בינואר האחרון קיבלנו החלטה משפחתית לצאת ל"חופשת" התאווררות מהמצב. היינו זקוקים לזה. לשנות את תפאורת החדר במלון (אנחנו מפונים מביתנו מ-7 באוקטובר), לנוף אחר ולתנאים אחרים ולאפשר קצת אויר לילדים המתבגרים שלנו. להחזיר קצת שפיות ונורמליות, לחזק וליצור חוויות חיים.
לטורים קודמים של דן אלתרמן:
מהזינוק עד השיא: סיכום אישי לצ'אלנג' ישראמן 2024
בשביל מה אני צריך את החרא הזה?!
מה הקשר בין ביטול אירועי הספורט האחרונים לשקדי מרק?
קיבלנו החלטה לטוס לחודש בתחילת מרץ, מיד אחרי צ'אלנג' ישראמן, עם אופציית הארכה, בהתאם למצבנו והמצב בארץ. כמובן שהיעד שנבחר ברוב קולות היה תאילנד. כי אין כמו תאילנד🏝️🥭
כמו תמיד, גם הפעם הכנסתי למזוודה נעלי ריצה, שני סטים של ביגוד ריצה, רצועת דופק, בגד ים ומשקפת. שיהיה.
את הימים הראשונים העברתי במנוחה. היו אלה יומיים בלבד מהישראמן, וממש לא מתחשק לי להתאמן עכשיו. בכל זאת, הבטחתי כמה ימים של חופש…
ביום הרביעי בתאילנד, הגוף התחיל להתגרד. עברנו ליד חדר הכושר, ראיתי את ההליכון, המלכה ראתה שראיתי, החלפנו לרגע מבטים וחיוך והיה ברור שאני עולה לחדר נועל את הנעלים ומסיים 30 דקות ריצה קלה.
מאותו הרגע, הראש התחיל לחשוב וייסורי המצפון לא איחרו לבוא.
אני קרוע בין הרצון למקסם את הזמן המשפחתי עד הסוף, למצות כל אתר וכל פעילות שאפשר במסגרת 24 השעות ביממה, לצד הרצון שלי לא לוותר על האימונים ולשמור על רצף.
כמו בשגרה בארץ, כך גם בחופשה, אני מעדיף לקום מוקדם בבוקר, לבצע את האימונים, ולהיות פנוי ליום שיגיע. ככה אני נקי מייסורי מצפון, ופנוי ליהנות מזמן איכות משפחתי.
לו"ז הפעילות לרוב נקבע לפי האימונים שיהיו לי באותו היום. לא תמיד זה מסתדר ב-100 אחוז ולמזלי ישנה גמישות גדולה והבנה של כל המשפחה בצורך שלי לבצע את האימונים. לרוב, ההתנגדויות מופיעות רק אצלי בראש. ואני מייצג את שני הצדדים…
המלכה והילדים כבר צוחקים עלי, שעדיף תמיד שאתאמן ואהיה רגוע ומבסוט על פני חצי שעה נוספת במחציתם, כשאני לא מתאמן…🤪
חודש ראשון, היינו בפוקט, התמקמנו בבית אחד ולאט לאט מצאתי את הנוסחה האופטימלית במסגרת האילוצים, לביצוע האימונים.
חם פה, חם מאוד! ולח… וזה פרמטר שצריך כל הזמן להביא בחשבון.
אז נסענו לדקטלון, בשבילי זה כמו גן שעשועים אחד גדול. העמסתי פתרונות יצירתיים לשחייה (במקום) בבריכה של הווילה (5 מטרים אורך) והכי חשוב, הצטיידתי במאוורר לאימונים בחדר הכושר, שם רצתי ורכבתי.
אל האימונים הייתי יוצא מוקדם מאוד, כשכולם ישנים, ומגיע לפני ארוחת הבוקר. התחושה הזו שאני מספיק הכל, ולא פוגע בלו"ז המשפחתי – מסבה לי נחת.
ולצד זה, המשכתי כל הזמן לחפש פתרונות אחרים ומוצלחים יותר.
לאחר חודש, טסנו לוייטנאם, ושוב צריך להתאים את עצמי למקום, למזג האוויר ולתנאים. שוב לחפש חדר כושר, בריכה ואופניים. למזלי, יהל כבר כל כך מכירה אותי, שאת הבחירות למלונות ולווילות היא עושה גם בהתאם לתנאי האימון שלי.
הגענו לבית דירות עם חדר כושר ובריכות שחייה.
פה חיכה לי חבר טוב שדאג לי לאופני כביש, קסדה ונעליים, ואפילו חולצת רכיבה… והצלחתי לרכוב בחוץ, בכבישים המטורפים של וייטנאם, 2 רכיבות ארוכות! אני מרגיש סיפוק ענק על כך.
הרצון לטרוף הכל, לשמור על שגרת אימונים, לצד בילוי ואטרקציות משפחתיות, ולהיות בכל מקום בעת ובעונה אחת – דורש מאמץ ונחישות אדירים. להיות במודעות ועם טקט כלפי המציאות שלנו, ומצד שני גם להמשיך ולהגשים את מי שאני ומה שאני כל כך אוהב לעשות.
הפנים קדימה, יש לנו עוד המשך מסע ארוך.
אני כנראה אמשיך כל הזמן, לחפש את הפתרונות מצד אחד והנוסחה המדויקת מצד שני של השילוב הזה בין כל הדברים.
אני שמח כל כך שיש לי את האפשרות הזו, והפרגון המשפחתי לעשות את זה כמו שאני אוהב, ואני משיב באהבה ובאנרגיות שיא ויוזם כל פעילות ואטרקציה בשביל כולנו יחד.
מי ייתן ונוכל לשוב הביתה, לבית האמיתי, הבית שבנינו, והשקענו ושקדנו כל חיינו. שנוכל לחיות בביטחון ובשקט נפשי אמיתי. שנוכל לשוב לשגרת החיים, האימונים, העסקים, כפי שהייתה לנו…
שיהיה לנו את הבית שלנו שמאפשר חיים אמיתיים ותנאים מדוייקים לכל אחד מאיתנו.
אמן.
סיפור יפה, כל הכבוד,
אולי תתחיל לעשן ויד? אתה בתאילנד עם המשפחה תרגיע קצת…