לדעת לשחרר…
בתחילת שנה הוצבו 3 מטרות.
1. איירונמן טבריה
2. ישראמן
3. האולטראמן
שלוש תחרויות קשות, מאוד צמודות ומאוד חשובות לי.
העונה נבנתה בהתאם. חלוקת העומסים, אימונים ייעודיים והמון מחשבה לקראת כל אירוע.
כאמור 2 התחרויות הראשונות הלכו על פי התכנון. ידעתי ליהנות מכל הישג ולהוריד ת'ראש די מהר ולהכין את עצמי ליעד הבא.
אני אדם משימתי, יעד שנקבע צריך ליישם ועדיף גם באופן המושלם.
סיימתי את תחרות הישראמן, כבר בדרך הביתה, יהל ואני הרגשנו לא במיטבנו, אבל הנחתי שזה וירוס קל שיעבור בהקדם, ולאחר שבוע התאוששות קל אני חוזר לשגרת האימונים המתוכננת.
כאמור, היעד הבא ממש מעבר לפינה, ויש תכנית לעמוד בה.
הפעם הצבתי יעד מיוחד. אני רוצה לקבוע שיא עולם!!!
אני אדם תחרותי, אני אוהב להתחרות, אני אוהב להציב יעדים גבוהים ואני אוהב לשבור את תקרות הזכוכית של עצמי.
לצערי הרב, הפעם תכניות לחוד ומציאות לחוד. חטפתי שפעת קשה, כזאת שלא מרפה עד עכשיו.
שפעת שהחלישה אותי ומנעה ממני לחזור לשגרת אימונים אופטימלית.
מיותר לציין את רכבת ההרים הרגשית שאני חווה. הראש דרוך ומוכן לפעולה, לחוץ לצאת כבר לאימון ולחזור לשגרה שאני כלכך מכור אליה. מצד שני, הגוף חלש, חולה, תשוש, הגוף לא מסוגל כרגע לעמוד במה שהראש והנפש חפצים.
זה כמובן משפיע על המורל. מצב רוח ירוד; אני מבין שההכנות לקראת היעד הבא משתבשות לי והדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה.
אבל היום, אחרי שנים רבות של עקשנות ולפעמים גם ראש בקיר, אני לומד לשחרר.
יש רגעים שפשוט צריך לתת למציאות להוביל אותנו. ללמוד קצת להרפות, להבין ששום דבר לא חשוב יותר מבריאות הגוף והנפש. ושלעיתים, צריך פשוט ללמוד לקבל את השינויים בלב חומל, בהבנה שהכל משתבש לטובה. שלכל דבר סיבה, ושאף פעם לא מאוחר להציב יעדים חדשים.
אולטראמן 2024; חכה לי.
#רק_בריאות