"יש לי הצעה מעניינת אליך אם תרצה".
לא צריך יותר משבע המילים האלו כדי להדליק אותי.
"יש אליפות ישראל באופני כביש, ב-22 ביוני. בא לך ללכת לסקר?"
בא לי? ברוווור!!!!!
6:00 בבוקר, טריאתלט שכמוני מגיע לחניון שריגים, עדיין "עפוץ" מהנסיעה הארוכה בשעת הבוקר המוקדמת ורואה עשרות רוכבות ורוכבים כבר על קסדה וקליטים, עושים שיפצורים אחרונים למספר שעל האופניים – ומתחממים על הטריינרים, בוחן בקנאה את הרוכבים השונים ואת הציוד שלהם שלא יבייש קבוצות world tour.
לכתבות נוספות בנושא:
אלופי ישראל ברכיבה נגד השעון: עודד קוגוט ורותם גפינוביץ
מתחמם לקראת פריז: הישג שיא לתומר זלצמן בסבב גביע העולם באיטליה
תומר זלצמן ונעמה נוימן זכו באליפות ישראל באופני הרים XCO
תוך כדי שפשוף עיניים, אני מחליף כמה מילים עם חברים לענף הטריאתלון שערקו לרכיבת כביש או כאלו שבאו להתנסות, ומיד מצוותים אותי לרכב של השופט, שמוקצה לקבוצת הבריחה של מקצה העילית גברים. כבר ניכר ההבדל בין הארגונים והתחרויות למול תחרויות הטריאתלון, שאותן אני מכיר מקרוב: צי רכב שלם מצויד בנהגים + לפחות שופט אחד על כל רכב, צמודים לכל דבוקה ופלוטון על הכביש הסגור של ההקפה האייקונית בבית גוברין.
קו הזינוק | צילום: דוד פלד
לפתע יורד מהרכב שלו, בחולצת איגוד האופניים, גיא ניב, הישראלי הראשון שסיים את הטור דה פראנס האייקוני – ושמעתי ממנו כמה מילים על התחרות, המצב, ואיך זה לא להיות עם שני גלגלים על האספלט: "כל קהילת האופניים הייתה רוצה שהמצב יהיה אחר ושיהיו יותר מירוצים (בהתייחסו לכך שהאליפות היא תחרות הכביש היחידה השנה בארץ) – וכמובן שסביב האסון שפקד אותנו לפני מספר שבועות האירוע הזה עוד יותר חשוב לכולם. אנחנו פה להראות בשביל שאנחנו פה ומקיימים את מרוץ הדגל של הענף".
"אני עוד מתרגל לרעיון של להיות ברכב השופטים ולא על הכביש, אבל אני מאוד שמח מהפוזיציה שבה אני נמצא, והעבודה עם רוכבי ורוכבות הנוער מעניינת אותי מאוד וגורמת לי להנאה רבה", הוא מוסיף ובתשובה לשאלה מה מצפה לנו על הכביש, משיב: "מזג האוויר נראה סביר בסך הכל. כמו בכל מרוץ, קשה לחזות מה יהיה ואיך הוא יתפתח. כמובן שבעילית רוכבי ה-IPT הם הפייבוריטים, אבל לטעמי אם יש שנה לקחת להם את החולצה זה מסתמן כאילו זו השנה הזו".
לפני שנעבור לסיקור עצמו, קצת על המסלול: התחרות התקיימה על המסלול המעגלי ההיסטורי בבית גוברין, באורך של כ-25 קילומטרים, אשר מארח את התחרות מזה שנים רבות. מקצה העילית גברים זינקו לשש הקפות רצופות (כ-150 קילומטרים), בעוד שמרוץ העילית נשים זינקו לארבע הקפות (כ-100 קילומטרים). כל הקפה כוללת כ-170 מטרים של טיפוס במסלול שלא מפסיק לעלות ולרדת כל הזמן – בלי סנטימטר מישורי בודד לרפואה.
