בתרבות היפנית ישנו מונח בשם שינרין-יוקו Shinrin-Yoku
זו טכניקת זן יפנית להורדת רמות לחץ בדם והרגעת הנפש על ידי מקלחות יער ויציאה לטבע.
מרוץ השטח הלילי של מצפה רמון מתחת לאור הירח המדברי זה שינרין-יוקו כנעני.
שינרין-יוקו-במדבר.
איזו חוויה נדירה זו הייתה!
לכתבות נוספות בנושא:
אלון טל ואנטונינה רזניקוב ניצחו במקצה חצי המרתון במרוץ מדבר 2023
"מרוץ מדבר – מעניין, מגוון ונדיר בתקופה הזאת בשנה. אימצנו אותו בקבוצה בחום"
מחקר חדש: 4.5 דקות ביום של פעילות גופנית נמרצת עשויות להפחית את הסיכון לסרטן
בחודשים האחרונים השתנתה שגרת חיי מקצה לקצה ואני מוצא את עצמי חצי יממה מול המחשב או בפגישות בבתי קפה, צמוד לכסא ולמסך. במקביל, הארץ היפה והדעתנית שלנו עוברת טלטלה וגלי חום עצבניים, במובנים רבים…
אז בזמן שגורמים מסוימים מנסים לקטב בינינו, וגורמים אחרים מנסים להשאיר אותנו דבוקים למסך לגילול פאסיבי של הפיד… לא רק הסטארט-אפ החדש שלי דוג'ו מציע משהו אחר (סליחה על השיווק הסמוי) אלא גם אירועי ספורט בטבע כמו מרוץ הלילה המדברי הקסום הזה שהפיקה שוונג ביום חמישי האחרון במצפה רמון.
רעיונות טכנולוגיים שבאים להיטיב עם העולם, כמו גם אירועי ספורט שקורים עמוק עמוק בטבע, מקרבים ומחברים בין אנשים סביב עשייה משותפת, סביב הגשמת מטרות דומות, סביב הרפתקה כלשהי שמוציאה אותך מאזור הנוחות של הספה/מסך/בית/השגרה הרגילה ושולחת אותך אל הלא נודע, להרפתקה יוצאת דופן שאתה עובר עם עוד אנשים שאתה לא מכיר, שמאוד יכול להיות שונים ממך אידיאולוגית, ערכית, אמונית ועוד. אבל לכמה שעות זה בכלל לא משנה! לא איכפת במאום מה הדעות של אף אחד באף נושא כי כולם שמים הכל בצד לערב/לילה אחד כדי לעבור יחד הרפתקה בטבע שהיא מקלחת לילית מתחת לאור ירח מלא, ולחצות מדבר עם הרגליים.
זה הכוח וזו העוצמה המרפאת עולמות של אירוע ספורט.
אתה יוצא לאחר חוויה כזאת עם תזכורת שכולנו בסוף רוצים וצריכים את אותם הדברים… להרגיש טוב בתוך הגוף הזה ולעבור הרפתקאות יוצאות דופן שנוכל להיזכר בהם כאשר נזדקן.
מהעיר למדבר
מכיוון שאני לא יכול לוותר על זמן מסך בתקופה הקריטית הזאת של בניית היתכנות למיזם, בחרתי לא לקחת את הרכב ועליתי על ההסעה המאורגנת שיצאה מרידינג ת"א לקו הזינוק כדי שאוכל לעבוד קצת בזמן הנסיעה. למזלי הפקקים של יום חמישי כל כך ארוכים שהצלחתי לסיים את כל הדברים שהיו לי לאותו יום וגם להיכנס לאווירת הארוע שאפפה את האוטובוס עם הרצים והרצות שכבר הגיעו בבגדי הריצה שלהם, כל אחד עם חולצת פינישר אחרת מאירועים שונים שקרו פה בארץ בעשור האחרון. סיים-מיינדד פיפל, לפחות בעניין הביגוד.
אחרי ארבע שעות נסיעה (!) הגעה לשטח הזינוק של המירוץ במצפה רמון, הלם מהשינוי בטמפרטורות בין כאשר עליתי לאוטובוס בת"א לכשירדתי ממנו בערב המדברי, הכנות אחרונות של הביגוד והצמדת מספר החזה עם הצ'יפ לחולצה, בליעת ג'ל טרום זינוק (בטעם הכי טוב ביקום, הווניל של 32gi), הדלקת פנס הראש ויציאה לשטח.
ריצת אור ירח מלא
ואוו.
איזו ריצה.
