עבר קצת יותר משבוע מאז צ'אלנג' ישראמן 2024 והחלטתי שהגיע הזמן להעביר את המחשבות אל הדף (או הדף הווירטואלי במקרה הזה). רק מי שקרוב אליי יודע מה חוויתי באותו היום וכמה התחרות הזו הייתה קשה מנטלית עבורי – כמו שציינתי בראיון בסיום, התחרות המנטלית הכי קשה שעשיתי למשך 4:44 שעות.
לכתבות נוספות בנושא:
צפו בכתבה מחדשות 12: צ'אלנג' ישראמן למען הטריאתלטים שנפלו
כוכב נולד בצ'אלנג' ישראמן: אמיל שחקלדיאן באולפן
"הדמעות ירדו, לא תכננתי, זה פשוט הגיע": אמיר אלפיה מסכם את צ'אלנג' ישראמן
כשספורטאי מגיע לתחרות מוכן – הוא יודע. המספרים לא משקרים, התחושות טובות והציפייה לעשות משהו גדול שם בפתח. יום התחרות הגיע – לילה עם שינה טובה ומספקת, הרגשתי בבוקר התחרות תחושה קצת מוזרה, קשה להסביר, אבל חשבתי שזו ציפייה מעצמי ולחץ סביבתי שאפף את האזור.
זינוק- התחלתי חזק וטוב ולקחתי את ההובלה בשחייה, מרסל בולבאט ואני נשארנו לבד מקדימה, החלטתי ללחוץ יותר אחרי המצוף הראשון וראיתי שהגוף לא מגיב כפי שרציתי, הורדתי מעט ונשארתי בקצב הובלה נוח.
רועי זוארץ וירדן ברק לפני הזינוק לצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
חילוף ראשון מהיר ועלייה לאופניים – עוברות שתי דקות ואני מסתכל על הגרמין ורואה שהדופק בטווח המקסימלי שרציתי להיות בו. לא נלחץ מהסיטואציה, מקווה שרצועת הדופק פשוט לא יושבת טוב ומסדר אותה.
ליד כיכר שחמון אני רואה שהדופק לא ירד גם במישור שלפני העלייה ומחליט ללכת על פי הוואטים שהמאמן שלי ענר שרמן הגדיר לי ומקפיד לשתות בכל תחנת הזנה שיש בדרכי עד סיירים.
רועי זוארץ רוכב בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
ככל שהזמן עובר אני מבין שמשהו לא תקין. המספרים לא מסתדרים למול הדופק הגבוה והוא מחליט לתת את אותותיו. אני מתחיל להרגיש עייפות מוגברת, אין חשק לאכול ולשתות, ובעיקר מתוסכל מהסיטואציה.
בסיירים אני מחליט לשנות גישה ומתמקד פחות בוואטים ויותר בדופק על מנת לסיים את התחרות בצורה אידאלית ולא להגיע למצב של אפיסת כוחות – כניסה למוד אחר, מוד של "זה מה שיש ועם זה ננצח" – אז אמנם לא חשבתי על הניצחון במובן של לחצות ראשון את קו הסיום, אלא להתמודד עם הסיטואציה בצורה המיטבית ביותר מנטלית ופיזית.
ההחלטה התבררה כנכונה – הוואטים ירדו בצורה משמעותית, אבל חזרתי להרגיש יותר טוב והצלחתי להכניס נוזלים ואוכל בצורה יותר מסודרת. בשלב הזה אני מבין שאני רחוק מהתוצאה אליה כיוונתי, וכל המערכות בגוף עוברות למצב של מיקסום הביצוע ליום נתון.
רועי זוארץ רץ בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
יורד מהאופניים ועובר לריצה – מתחיל אותה בקצב אופטימלי ושוב הדופק הגבוה שם ומתחילות התכווצויות ברגליים, ושוב מבין שכללי המשחק שונים מהתכנון המקורי ואני עושה התאמות לתנאים בשטח. מחליט לקחת את הירידה באיזי, פוגש את המשפחה, את החברים ואת ענר בשחמון, מבט קצר בעיניים והכל מובן… ענר צועק: "הכי חשוב במצב הזה – לשמור על יציבות". בראש שלי אני אומר לעצמי שאם יציבות אומר להוריד קצב באופן יציב כל ק"מ אני במקום טוב. מזל שלא אמרתי לו את זה בקול רם…"
מגיע לחלק המישורי במרידאין ומתחיל לחפור. רק המחשבות על הסיום חולפות לי בראש, להמשיך להעביר את הרגליים בתדירות המתאימה. בשלב הזה אני כבר לא מסתכל על הקצב/דופק אלא נותן לגוף להוביל בקצב שהוא מסוגל להביא אותי לקו הסיום.
וכך חלף לו צ'אלנג' ישראמן 2024, מקום שני עם ניקוד PTO חשוב להמשך העונה. רחוק מאוד מהביצוע אליו כיוונתי אבל מחוזק מנטלית מההתמודדות שלי עם הסיטואציה.
רועי זוארץ בסיום בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
כעת אני נמצא בארה"ב – במהלך השבוע האחרון נתקפתי בוירוס שלא מרפה, מאז צ'אלנג' ישראמן לא התאמנתי… אתן לגוף זמן להתאושש ובטור הבא אפרסם את לוז התחרויות שלי להמשך העונה.
בהזדמנות הזו אני רוצה להגיד תודה לשוונג והפקת צ'אלנג' ישראמן אשר בתקופה לא פשוטה גרמו לנו לסופ"ש אחד להרגיש מהי שגרה ספורטיבית שוב. האווירה הייתה מחשמלת, ואני באופן אישי התגעגעתי לתחושות האלה – כל ספורטאי יעיד שהן ממכרות.
הכותב: רועי זוארץ | חבר נבחרת ישראל בטריאתלון, אלוף חצי ישראמן 2022 ומאמן טריאתלון מוסמך. לתכניות אימון ופרטים נוספים לחצו כאן