יוצאים לדרך – בדיוק בזמן
7:00 *בדיוק* (לעמוד בזמנים במדינת ישראל?!? מי היה מאמין שאפשר!): הכרוז צועק go go go והרוכבים יצאו לדרך.
התחרות מתחילה בירידה משריגים, מה שהביא לזינוק במהירות גבוהה, ומהר מאוד התחילו ה"משחקים" בפלוטון. אחד תוקף, השני סוגר אותו, השלישי מאיץ עוד טיפה, הרביעי והחמישי לוחצים כדי לסגור את הפער.
תוך כמה דקות בודדות נוצרה מיני בריחה של שני רוכבים שנרדפה על ידי הפלוטון, עד שלבסוף התגבשה לה הבריחה של היום, שהכילה שלושה מרוכבי ה-IPT וה"אאוטסיידר": איתמר איינהורן האלוף המכהן, עודד קוגוט שזכה באליפות בנג"ש רק אתמול, רותם טנא הצעיר ו-ולאד לוגינוב, המנצח המפתיע מ-2021. הארבעה עבדו יחד והחליפו הובלה באופן תדיר לאורך ההקפה הראשונה, כאשר בסטטיסטיקה קטנה שעשיתי לעצמי בראש, היה נראה כאילו האלוף המכהן איינהורן שומר על עצמו טוב טוב ומושך הרבה פחות זמן בהובלה מחבריו – ובעיקר בשיפועים החיוביים של המסלול.
ההקפה הראשונה הסתיימה, ובירידה שבה התחלנו, ביציאה להקפה השנייה, קורה מהלך שכנראה משנה את תוצאת היום באופן דרמטי – ולאד לוגינוב מתחיל להאט עד לעצירה, ובאינסטינקט של לוחם נינג'ה אני מספיק לצלם תמונה, ואחרי טיפה זום אני קולט: פאנצ'ר בגלגל האחורי. השופט מדווח לאחור בקשר על התקלה, ולאחר זמן קצר מקבל תשובה שאף רכב לא עוצר לעזור לו. נותרו השלישייה מה-IPT.
הפנצ'ר של ולאד לוגינוב | צילום: דוד פלד
מפה, בכל הקפה שעברה הפער הלך וגדל. בשלוש ההקפות הראשונות הצליחה שלישיית הבורחים לצבור על שאר הפלוטון פער של כשתי דקות לכל הקפה, בעוד שזה מנסה להילחם בעצמו מאחור במקום לעבוד יחד על מנת לסגור את הבורחים. בהקפה הרביעית התווספה דקה נוספת, והפער עומד על שבע דקות. הקפה חמישית מסתיימת, ויחד עם צלצול הפעמון שמסמל את ההקפה האחרונה של התחרות, מגיע הפער המעודכן: 7:15 דקות.
הבריחה כבר נראית מרוצה ומבינה שאלא אם יקרה משהו דרמטי ברמות, המנצח של היום יגיע מאותה שלישייה. בינתיים בקשר מגיעים דיווחים על עוד רוכב שנשר מהפלוטון, ועוד אחד, ועוד אחד, כאשר לבסוף נשארים שלושה רוכבים בפלוטון, וכל השאר מאחור מנסים רק לסיים, או שהחליטו שזה כבר לא יהיה היום שלהם ובחרו לסיים את התחרות באמצע.
הקפה אחרונה, שלושה רוכבים, מנצח אחד. התחלתי לחשב בראש מה צריך כל אחד לעשות כדי לנצח. איתמר היה צריך לנוח כמה שרק אפשר, ולשמור כוחות לספרינט סיום, כי אם המרוץ מגיע לכדי ספרינט פיניש, הוא בעל הסיכוי הטוב ביותר לנצח. רותם היה צריך ללחוץ כמה שהוא רק יכול במהלך ההקפה עצמה ולעייף את איתמר ועודד, וכאשר מגיעה העלייה, הוא היה צריך לתקוף מרחוק ולעקוף את חבריו. עודד היה צריך לשמור על קצב גבוה, ולגרום להיפרדות בין רותם לאיתמר. אם הם היו נפרדים, היה קשה להם לסגור אותו אם היה לוחץ חזק לקראת הסוף.
