האם רץ חובב תחרותי יכול להשתנות ולהתגבר על הרצון הטבעי והשאיפה התמידית להסתכל בראי ולראות נמר חזק יפה ומהיר? מה קורה לו כשהוא כבר לא מצליח לראות את הנמר שהוא רוצה והאם מאמן יכול לעזור?

לכתבות נוספות בנושא:
2 רצים, 2 עולמות: על ההבדלים המשמעותיים בין מתאמנים בדרך למרתון
הריצה הצילה את חיי || תומר סננס בטור אישי מעורר השראה
ציפיות לשלמות והקושי להתמיד: על החיבור בין הפיזי למנטלי לביצועי "שיא"

אתחיל מהאנלוגיה הבעייתית משהו בין רץ למרחקים ארוכים לבין נמר. אם יש חיה שמסמלת בעיניי את ההפך הגמור לערכים של הריצה למרחקים, היא דווקא הנמר. היא תוקפנית, לא סיבולתית בעליל וללא מנגנון של דחיית סיפוקים. אם כך, מדוע בחרתי דווקא בנמר?

רץ מתוסכל | צילום: Shutterstock

חלק מהרצים החובבים מסגלים לעצמם תכונות אופי ותהליכי אימון שבעיניהם נתפסים כמשפרי יכולת ועוצמתיים, ואף מוכחים ככאלה משום שבשלבים הראשונים, בשנים הראשונות, התוצאות לכאורה מאשרות לנו שאכן יש פירות לעבודה הקשה מאוד.

כשמדובר במקצוע ארוך טווח כמו ריצה למרחקים נשאלות השאלות – כמה שנים ניתן לעבוד קשה? כמה הגוף המתבגר שלנו יוכל להגיב לעומסים הללו? כמה שגרת החיים תאפשר לנו להחזיק את העומסים הללו ומה יקרה כשכבר לא נראה תוצאות, אלא להיפך.

אם אתה מתנהג כמו נמר, נראה כמו נמר, מתאמן כמו נמר, קח בחשבון שמשפט הפתיחה יכול להיות תקף עבורך והשינוי שכל כך תזדקק לו בעתיד, יהיה מאוחר בשבילך.

חדשות לבקרים פונים אליי רצים בבקשה שאאמן אותם או אייעץ להם משום שפתאום לא הכל זורם. "הגוף כבר לא מגיב כמו בשלבים הראשונים", והם מפסיקים להתקדם, נכשלים במרתון או שכעת פצועים ולא מסוגלים לרוץ יותר מדי. הם רוצים שינוי שיחזיר להם את היכולת.

הגוף לא תמיד מגיב כמו שרצינו | צילום: Shutterstock

הציפייה ממני היא שב"מטה הקסם" שאני אוחז בידיי, אדע איפה נקודתית הבעיה בתוכנית שלהם או שאאמוד את הסיבה שבגינה נפצעו, איך מונעים פציעות ולמה לכל הרוחות הם פגשו את הקיר במרתון. הכי נוח להיכנס לדמות הקוסם ולתת תשובות כלליות עם הגיון מסוים שהן למראית עין כאילו חכמות:

– אתה לא מתקדם כי אתה רץ מהר מדי את הריצות הקלות.
– אתה לא עושה חיזוקים או מגזים באימונים ולכן נפצע.
– פתחת מהר מדי ולא ניהלת נכון את הקצב ולכן קיבלת קיר במרתון.

כל אלו ועוד הן לא הבעיות, אלו הסימפטומים. "מי מכיר את האיש שבקיר", את זה אני צריך לגלות. בעיה פותרים רק אם מבינים את הסיבה, ואז, בעזרת אימונים ודגשים מתאימים, אולי אפשר לפתור אותה – זה אימון.

