בכל מרתון בעולם ניתן לראות את הרצים והרצות המיוחדים, אלו שעושים זאת למרות הכל. כאלו שלמרות הגיל שלהם או מגבלה מסוימת מצליחים לפרוץ את הגבולות של עצמם. בין עשרות אלפי הרצים והרצות שסיימו את מרתון ולנסיה האחרון היה גם יוסי טווינה, תושב תל אביב, שמאחוריו כבר לא מעט מרתונים, חצאי מרתונים, ריצות אולטרה וגם טריאתלונים כולל מקצי חצי איש הברזל. הנתונים האלה לא היו מפתיעים לגבי אדם שנמצא כבר למעלה מ-20 שנה בספורט הסבולת, אלא שטווינה הוא יליד חודש מרץ 1945. כלומר הוא בן 77 ואת מרתון ולנסיה הוא סיים בתוצאה 5:30:47 שע'. מה שהופך את הסיפור הזה להשראה בפני עצמה. זהו סיפור על אורח חיים פעיל, הצבת מטרות ואהבת הריצה.
עד מתי אתה מתכנן להמשיך לרוץ?
"אני מסביר לכל הסביבה שלי שהריצה היא הדבר הגדול והטוב ביותר שעשיתי בחיי, ועשיתי הרבה דברים בחיי. ההמשך ברור והוא להמשיך בריצה כדרך חיים עד אין סוף. המטרה היא גם לרוץ את מרתון תל אביב, העיר שלי, בגיל 80. התחלתי לרוץ בערך בגיל 50", מספר טווינה שמתמחה בייצור ידני של מדרסים בהתאמה אישית וביומכניקה של כף הרגל, "כל השנים התעמקתי ולמדתי את הגוף שלי ואת התגובות שלו לריצות, וכך למדתי גם לטפל בעצמי באופן יומי. אני מבצע פעמיים ביום עיסוי לכל המפרקים בגוף, מה שמוכיח את עצמו אחרי 30 שנה של פעילות. אני כמעט לא סובל מפציעות, וגם מדריך את הלקוחות שלי איך להימנע מפציעות".
שגרת האימונים של טווינה נפרסת על פני כל השבוע בחלוקה הבאה: ארבעה ימי ריצה שמצטברים לכדי 50 ק"מ בשבוע ו-70 ק"מ בהכנה למרתון. בנוסף לכך, אני משלב אימוני כוח, שחייה וטניס בימים אחרים. משך כל אימון כשלוש שעות.
"המשפחה והחברים מפרגנים לי מאוד", מגלה טווינה, "אני משמש להם דוגמה איך להפוך פעילות ספורטיבית לדרך חיים. אשתי מתלווה אליי לכל הפעילויות, כשאני משתדל לרוץ לפחות פעם בשנה מרתון. לפני שנה רצתי את המרתון באתונה".