהירה. אחר כך, בין הקילומטר ה-14 ל20, המסלול מטפס כ-160 מטרים – זה המון. העלייה לא מאוד תלולה, ברובה, אבל היא משמעותית, רצופה ומתמשכת. מאד מורגשת ומאד תשפיע על תוכנית הריצה כולה. אם במהלך 125 שנה מדברים על Heartbreak Hill המיתולוגי של מרתון בוסטון, אז כאן מדובר בשש פעמים העליה הזו (במרחק) וכשלוש וחצי פעמים (בגובה המצטבר).
זה אתגר לגמרי אחר. אחרי העלייה הזו ישנו קטע טכני של עליות וירידות לאורך כמה קילומטרים (ברבע השלישי והמורכב של המרתון, בו בדרך כלל מתחילה להתפרק הדבוקה), ואז, לקראת הקילומטר ה-29, תחכה לרצים (וביום ראשון, לרצות) עליה לא ארוכה אבל תלולה מאד. למי ששורד את העלייה הקשה הזו (ויהיו לא מעט רצים שיגידו כאן "בשביל מה להתאבד כאן, כשברלין ושיקגו עם פרסי הכסף הגדולים מחכים מעבר לפניה) מגיע החלק ה"כיף" והמסוכן ביותר: ירידה של יותר משלושה קילומטרים שמגיעה לשיפועים של 13.5 עד 16 אחוז. זה מטורף, בכלל ובמיוחד בשלב המאוחר הזה, אחרי 29 קילומטרים של ריצה רצופה בקצב די מהיר. הכיווצים האקצנטריים לאורך הירידה, והעומס הגדול על שרירי הארבעה הראשי, שבשלב הזה עייפים, יכולים לחסל ריצות וחלומות, גם של רצים גדולים, בקלות. בסיום הירידה הזו, סביר להניח שהתחרות האמיתית תתחיל, וינצח מי שיצליח לרוץ מהר מאד את עשרת הקילומטרים האחרונים. לעבור בפעם השנייה ליד מגדל האייפל לצהלות הקהל, ולהמשיך אל קו הסיום ב-Hotel des Invalides.
תוואי מסלול המרתון האולימפי | צילום: הוועד האולימפי הבינלאומי
משמעויות
1. ריצת מרתון על מסלול כזה מחייבת הכנה ספציפית, לאורך חודשים.
2. היא מחייבת היכרות עם המסלול, תכנית ריצה מושכלת, והרבה משמעת.
3. זהו מסלול שמועד לטעויות. מי שלא התכוננו נכון. מי שלא יידעו לצפות ויופתעו. מי שיעשו שטויות – המסלול הזה יגבה מהם מחיר.
4. מבין 84 הרצים שיזנקו, כולל הפייבוריטים ורצים בעלי תוצאות מאד מהירות – חלק לא מבוטל יפרשו, או ידעכו.
5. מסלול כזה הוא סוג של equalizer. הוא מצמצם פערי איכות שנלמדים מריצות מהירות בתנאי ריצה אופטימליים. הוא קשה עד בלתי אפשרי לחיזוי, הוא פותח הזדמנות להפתעות (חשבו על המרתון האולימפי של אתונה, שהיה פחות קיצוני- שם הוכרע שיאן העולם פול טרגט, סטפאנו באלדיני האיטלקי ניצח עם 10 קילומטרים אחרונים בקצב מסחרר – כולל מקטע של 14:11דקות בין 35 ל-40, ואתו זכו במדליות מב קפלזגי ודה לימה הברזילאי – אף אחד מבין השלושה לא נחשב מועמד לניצחון בסקירות שלפני הריצה).
6. הריצה תהיה טקטית, ויהיו בה התפתחויות וצורך בקבלת החלטות. אתגר לא פשוט של חכמת ריצה ואינטואיציה (מכיוון שהרץ יודע מה הוא מרגיש, ולא תמיד יודע מה מרגישים או מתכננים הרצים האחרים סביבו).
גם את התרחישים קשה לצפות. האם יהיו מי שינסו לנצל החלק הראשון של הריצה לקצב מהיר? (לדעתי טעות). האם תהיה "פריצה" מוקדמת, ומה אם רץ איכותי ינסה לעשות "וונג'ירו" (סמי וונג'ירו פרץ קדימה לריצת סולו לא סבירה במרתון האולימפי בבייג'ין, ומחזיק עד היום בשיא האולימפי). האם תהיה תקיפה בחלק האחרון של הירידה, בניסיון לנצל הירידה והסיום השטוח? ההערכה שלי היא שהמנצחים יהיו דווקא מי שיגלו סבלנות, לא ינסו לתקוף את המסלול, ויהיו החזקים ביותר בעשרה הקילומטרים האחרונים. אבל האפשרות להפתעות, גם מבחינת תרחיש הריצה, הן רבות.
