רגע אחד אחרי שהסתים המרוץ האחרון באירופה (שהיה מהמם אגב), ורגע לפני שמתחילה עונת הסייקלוקרוס, בחרתי לסכם את עונת המרוצים מנקודת המבט שלי, הדברים הקטנים והאנשים שאני רואה בעולם המרוצים וזאת לצד המנצחים הגדולים וגם הרוכבים המאכזבים.
לפני שאתחיל לסכם אומר שאחת הסיבות שבחרתי לכתוב הינה דווקא התקופה הזו. גם בימים כואבים, ימי אבל לצד חרדה וחשש מהעתיד, ואולי דווקא בימים כאלו, אני רואה חשיבות אדירה ברגעים של אסקפיזם ובריחה לעולמות של שגרה, עולמות שמדברים על חיים רגילים, כפי שאנו רגילים במדינת ישראל, וכפי שגם נחיה בעתיד למרות האירועים הכואבים.
ועכשיו אחרי שורות הפתיחה אתחיל ישר באנשים ובקבוצות שהיו עבורי נקודות של אושר בשנת המרוצים 2023. בחלק הראשון נתמקד בכמה מרוכבי הדירוג הכללי הבולטים והשנה שלהם, בחלקים הבאים ניתן את הבמה גם לספרינטרים, לחד יומיים, לאכזבות ולסיפורים הגדולים.
ספ קוס
האיש והאגדה. נכון הוא לא הרוכב המדורג במקום הראשון או השני בעולם, הוא לרוב פעל שחור עם חיוך קטן וחד משמעי. קוס הוא מנצח הוולטה אספנייה 2023 ובצדק גמור. אפשר לעסוק בספקולציות של מה היה אם אוונפול לא היה מתפרק, או מה היה קורה אם רוגליץ' היה דוחף יותר בימים הראשונים ואולי מה היה קורה אם…
אבל לרגע אחד אני לוקח נשימה ומביט ברוכב שהוא פועל בחולצה צהובה שחורה, עם 77 ימי מרוץ השנה, מתוכם 63 בגראנד טורים. רוכב שעובד לא פחות קשה מכל מוביל קבוצה, והנה הוא מגיע להישג שיא בקריירה וביחד עם העזיבה של רוגליץ' הוא פתאום בעמדה של מוביל לכל דבר. חוץ מזה, הוא גם אדם צנוע, נעים ושחקן קבוצתי מדהים, רוכב שכל מנהל ספורטיבי ישמח לראות בקבוצתו.
טאדיי פוגצ'אר
מה לא נאמר על הסולבני. רוכב עם חיוך, שחקן של ממש, יש שכינו אותו הרוכב המוכשר בהיסטוריה… ובכן, לטעמי פוג הוא הרוכב הכי מרשים בדבוקה ודווקא העונה זכינו לראות שהוא גם אנושי. אחרי פתיחת עונה מעולה עם ניצחונות בקלאסיקות והצגות בכל מרוץ בו השתתף, הגיע ליאז'-בסטון-ליאז' וההתרסקות שפגעה בהכנות לקרב הענקים של הטור דה פראנס לשנה זו. למרות זאת, הוא הגיע לטור והשבוע וחצי הראשונים להם זכינו היו פשוט מדהימים, סרט מתח. המיוחד היה שגם בימים הקשים פוג לא ויתר לעצמו, לא חיפש תירוצים, לא הוציא אנרגיה שלילית על אנשים אחרים, המשיך להציג את מה שהוא יודע ולהיות חלק מההצגה. אני מאמין אגב שבעונה הבאה נקבל אותו בגרסה אחרת שונה, ובעיקר עם חיוך על הפנים.
פרימוז' רוגליץ'
הסולבני הציג עונה נהדרת, עם רגע שיא מיוחד מאוד באותו נג"ש של הג'ירו, אלא שמי שיביט על העונה המרשימה של רוגליץ' יראה עבודה מאד מרשימה, מיקוד במרוצי היעד ובמרוצי ההכנה, כשההופעה בטיראנו אדריאטיקו למשל הייתה מרשימה במיוחד, עם ניצחון בכל הקטגוריות ובשלושת הסטייג'ים המסיימים. תצוגת תכלית של ממש. דרך הדרמה בג'ירו ואחרי שוויתר על הטור לטובת הכנה טובה לוולטה, המקום השלישי שיכול היה בקלות להיות ראשון. אי אפשר לשכוח את תצוגת התכלית בג'ירו דל אמיליה, הזדמנות טובה לנער מעליו את הספקות הקשורות לשני המתחרים הישירים בחד יומיים – אוונפול ופוגצ'אר, שלא עמדו בפיניש החד משמעי.
המעבר לקבוצת בורה בעונה הבאה מביא עימו רוח חדשה להערכתי, ומבטיח מאבק תלת ראשי בטור דה פראנס. מעניין יהיה לראות את רוגליץ' בקרב ראש בראש בלי שום גורמים מאזנים מול וינגגור ומול פוגצ'אר, שיבוא חדור מטרה מתמיד (ואולי גם מול אוונפול).
יונאס וינגגור
אחרון חביב ובצדק הוא הדני, שהמשיך העונה את התוכנית של העונה שעברה ו"הגדיל בשקל תשעים". הדרמה של השבועיים הראשונים בטור, והניצחון כמובן, לצד הטריפל של יומבו ויסמה בוולטה בו הוא סיים שני, כולל תצוגות מרשימות לאורך כל ימי המרוצים העניקו לו את תואר "אופני הזהבי" היוקרתי. אישית רציתי לראות אותו בחד יומיים מנסה להעמיד את אוונפול במקום, אלא שאין זה גורע מההופעה המרשימה שלו העונה, ובראשה אותו נג"ש אימתני בצרפת. ומה יהיה בעונה הבאה, כשספ קוס (אולי) כבר לא יהיה יותר פועל? נחכה ונראה.