דבוקת המובילים | צילום: דוד פלד
חצייה בקו אחד
אלא שלרוכבים היו תכניות אחרות משלי. שני קילומטרים לסיום הם רכבו בשורה, טפחו אחד לשני על השכם, והחליטו שהם חוצים את קו הסיום יחדיו ומעניקים את הניצחון לעודד קוגוט שמשלים דאבל ב-2024.
בנימה אישית, לי הפריעה מאוד הסיטואציה הזו. מדובר בתחרות חד יומית, אליפות לאומית, תחרות שהמנצח שלה יזכה ללבוש את חולצת המגן דוד בכל רחבי העולם כאלוף הישראלי. תחרות כזו מכילה המון משקל ומשמעות, והמחווה שצפינו בה הייתה לטעמי פשוט תמונה של חוסר ספורטיביות.
זה הזכיר לי את תחרות ה-olympics trials בטריאתלון בטוקיו שבה ג'סיקה ליירמונת' וג'ורג'יה טיילור-בראון, החברות הבריטיות, הובילו את התחרות בסופה, והחליטו לחצות את קו הסיום יד ביד. אך לאחר מספר רגעים הגיעה הבשורה הקשה עבור השתיים – חוק 2:11f של איגוד הטריאתלון העולמי אוסר על הספורטאים והספורטאיות לחצות את קו הסיום במצב שוויון, כאשר לא נעשה שום ניסיון להפריד את זמני הסיום. או במילים פשוטות – חייבים להתחרות. עד הסוף. ללא יוצא מן הכלל. איגוד הטריאתלון העולמי השכיל להבין שהספורט התחרותי צריך להיות, ובכן… תחרותי. צריך לתת לצופים והעוקבים אחרי הספורט את כל השואו, מהשנייה הראשונה ועד השנייה האחרונה.
"הרגשנו כולנו שזה רגע של אחדות", הסביר קוגוט את המחווה בסיום, "איתמר היה האלוף בשנתיים האחרונות – והוא גם האיש שייצג אותנו באולימפיאדה בפריז, כאשר אני הייתי אחד הרוכבים שסייעו ועזרו לו להשיג את הנקודות. מבחינתו זה היה נכון לעשות את המחווה עבורי. בשבילי, לעמוד על הפודיום ביחד ולקרוא לשחרור החטופים – הדבר החשוב ביותר עבור כל עם ישראל – זה הרגע המרגש באמת.
קוגוט בראש הפודיום | צילום: תומר פדר
דרמה גדולה בנשים
לעומת חוסר הספורטיביות (לטעמי) שראינו בגזרה הגברית, אצל הנשים הדרמה השתוללה! מההתחלה הפלוטון הנשי היה מפורק, כאשר בכל פעם רוכבת אחרת נושרת ולא מחזיקה את הקצב. עולים בדיווח בקשר לגבי שתי המובילות: "אדר שריקי תוקפת את רותם גפינוביץ!". כמה רגעים לאחר מכן דיווח נוסף: "אדר עדיין מובילה על רותם בכ-50 מטרים, שתיהן נראות מאוד נחושות – אדר לברוח ורותם לסגור". עוד רגע עובר, ודיווח נוסף: "שני קילומטרים לסיום רותם תוקפת, היא סוגרת את אדר – היא ממשיכה ועוקפת אותה". ממש היה אפשר להרגיש את המתח באוויר עד שהגיע הדיווח שרותם היא זו שחצתה את קו הסיום ראשונה.
