צ'אלנג' ישראמן 2024 סיפק דרמות נהדרות על המסלול, בראשן כמובן הקרב על המנצח במקצה המלא, שהוכרע לטובתו של דן אלתרמן, כשאמיל שחקלדיאן מסיים שני. אלא שקרב צמוד נוסף ומותח לא פחות התחולל גם בטבלת הניקוד הקבוצתי, כשקבוצת Solos Trihard וקבוצת ZONE3 היו צמודות ביותר, ולפרקים אף היה ביניהן שיוויון מוחלט בנקודות.
לכתבות נוספות בנושא:
כוכב נולד בצ'אלנג' ישראמן: אמיל שחקלדיאן באולפן
לימור ויצמן: "ליאור לא הספיק להיות ישראמן, אני אסיים את זה בשבילו"
תוך פחות משבוע: מעל 300 נרשמו לצ'אלנג' ישראמן 2025
בסיום, Solos Trihard הייתה זו שניצחה עם 543 נקודות, רק 23 יותר מ-ZONE3, אלופת השנה שעברה. במקום השלישי הגיעה קבוצת Golden Tri עם 441 נקודות. גולדן הייתה גם הקבוצה הגדולה ביותר מבחינת מספר המשתתפים, עם 46 טריאתלטיות וטריאתלטים על המסלול. את פירוט שיטת הניקוד ניתן לראות באתר צ'אלנג' ישראמן.
בעקבות הזכייה, ביקשנו מגל תיכון, המאמן הראשי של Solos Trihard לסכם את התחרות מהזווית שלו:
"אי אפשר להתייחס לישראמן 2024 בלי להתייחס לטקס הסיום. לא מעט פעמים יש לספורטאים FOMO מתחרויות, זו הפעם הראשונה שאני אומר להם שצריך להיות FOMO מטקס…"
"סגירת מעגל לתחרות נוגעת תמיד מקו זינוק לקו סיום, והאירוע השנה הוא אירוע מתמשך של מספר חודשים, כמובן החל מ-7.10 אשר מאותו יום והלאה מי מאיתנו חשב בכלל על תחביבים ואירועים, דרך הניסיון לייצר תבנית כלשהי – בטוח לא "שגרה". הספקות לגבי קיום, מאחר וברור שבלי ודאות לספורטאים קשה להתרכז, ולמאמנים קשה לייצר תכנית עבודה, דרך הדחייה שהייתה מתבקשת ונכונה, אפילו בביקור/מחנה אימונים על המסלול לא הייתה לנו ודאות של 100%".
גל תיכון בצ'אלנג' ישראמן | צילום: עמוד הפייסבוק של גל תיכון
"מעל לכל, סגירת המעגל הזו הדגישה שיותר מאשר הרווחנו בחזרה אירוע שחשוב לנו, הפסדנו בדרך אנשים יקרים לנו. המקום, הכבוד, הערכה לזכר הנופלים והחיבוק העצום של בני המשפחה – באופן שבו הטקס נוהל, המארגנים מבחינתי נתנו לכל אחד ואחת מהספורטאים את היכולת להושיט יד לבני המשפחה ולהשתתף בצער העמוק, ולנו זה היה חשוב במיוחד לאחר שאיבדנו את חן בתאונת אימונים. אני מכיר את חן שנים רבות, עבדתי איתו באופן צמוד בדרך להעפלה והשתתפות באליפות העולם, וכמובן בתחרות המרשימה בישראמן 2022. מילואים/צו 8, חדירת כלי טיס – הוא היה מופיע על קו הזינוק של ישראמן 2024".
משפחת יהלום בטקס הסיום | צילום: צלמי שוונג
"מבחינתי ההשתתפות בתחרות הקבוצתית היא תמיד איזון בין המוטיבציה שלי להביא אותנו להישגים, לבין המוטיבציה של הספורטאים בארגון, שהם אמנם תחרותיים מטבעם, אבל גם ספורטאים יחידניים מטבעם, להשיג הישג קבוצתי. ד"א, כל אחד מהם התמודד עם אתגרים שונים בתקופה הזו, ובלי לשפוט- לכל אחד/ת היה את האתגר הייחודי. אלו שהעבירו חודשים ארוכים מחוץ לבית במילואים, זה גם היה האתגר שלי באופן אישי. העצמאיים שהתמודדו עם מורכבויות עסקיות, יש לנו גם ספורטאים שכבר בגיל שהילדים שלהם משרתים ובתפקידים בכירים, וחלקם גם סבלו מפציעות ועדין מתמודדים עם שיקום, התמודדנו עם ספורטאים שאיבדו את ביתם וניסינו לתמוך בהם בכל צורה אפשרית, בקיצור – הכל מהכל".
"הפעם לא באמת הייתי צריך להתאמץ כדי לגייס אותם למאמץ משותף, ההחלטה של משפחת יהלום וההובלה של שלושה ספורטאים נהדרים וחברים יקרים – עמית שקד, ירון ליטן ויניב פתאל, את מפעל ההנצחה – סחפה את כולם לקחת איזשהו חלק במאמץ, ואני מרגיש שמכאן ואילך אנחנו נשים לעצמנו למטרה לשמור על התואר גם בשנים הבאות".
יניב פתאל עם הילדים על פודיום | צילום: צלמי שוונג