מזג האוויר
בואו נדבר על החום. תנאים אופטימליים למרתון נחשבים טמפרטורה של בין 8 ל-12 מעלות, עננות, ורוח זניחה. בפריז חזויות לשבת 17 מעלות בזינוק ב0800 בבוקר (שעון מקומי) ומעל 20 מעלות בסיום. צפויה עננות חלקית, ורוח כמעט אפסית. אלו לא תנאי קיצון (קצת חבל, האמת, כי ריצה בחום היא יתרון יחסי עבור הרצים שלנו, שמורגלים בה וגם כללו "באלקים" של חשיפה לחום לאורך תקופת האימונים). ועדיין, אלו תנאים שיוסיפו קושי ויחייבו התאמה של הקצבים. שוב, הכנה מתאימה ואקלום, ותכנית ריצה נכונה, הם גורמים חשובים מאד, ומי שיתעלמו – כנראה ישלמו מחיר.
העיר פריז. הפעם לא צפויים עננים | צילום: באדיבות הוועד האולימפי בישראל
המועמדים הבולטים – אליוד קיפצ'וגה
אליוד קיפצ'וגה הוא רץ המרתון הגדול בכל הזמנים. הוא ינסה להיות הראשון בהיסטוריה שינצח בשלושה מרתונים אולימפיים (הוא השלישי, אחרי אבבה ביקילה וולדמאר צ'ירפינסקי שניצח פעמיים). קיפצ'וגה הפסיד את השיא העולמי שנשבר על-ידי קלווין קיפטום באוקטובר בשיקגו (קיפטום נהרג בפברואר בתאונת דרכים טראגית). הוא רץ נדיר לא רק באיכות הריצות שלו אלא גם בעקביות. הוא היה כמעט בלתי מנוצח לאורך קריירת המרתונים שלו. הוא סיפק השראה ולימד ש-No human is limited. הוא שלט בלונדון ובברלין, בטוקיו ובשיקגו. הוא קבע שיאי מסלול.
בכל ריצה שקיפצ'וגה מתחיל, הוא הפייבוריט כל עוד לא הוכח אחרת. מגיע לו ה-respect הזה. הוא הרוויח אותו ביושר. ובכל זאת, קיפצ'וגה רץ רחוק מהרמה שלו במרתון בוסטון בשנה שעברה (כנראה שלא התכונן מספיק ספציפית). הוא גם רץ גרוע מבחינתו בלונדון. יתכן שגם הגיל (כבר 39 – מעולם אתלט לא זכה במדליית זהב בגיל כזה, במקצוע ריצה) ומשך הקריירה מתחילים להשפיע, והוא מעט נחלש (קיפצ'וגה החל הקריירה המזהירה שלו בניצחון סנסציוני באליפות העולם כשזכה בזהב ב5000 מטר בניצחון על אל גארוז' ובקלה, איפה? בפריז!).
אליוד קיפצ'וגה | צילום: Shutterstock
קיפצ'וגה מיעט להתחרות במרתונים שאינם מאד מהירים ושטוחים. והניסיון האל מוצלח בבוסטון גורם להרהר אם המסלול של פריז מנטרל חלק לא מבוטל מהיתרון שלו. יתכן שיהיו רצים שירצו להקשות עליו בשלבים המוקדמים יותר, כדי לא להגיע לתחרות של עשרה קילומטרים אחרונים, בלי שקיפצ'וגה נאלץ לעבוד קשה לפני כן. ניצחון של קיפצ'וגה יהיה אחד הסיפורים הגדולים של המשחקים האלה, של תולדות המשחקים האולימפיים בכלל.
המועמדים הבולטים – קנניסה בקלה
טוב, אז במונחים היסטוריים, רק ניצחון של בקלה יהיה סיפור גדול עוד יותר. לבקלה קייס רציני לתואר גדול הרצים למרחקים בהיסטוריה. שיאן עולם בעבר ל5000 ו10000, ששלט במירוצי השדה ובריצות המסלול, וגם אם קריירת המרתונים שלו לא הייתה עקבית, כשהתחברה לו תקופה טובה הוא ממש נגע בשיא העולם (פעמיים פספס אותו ב-2 עד 6 שניות בלבד).
