הרוח כבר עלתה ונהיה קשה גם לפדל יציב, הכל כואב, במיוחד כפות הרגליים והידיים, שנמצאות על הכידון 8 שעות. אבל תחנת הדלק המיוחלת בעפולה כבר ניכרת באופק והשמחה שממלאת את הגוף והנפש היא כמו קו סיום וירטואלי.
בקו סיום של אתגר ה"ברווט" הראשון שלי אין צלמים ומדליה, יש רק מבטים עייפים ותמונה בטלפון, שנזכור מה עברנו.
לכתבות נוספות בנושא:
הקבוצה מהעוטף נפגשה לראשונה מאז 7.10 בפעילות מרגשת בוולודרום
3,000 ק"מ למען ישראל: המחווה המדהימה של רוכב האופניים הצ'כי
אלון רונן חולם על אירוע רכיבה ענק לזכר הנרצחים, וכבר התחיל להפיק אותו
קצת מוזר לכתוב על אתגר ספורטיבי בצל מלחמה. לכל דבר יש פרספקטיבה שונה כעת. מתחילת הלחימה החלטתי שאם בצה"ל לא זקוקים לי אני אעשה את המקסימום בסביבה הקרובה שלי להפיץ ספורט וחיוביות למתאמנים, כאשר יש מועדון תחתיי שכולל גם ילדים ונוער ויש לי אחריות עצומה עבורם וגם רצון גדול לתת את הפינה של שפיות ושחרור דרך האופניים.
כאשר באמתחתי אתגרי סבולת חד יומיים וטורים רבים – פעמיים אוורסטינג, מטולה-ת"א, מחניים-ת"א בשטח ורכיבות ארוכות ואתגריות רבות, הרגשתי שכדאי לי גם לחשוף חלק לסביבה הקרובה בצורה בטיחותית וממוסגרת, כשאני נוכח לצידם וכשיש מטרה טובה ברקע.
מודה, קשה לי לוותר על תאריכים ויעדים, זה בשבילי הצפון שאני מפדל אליו. מסע בית השנטי שאת תכנית האימונים אליו כתבתי בהתנדבות וגם רכבתי אותו מספר פעמים הוא מסע ייחודי בנוף הישראלי. זהו מסע התרמה (כמו שנהוג רבות בחו"ל), כאשר עלות ההרשמה רובה הולכת לתרומה ומקצת לתפעול האירוע. המסע היה אמור להתקיים ב-18/11/23 יום שבת, וכמו שאר האירועים הוא התבטל בגלל המלחמה הנוראית בעזה. עצירת הביניים של המסע הייתה אמורה להתקיים בקיבוץ בארי, בכניסה למתחם הסינגל וחנות לה-מדווש, שנפגעו קשה בהתקפות של שבעה באוקטובר.
חשבתי והחלטתי שיהיה ראוי לקיים באותו תאריך מסע קטן חלופי, והתרמה עצמאית לארגון הנפלא הזה שפועל עבור ילדים ונוער בסיכון ובימים אלה גם מארח תושבים מעוטף עזה בבית השנטי במדבר. דווקא בתקופה זאת עמותות רבות מקבלות פחות יחס זה חשוב בעיני כן לתת חזרה ואני בעצמי תרמתי ח"י שקלים כפול 10. מזמין אתכם גם, מאוד קל לתרום להם בפייבוקס או פשוט באתר שלהם.
הרבה קרדיט ראוי לטל קציר שחיבר אותי לאתגר של סדרת הברווטים הישראלית, רכיבת אופני כביש למרחקים, שהמדרגה הראשונה היא "רק" 200 ק"מ כאשר כל רוכב צריך להיות מסוגל לסיים את המרחק בתמיכה עצמית ולהתבסס על תמונות מנקודות קונטרול בדרך וקנייה בתחנות דלק כהוכחה לביצוע המרחק.
בנינו יחדיו מסלול שמתאים גם לתקופה הנוכחית ולהנחיות פיקוד העורף. כל אחד הביא מניסיונו כאשר טל הוא בהחלט אוטוריטה בתחום וגם סיים את פריז-ברסט-פריז, אירוע הדגל של הברווטים הצרפתיים. (יכולים לקרוא עוד על מה זה ברווט בכלל, על ה"רוח" של הברווטים או על עונת הברווטים ישראל 2024).
באתגר שלנו, דרופס, חברו אליי רוכבים שידעתי שמסוגלים מבחינת פיזית לקיים את האתגר אך הוא היה פתוח לכולם באותו יום, ואכן הגיעו שלושה רוכבים שאינם מהמועדון ופגשנו אותם בחלקים שונים של הדרך. יש משהו מדהים בסוג הזה של רכיבה כאשר אפשר ורצוי לעזור אחד לשני, אם בהובלה וחיתוך הרוח, במוטיבציה וחברות, ואם בתפעול
תקלות. רוכב לרוכב חבר.
אנחנו נמשיך לרכוב ככל שאנחנו יכולים ולצאת מהקופסא. בשבת הקרובה אנחנו מתכננים רכיבת תמיכה במשפחות החטופים באזור לטרון. אני מזמין מועדונים של טריאתלון ואופניים להצטרף (כל אחד אמון על קבוצתו) וליצור קשר עם מטה החטופים כך שכל האופניים יהיו עם סרטים צהובים על מוט הכיסא והרכיבה תשקף את התמיכה בהשבת החטופים הביתה לישראל.
אני מתכנן לרכוב 239 ק"מ, כמספר החטופים, אבל אני חושב שכל אחד שיגיע למסלול ויעשה מה שהוא יכול מבחינת מרחק זה יעיד על התגייסות למטרה.
קצת נתונים על הברווט שעשינו:
– 210 ק"מ על 2,500 מטר טיפוס
– עפולה-כפר תבור-כנרת מזרח-עמיעד-איילת השחר-כנרת מערב וטיפוס הר גלבוע לקינוח (מצד גן השלושה, בית אלפא).
– מסלול צפוני יפה ומאתגר כתחליף לבית השנטי שבוטל וגם התרמה עצמאית שלנו בשביל השנטי.
– כולם רכבו מסודר ואחראי ומילאו את ליבי בגאווה. פלוטון קטן ואיכותי.
– כל טיפה נחשבת וכל אחד וההתמודדות שלו מול השדים והחששות ביציאה לרכיבה ארוכה ומאתגרת, יכולנו למרחק ולטיפוס שמרנו אחד על השני ולכן גם הצלחנו!
– כרגיל כשכולם מסיימים ללא תקלות ונפילות זה הכי חשוב!
– הלוואי ואראה רבים ממכם בשבת הקרובה צובעים את המשולש בתכלת. כל אחד לפי יכולתו. רכיבה עצמאית וסמלית למען החטופים.
ולימים שקטים לכולנו.