בעיכוב של 26 שעות, שחר שגיב השתתף אתמול (רביעי) בטריאתלון האולימפי בפריז. הישראלי, שסיים במקום ה-20 בטוקיו, דורג הפעם במקום ה-37, כשש דקות אחרי אלכס יי שניצח בפיניש מדהים.
"יש קצת תחושה של אכזבה, אבל אף פעם לא התחריתי עם כל כך הרבה קהל, עם אנרגיות כאלה, עם המשפחה שלי, כל החברים ודגלי ישראל שהיו כאן", סיכם הטריאתלט, "זה נתן לי כל כך הרבה אנרגיה להמשיך ולנסות לדחוף, אף על פי שלא הייתי במקום שבו רציתי להיות. ניסיתי לתת את כל מה שיש לי. זה לא פשוט, באמת רציתי פה הרבה יותר".
שגיב סיכם את הטריאתלון מהזווית שלו: "ראיתי את התחרות איך שהיא התפתחה, מבחינתי להיות מקדימה בפלוטון הראשון זה משהו שהיה חובה ופספוס גדול מבחינתי. אבל מצד שני, לא הרבה מגיעים למעמד הזה, לא הרבה מגיעים לקו הזינוק הזה, ואני באמת גאה ממה שהצלחתי להשיג בשלוש השנים האחרונות, בקמפיין האולימפי השני שלי. אף על פי שהתחרות לא הלכה כמו שציפיתי, אני עדיין שמח מאיפה שאני נמצא וממה שהשגתי בחיים האלה".
על התפתחות התחרות: "בשחייה פשוט לא הלך לי כמו שצריך, זה באמת מאוד מאוד קשה עם הזרמים פה. פספסתי רגליים בכמה שניות וזה מה שקבע את המרוץ בסוף. הראשונים רצו קדימה ולי היו את ה-10-5 שניות האלה מאחור, שזה בדיוק היה הפער. שם נגמר מבחינתי המשחק".
על הסחף בנהר הסן: "בטריאתלונים אחרים אנחנו בדרך כלל פחות שוחים בנהרות, יותר שוחים באגמים או בים, אז לשחות ככה בנהר על הזרמים האלה זה מאוד מאוד לא פשוט, אתה מרגיש את זה בכל חלק בשחייה ובמסלול, אז זה באמת משהו שהוא שונה".
שגיב התייחס גם לנושא החם, איכות המים בסן: "אני לא טעמתי משהו מיוחד, אבל נגלה עוד כמה שעות (צוחק). זה לא שיחק תפקיד, כל הספורטאים באותה סירה, כולנו התכוננו לטריאתלון ואמרנו שיהיה מה שיהיה. זה שדחו ביום – אז דחו לכולם, לא רק לי. כל הספורטאים היו צריכים לעבור את אותה הדרך וזה מה שיצא. אנחנו הלכנו במחשבה שתהיה שחייה, הבטיחו לנו שיהיה טריאתלון ומבחינתנו במשחקים האולימפיים זה רק טריאתלון"
הישראלי נהנה מאוד מהאווירה: "הקהל לא הפסיק לעודד ולצעוק, לא שמעתי כלום מרוב רעש וזה היה כל כך כיף, לא התחריתי באף דבר כזה בעולם, בטח אחרי טוקיו, שם היו מגבלות קורונה ולא היה בכלל קהל. אני חושב שאני אהיה בין היחידים אי פעם שמתחרה על מסלול כזה יפה, כזה מדהים. לא סתם זו נחשבת לעיר הכי יפה בעולם ואני כל כך גאה שיכולתי להתחרות פה".
על המשך הדרך: "עכשיו ניקח קצת מנוחה ונראה איך אנחנו מתכוננים ללוס אנג'לס, אני מאמין שאני ארצה להגיע גם לשם".