השנה, בגיל 42 הוא שיפר בלונדון את שיאו העולמי למאסטרס (מעל גיל 40) כשרץ תוצאה נהדרת של 2:04:05 שעות. אם הוא ינצח, בקלה יהיה הראשון לזכות במדליה במקצוע ריצה אחרי גיל 40, והוא יהיה הראשון שיזכה במדליות אולימפיות במרחק זמן של 20 שנה (אתונה 2004 – פריז 2024). השמועות מספרות על הכנה טובה של בקלה. כרץ מירוצי שדה מצטיין בעברו, בקלה האחרון שיפחד מעליות. בקלה חוזר למשחקים האולימפיים לראשונה מאז לונדון 2012 (אז סיים רביעי בלבד בריצת ה10000 שבה הוא שלט לחלוטין בין 2003 ל-2011). זה יכול להיות ההדרן הנפלא ביותר לקריירה עטרות התהילה שלו. ובכל זאת, ככל שהוא גדול, ניצחון שלו יהיה סנסציה. (אם יש לכם ספק, אז אחרי הישראלים – אני בעדו).
רצים בולטים נוספים
לאורך חודשים סימנתי את סיסאיי למה האתיופי כפייבוריט. למה הוא רץ קשוח ורייסר אמיתי. יש לו שיא אישי של 2:01:48 שקבע בולנסיה, וחשוב יותר – הוא ניצח גם בלונדון הסופר תחרותי, וגם בבוסטון, המסלול הקשה. לפני שבועיים, למה הודיע שלא ישתתף במרתון האולימפי עקב פציעה, והוא יוחלף על-ידי טמירט טולה. טולה הוא בעצמו רץ קשוח במיוחד. הוא ניצח המרתון באליפות העולם ביוג'ין 2022, ובעברו גם מקום שני באליפות העולם בלונדון 2017. ב-2023 הוא קבע שיפר את שיא המסלול הסופר איכותי במרתון ניו יורק הקשה (2:04:58 בניו יורק הוא אולי ההישג הכי משמעותי ביחס למסלול שירוצו בפריז).
לטולה היתה ריצה גרועה בלונדון באפריל, והוא סיים שמיני בלבד. לא ידוע לי אם הוא ביצע הכנה ספציפית לפריז, אחרי שלא נבחר כאחד משלושת הרצים. אבל הוא חייב להיחשב מועמד משמעותי להתחרות על המדליות. דרסה קלטה קבע שיא אישי של 2:03:27 כשניצח במרתון סביליה השנה (הקדים את גשאו, שקבע שם את השיא הישראלי, 2:04:53).
אל קיפצ'וגה יצטרפו שני רצים קנייתים חזקים מאד. בנסון קיפרוטו ניצח בשלושת השנים האחרונות בבוסטון, בשיקגו ובטוקיו, והשנה הוא קבע 2:02:16 בטוקיו. אלכסנדר מוטיסו ניצח במרתון לונדון היוקרתי השנה (2:04:01, לפני בקלה) ויש לו שיא אישי של 2:03:11 מולנסיה.
טמיראט טולה | צילום: Denis Barthel, Wikimedia
אזכיר את הרצים האוגנדים, ובראשם ויקטור קיפלאנגט. שיאו האישי 2:05:09 בלבד, אבל הוא אלוף העולם המכהן (הקדים את מארו, שזכה בכסף, בבודאפשט לפני שנה) ובעברו גם תואר של אלוף העולם בריצת הרים (המשמעות היא לא רק שיידע לרוץ בעליה, אלא גם ובמיוחד, בירידה).
נציין את הזוכים במדליות הכסף והארד במרתון האולימפי הקודם, בטוקיו: עבדי נגאיה ההולנדי, ובאשיר עבדי הבלגי (ה"עאבדים"). הם שותפים לאימונים, ושניהם הפגינו כושר יציב. אני מתייחס אל שני הרצים האלה בקטגוריה של הרצים שלנו. ניתן להניח שהם מאד מרוכזים במרתון האולימפי, שביצעו הכנה נכונה, ובתנאי הריצה הם מסוגלים להיות פקטור ולהפתיע.
לסיכום
זהו. במשך השבוע זכינו לראות הישגים גדולים וריצות (וקפיצה, והטלה) היסטוריות במסלול האתלטיקה בסטאד דה פראנס. וכעת מגיע מקצוע אחר, דיציפלינה בפני עצמה. מרוץ ארוך ומאתגר, טקטי ופתוח להפתעות, ודרמות – תחרותיות ואנושיות – משני הסוגים (התעלות לעומת אכזבות) – מובטחות. ואולי, אולי, אולי, אולי, הלוואי, נהיה כחולמים.
