הנצחת הנופלים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה נעשית בדרכים רבות. אחת מהן, שהפכה לנפוצה במיוחד בשנים האחרונות – היא דרך הריצה.
מרוץ "רצים לזכרם" הוא מיזם הנצחה שמתקיים זו השנה השמינית, במרוץ אין נקודת זינוק או פודיום, אפשר לצאת אליו מכל מקום בו בוחרים והוא נערך באותה שעה בכל הארץ – ביום הזיכרון 13.5 בשעה 17:30. המרוץ פתוח לכל מי שמעוניין לרוץ לזכרו של אדם יקר או לזכרם של נופל/ת אקראי/ת.
יש מי שהריצה לזכר הנופלים חשובה להם מאוד והפכו זאת לפרויקט שנתי. שניים כאלו הם הטריאתלטים ערן סילוני (סילו) ופבלו צוק, חברי קבוצת 300WATT שכבר כמה שנים הם חלק מקבוצת ריצה הולכת וגדלה, שרצה ביום הזיכרון למרחק שמייצג את מספר הנופלים, תוך שהיא עוברת בין אנדרטות זיכרון. השנה, ירוצו 25,034 מטרים, כמספר חללי מערכות ישראל, מספר שגדל בצורה קיצונית מאז יום הזיכרון שעבר, בעיקר בשל השבת השחורה ב-7 באוקטובר ובקרבות בחודשים שחלפו מאז.
איך המסורת התחילה?
ערן: "עשיתי את זה עוד לפני שהחלטנו שזה יהיה קבוצתי, מהשנה הראשונה של רצים לזכרם. יצאתי אז לרוץ עם שם על מספר החזה ביחד עם אשתי. בהמשך, כשהכרתי את פבלו זה הפך למשהו רחב יותר"
פבלו: "אני עושה את זה עוד לפני רצים לזכרם, הרבה שנים אחורה. לאט לאט התחלנו לשכלל את זה, ואז אמרנו שנתחיל לראות איך אנחנו מחברים את הדבר הזה, כל אחד עם החיבור שלו. החלטנו לא לרוץ סתם, אלא בין מקומות ייעודיים לזיכרון. התחלנו לחפש אנדרטאות באזור בקעת אונו בו אנחנו גרים, וכל פעם מצאנו חדשות שלא ידענו שישנן. מראש קבענו כיעד שאנחנו רצים מטר לזכר כל חלל שנפל במלחמות ישראל, בתקווה שכל שנה המספר לא יגדל. לצערנו, זה כל פעם גדל והשנה יותר מתמיד. בכל פעם הצטרפו עוד אנשים לריצה, כל אחד במרחקים ובקצבים שלו, המטרה היא כמובן לעשות את זה ביחד, ושכמה שיותר מאלו שמתחילים גם יסיימו.
באלו אנדרטאות אתם עוברים לדוגמה?
ערן: יש לנו בערך 12 נקודות כאלו של זיכרון, בהן אנחנו גם עוצרים ומצלמים. השנה קריית אונו הוסיפו אנדרטה ל-7.10 לדוגמה, גם פ"ת הוסיפו את פארק חרבות ברזל. יש גם את האנדרטה לזכרו של נחשון וקסמן בצומת בה נחטף, "גן הגיבורים" בקרית אונו, האנדרטה בסביון לזכר הטייס דוד רענן, אנדרטת מירון אלתגר בקרית אונו, בתי יד לבנים ועוד. לאחרונה אפילו גילינו אנדרטה קטנה וחבויה בכניסה לקרית אונו ממש על תחנת הדלק, "אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי", נעצור גם שם.
זו פעם ראשונה שאתם עורכים את הריצה הזו תוך כדי מלחמה, מניח שזה לא פשוט
פבלו: "לגמרי, וגם שנינו בתוך הדבר הזה בתפקידים ובמילואים. לא חשבנו לדעתי שנהיה בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, שהמספר של הנופלים מתעדכן בכזו תדירות, שרצים תוך כדי מלחמה".
יש מישהו מיוחד שאתם חושבים עליו ומקדישים לו את הריצה במיוחד?
ערן: "אצלי המסורת התחילה מחבר ששחה איתי כשהיינו ילדים ונהרג באסון השייטת, גל רודובסקי ז"ל, הוא שחה איתי בקבוצה. 'רצים לזכרם' הראשון שלי התחיל לזכרו, והוא תמיד במחשבות שלי ביום הזה".
פבלו: "אני השנה מקדיש את הריצה לזכרו של נדב גולדשטיין ז"ל, טריאתלט כמוני שנרצח ב-7.10 בביתו בכפר עזה. מבחינתי אני אחשוב עליו בריצה הזו".
אתם מסיימים סמוך מאוד לסיומו של יום הזיכרון, איך השנה יהיה עבורכם המעבר ליום העצמאות?
פבלו: "תמיד בסוף הריצה נפגשים כולם, בתקופה האחרונה זה אצלי בגינה, עושים פריסה, מרימים כוסית לזכר הנופלים ואז יש את המעבר המבלבל הזה ליום העצמאות. השנה הוא יהיה מעבר מבלבל מתמיד, אין לנו חגיגות בעצם. כאילו יום הזיכרון פשוט נמשך. כל אחד מוצא את הדרך שלו להתמודד עם אובדן, תסכול, אבל… זו הדרך שלנו, להזיע את זה בקילומטרים".