מניסיוני, רוב הבעיות נגרמות מכמה סיבות:
א. הרצון והרעב להיות יותר טוב תמיד.
ב. אובססיות משקל והפרעות אכילה.
ג. התחרותיות שגורמת לסביבה להלחיץ אותנו, ולנו לרצות לנצח בכל מחיר.
ד. חוסר ביטחון שגורם לבדוק כל הזמן האם אני טוב, האם אני חזק, האם אני מוכן.
ה. סף גירוי גבוה שכדי לעמוד בו נוצר סיכון מכני.
ו. המחזוריות הטבעית של הגוף (הורמונלית, פיזית, נפשית ופיזיולוגית) – לא תמיד הגוף מגיב טוב תקופתית לאימונים.
וניתן אף להעמיק את הבעיות כאשר מצד המאמן:
ז. אין משוב, ואין מעקב אחרי התגובות לאימונים והסבר על החשיבות של התהליך.
ח. יש הסתכלות כללית ללא הבחנות ספציפיות.
ט. יש היסחפות, זרימה ואף עידוד להיות "נמר" גם בתקופות בהן הגוף חווה רגרסיה.

צילום: shutterstock

הפתרון לבעיות, לדעתי, דורש לרדת לעומק התהליך ולעומק האדם. יש נטייה לחשוב שכאשר מדובר באימון של רצים חובבים, אין צורך ממשי במאמן רציני, שהרי, חובב הוא לא מקצוען, וקורס ההסמכה שעובר המאמן דורש ממנו בסך הכול את היכולת לרוץ לשלם.

אני מסכים שלהיות מאמן של חובבים דורש פחות הישגיות, אך מצד שני המון הבנה למשמעות הריצה עבורם, הקשבה, ידע, יכולת לחבר בין כל האלמנטים הייחודיים המרכיבים רץ חובב, האופי הפיזיולוגי השונה, המגבלות הפיזיות, החיים והשפעתם עליו, האופי שלו, הרקע, היכולת ורמת האימון… ואת כל אלה לחבר לערכים ולדרישות של הריצה למרחקים ארוכים.

ואיכשהו, להתמודד עם היסטוריית סיסמאות ומנטרות הנטועות עמוק בתודעה:
"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים" (אז אם אני מבין נכון, בפסח חייבים למצות…).
"לתת 120 אחוז", גם כשאין יותר מ-100.
"הכל בראש אחי", גם כשמדובר במין השני…

מאמן ריצה | צילום: Shutterstock

אם נשכיל להתאים את עצמנו או נמצא את האדם הנכון שמתאים לנו ושיתאים אותנו לדרישות ולערכים של הריצה למרחקים ארוכים, כבר בשלבים הראשונים (וזה קריטי בעיניי), נוכל לייצר תהליך התקדמות, התמדה והבנה נכונים של רץ למרחקים, מבלי לחפש יועצים ומאמנים אחרים.

ואם זה לא יקרה בתחילת הדרך, קשה יהיה לשנות את תפיסת העולם והתודעה של הרץ גם אם הוא כל כך ירצה, כי גם את התהליך החדש הוא ישפוט על פי אמות המידה הישנים. ובכל זאת, מניסיוני, זה בהחלט אפשרי!

חייב להודות שתכלית העיסוק שלי כמאמן היא להשיג את האמון ואת ההפנמה של מתאמניי, שיש עוד אדם שרוצה מאוד בהצלחתם. רק שהאדם הזה חייב להיות מקצועי, מנוטרל אגו ולא רואה בהם מקור הכנסה. הדמות שמצד אחד מכילה את הדחף הטבעי להשתפר ולראות תוצאות כאן ועכשיו, אבל מצד שני יודעת לאזן ולהיות המבוגר האחראי שמנווט את התהליך בשליטה מלאה, ובהדרגה להתמדה ועם רעב תמידי לעוד.

בראייה כזו מייצרים למתאמן קרש קפיצה להצלחות ורשת ביטחון לאכזבות.
זאת בעיני הצ'יטה להצליח לאורך שנים!