אני לא בכושר שיא שלי בלשון המעטה אבל זה בכלל לא היה משנה אתמול בלילה, הרוב המוחלט של המשתתפים לא באו לרוץ מהר כדי לשבור שיא אישי או לנצח אחרים אלא כדי לעשות ריצה לנפש, למיינד, מקלחת טבע פראית ו"שיזוף" של קרני אור הירח המלא שהיה מעל הראש שלנו כל משך הריצה.
הריצה שלי הייתה קצרה יחסית, כי סובבתי את הקרסול ונקעתי את הרגל די בהתחלה, אבל לפחות הספקתי ליהנות מהחוויה, מהשקט של המדבר, לבהות בכל רבבות הכוכבים בשמיים שלא רואים אף פעם בת"א, ואפילו להגיד שלום לכמה אנשים מוכרים ואהובים. אמנם אחד ה"שלומים" לאנטונינה רזניקוב עלה לי במחיר של איבוד תשומת הלב היכן אני דורך, כניסה לתוך בור קטן והתרסקות לתוך שביל העפר עם סיבוב הקרסול, אבל היי! קמתי ישר כמו גיבור כדי לנסות לתפוס אותה, רק כדי ששני צעדים אחר כך אסובב אותו שוב. מה שנקרא, חגיגה כפולה…
הריצה כעיקרון הסתיימה באותו שלב והתחלפה להליכה בצליעה חזרה לשטח הזינוק, אבל עדיין באותו השקט המדיטטיבי של המדבר. הכל חלק מהחוויה!
אם כבר מקלחות טבע של הזן יפני, אז הנה היקום בחן אותי, כמה אשמור על שוויון נפש, קור רוח ושמחת חיים גם כאשר קורה משהו לא צפוי כמו זה.
הרי לא נורא, אני כאן, בטבע המדברי הנפלא הזה, מוקף באנשים שמגשימים את עצמם למספר שעות, כולנו פה יחד, יוצרים חוויה יוצאת דופן שנוכל לשים אותה בקופסת הזכרונות כדי לפתוח אותה בנקודות חיים שונות להישטף בתחושות נוסטלגיות עבר.
אז הכל בסדר, הכל בסדר. חד משמעית אחזור בשנה הבאה לנסות שוב!
סליחה שאין לי הרבה מה לספר על רוב המסלול, נשמור את זה לכתבת הסיקור של שנה הבאה. אני כן יודע לספר שהרצים עברו בכרמים, בשבילי עפר עם תוואי שטח משתנה, כאשר המדבר נמצא תמיד משני הצדדים. המסלולים מתחלקים לריצת חצי מרתון, 10 ק"מ, 5 ק"מ וצעדה לילית משפחתית, הייתה חלוקות מים כל כמה קילומטרים, הכוונה על פי המסלולים וכיבוד מושקע מאוד בשטח הסיום, במתחם שהיה בעצם יריד אוכל של המקומיים. כל השאר אספר בשנה הבאה, או שתבואו לחוות בעצמכם!
כן אשתף שצצה לי תובנה מכל האווירה בשטח הזינוק והסיום שאם יש מכנה משותף אחד לכולנו,
בין מיליונר בומר לסטודנט מילניאל,
בין ישראל ה"ראשונה" ל"שניה",
בין תומכי הרפורמה למתנגדי ההפיכה,
זה שכולם רוצים יותר הגשמה עצמית בחיים.
כולם רוצים להיות יותר בריאים, לעשות יותר כושר, לקרוא יותר, לעסוק ביותר תחביבים, לטייל יותר בטבע.
ומכיוון שראיתי את כל סוגי האנשים בחמישי והם הגיעו מכל קצוות המדינה, בשבילי, להגיע מת"א – מרכז הבלאגן של חצי השנה האחרונה למקום ניטרלי, נקי מכל מה שקורה ברחובות העיר הגדולה, למדבר… כדי לחצות אותו עם הרגליים בריצת לילה עם עוד אנשים, הבחנתי כמה זה מקרב לבבות. מחבר אנשים דרך חוויה משותפת של לעשות משהו יוצא דופן.
לסיכום
יש פתגם בערבית שאומר "il barake fe harake" – הברכה שבעשייה.
אני קיבלתי בוסט להמשיך לעשות את מה שאני עושה ביום-יום, כדי שכמו הריצה הלילית המדברית המשותפת הזאת של מצפה רמון, לנסות לשפר את העולם לא רק דרך עשייה ושיפור אינדיווידואלי, אלא גם דרך הגשמת מטרות ביחד.
הברכה שבעשייה משותפת.
גם אם זו ריצת ליל ירח מלא במדבר