גפינוביץ מצביעה על הסרט לזכרו של גיא תימור | צילום: תומר פדר
גפינוביץ בראש הפודיום |צילום: תומר פדר
טקס הסיום החם לא איחר לבוא, ורגע לפני הענקת חולצת אלוף ישראל וגביעים למנצחים, יו"ר האיגוד נתנה כמה מילים בצל המלחמה ואירוע הטרגי שפקד את ענף האופניים הישראלי, כאשר הוריו של גיא תימור ז"ל נמצאים לצידה ומתרגשים יחד עם הקהל מכל מילה.
"הזכייה הזו היא קודם כל לכבודו של גיא", סיפרה גפינוביץ, "כשעליתי על הפודיום אני והמשפחה החלפנו מבטים וכל מה שעבר לי בראש זה איך אני שולחת להם אהבה והלוואי שכולנו נצליח לקום מהטרגדיה הזו. השנה הפודיום הוא מערבולת של רגשות, בין חולצה לזכרו של גיא והחולצה לשחרור החטופים, הולך ומתבהר לי כמה אף על פי ולמרות הכל אני אוהבת את המדינה המשוגעת הזו שלנו וגאה לייצג אותה בעולם".
דפנה לנג עם ההורים של גיא תימור ז"ל | צילום: דוד פלד
בסיום תפסתי גם את סילבן אדאמס הבעלים של קבוצת ה-IPT ואלוף העולם באופני כביש בקטגוריית המאסטרס, שהתחרה גם הוא על המסלול הישראלי החם וזכה במקום השני: "היה יום קשה. היה מאוד חם, מצב שאני בדרך כלל אוהב, אבל היה מאוד קשה". בהתייחס למצב במדינה ולתאונה של גיא תימור ז״ל: "זה מאוד טראגי, אנחנו חיים בזמנים קשים ועצובים והאירוע הקשה שבו נהרג הילד המדהים גיא תימור בצורה כה ברוטלית, ממש רצח כפי שכולם טוענים, זה פשוט חסר היגיון וזה מוסיף לסבל ולתחושות הקשות שלנו. זו הייתה שנה קשה לכולנו". על איתמר הרוכב בקבוצתו שהולך לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים: "איתמר ילבש מגן דוד במשחקים האולימפיים, ואני מאוד גאה בו על ההישג".
בסיכומו של יום השלימו רותם ועודד דאבל כאשר שניהם זוכים גם באליפות במקצה הנג״ש ביום הקודם, וגם באליפות במקצה הכביש.
את הפודיום הגברי משלימים איתמר אינהורן במקום השני, ורותם טנא במקום השלישי.
את הפודיום הנשי משלימות אדר שריקי במקום השני, ובמקום השלישי אורי בש דובינסקי.
למעט הצצה קצרה מאוד על הרכבת הדוהרת של הג'ירו לפני מספר שנים, זו תחרות אופני הכביש הראשונה שבה אני צופה בלייב, ובעזרת מערכת שוונג הצלחתי לקבל את הכיסא הכי טוב במגרש. הלוואי ורק היינו רואים מלחמה אמיתית בתחרות הגברית שהייתה מספקת לנו אקשן ועניין כפי שראינו בתחרות הנשית.
נ.ב אם יש משהו שלמדתי מהיום הזה, זה שאמנם אני לא חזק כמו המקצוענים, ואולי אני לא רזה כמוהם, אבל בסוף היום – לכולנו יש תיקתוק מעצבן מהאופניים שמוציא אותך מדעתך ואתה לא יודע מאיפה הוא נובע. לפחות את זה יש לנו במשותף.
זלזול ויוהרה. בושה שאליפות ישראל מסתיימת בקומבינה
לא פארסה ולא בטיח.
באופני כביש חוקים שונים מטריאתלון.
זו מחווה יפה ומקובלת בענף וכמובן חוקית.
למה אף מילה על הנוער???
אופניים בניגוד לטריאתלון זה ספורט קבוצתי,נהוג כשאפשר לתת לרוכב שהוא לא המוביל של הקבוצה את הניצחון.