הזכייה במדליית הזהב הקבוצתית במרתון באליפות אירופה באתלטיקה שהתקיימה בשבוע שעבר במינכן הפתיעה אולי רבים שלא חיים את הענף ביום ביום, אבל אם תשאלו את הספורטאים ואת הצוות המקצועי ההצלחה הזו היא התולדה הצפויה של עבודה קשה וכישרון.
"ידעתי שיש לנו נבחרת חזקה במרתון עם סיכוי גבוה למדליה קבוצתית", הודה גשאו איילה, חבר נבחרת ישראל שזכתה בזהב במרתון באליפות אירופה ומי שבעצמו סיים את התחרות במקום השלישי עם מדליית הארד על צווארו, "אנחנו חבר'ה מדהימים, חזקים ומגובשים, וכל אחד שם עם כישרון. דיברנו בינינו כל רצי המרתון, עודדנו אחד את השני ואני למדתי וממשיך ללמוד מהגדולים ביותר מארו טפרי וגירמה אמרה. אני מעריץ אותם ומוקיר להם תודה. המטרה האישית שלי היתה לחזור מהתחרות הזו עם מדליה קבוצתית, אבל לא עם המקום השלישי שבו סיימתי".
באיזה שלב במהלך הריצה הבנת שאתה בדרך למדליה אישית?
"רק ב-300 המטרים האחרונים. לא הסתכלתי על הזמן, מארו היה הפייסר שלי והוא ניהל את הריצה. אני הסתכלתי רק על הרץ הגרמני (ריכרד רינגר שניצח, א.י) שהיה לפניי. ברגע שחבר שלו לנבחרת עקף אותו והוא הסתובב לאחור והתחיל לדעוך, זה היה האור הירוק מבחינתי לרגע שאפשר להתחיל לסגור עליו".
"המטרה האישית שלי היתה לחזור מהתחרות הזו עם מדליה קבוצתית, אבל לא עם המקום השלישי שבו סיימתי" | צילום: יח"צ אסיקס
עוד כתבות ריצה בשוונג
ראיון: יניב קריספל הוא אלוף ישראל בחצי מרתון
איך להתחיל לרוץ: 8 כללים חשובים שאתם חייבים להכיר
גשאו איילה בראיון על הזכייה במדליית ארד במרתון
ובסוף, כשחצית את קו הסיום, מה הרגשת?
"תחושה שאי אפשר לעכל. התרגשות מריצת המרתון השנייה שלי בסך הכל ומזכייה במדליית ארד באליפות אירופה בתחרות כך כל גדולה עם רצים מנוסים ממני. חשבתי שזה גדול עליי אבל עשיתי את זה. גם מארו, שזכה במדליית הכסף ורץ שני מרתונים בפחות מחודש באליפות העולם לפני כחודש, הראה לי שאם רוצים משהו אז הכל אפשרי".
"היינו מאוחדים"
את ריצת המרתון הראשון בקריירה שלו סיים איילה, 26, רק בסוף שנת 2021 במרתון ולנסיה. הוא ישב עם מאמנו יוסף גזאצ'ו, והשניים החליטו ללכת על מרתון שיבנה את בסיס הסבולת והקילומטראז' של גשאו איילה לעונה הקרובה, וסימנו את התחרות בעיר הספרדית כמטרה. שם, בתנאים לא אידיאליים, הוא רשם תוצאה מרשימה של 2:09:30 שע'.
אחר כך הגיעה אליפות ישראל באתלטיקה למרחק של 10,000 מ', אליה הגיעה איילה בתום מחנה אימונים מוצלח ואותה סיים עם שיא ישראלי חדש של 28:03 דק'. בחודש מאי הוא כבר שבר את השיא הזה שוב, הפעם בתחרות בלונדון ועצר את השעון על 27:49 דק'.
"לקראת התחרות במינכן הייתי ממושמע ולא לחצתי יותר מדי", תיאר איילה את תוכנית האימונים שעבר, "לא היתה הכנה שונה מזו שעברתי לפני המרתון הראשון. גם החברים שלי לנבחרת שהיו לצדי נתנו לי מוטיבציה ודחפו אותי קדימה כמה שאפשר. היינו מאוחדים ורצנו יחד כי חששנו שאם אחד יתקשה ויתפרק מהחבורה, לא נצליח לשרוד את הריצה כקבוצה. עבדנו לפי התוכנית של המאמנים, לרוץ בקצב של 3:05 לק"מ עד לק"מ ה-30 ואחרי זה שכל אחד יתפתח לפי תחושה. עמדנו בקצב וזה הביא לנו את המדליה".
הרגשתם שם במינכן, וגם היום אחרי התחרות, מה זה עשה לענף הריצה ולקהילת הרצים הגדולה שיש בישראל?
"התחרות התקיימה על אדמת גרמניה, 50 שנה אחרי רצח הספורטאים במינכן, וידענו שיש מאיתנו ציפיות ושבונים עלינו למדליה. ידענו שנסיים בשלישייה המובילה, אבל לא היינו בטוחים באיזה מקום. הרגשנו את המשקל הכבד של הציפיות, אבל זה כיף שיש כזו קהילה מדהימה מאחורינו. זו זכות גדולה לייצג את עם ישראל שתומך בך, ורציתי לעשות את הטוב ביותר מבחינתי כדי ידעתי שעוקבים אחרינו".
"אני רץ כי אני אוהב את זה" | צילום: יח"צ אסיקס
העדיף את הכדור
גשאו איילה אולי נולד לרוץ, אבל במקור הוא כלל לא התכוון לרוץ. לענף הוא הגיע כמעט במקרה אחרי שחיפש דווקא לפתח קריירה בכדורגל, אלא שקבוצה הוא לא מצא ומשם הדרך למסלול היתה קצרה.
"גרתי במרכז קליטה בצפת ומשם שלחו אותי לפנימייה בנהריה", מספר איילה, "התחריתי במרוצי שדה במסגרת הפנימייה, והמורה לספורט אמר לי שיש לי פוטנציאל, אבל לא הקשבתי לו. העדפתי את הכדורגל. רק אחרי שזה לא התקדם אמרתי לעצמי ששווה לנסות את הריצה אם אני רואה שאני יכול. ההורים שלי עברו ליפו ובגיל 18 הגעתי למועדון "רצי הסמטה". הגעתי לשם לאימון ניסיון ואחרי שישה חודשים כבר הייתי מועמד לייצג את ישראל באליפות אירופה בנוער".
מה אתה עושה היום במקביל לאימונים ולתחרויות?
"לפני שנתיים עבדתי במקביל לאימונים כדי לייצר לעצמי עוד הכנסה, אבל השנה החלטתי לקחת את נושא הריצה בצורה מקצועית יותר. להתמיד ולא לעשות עוד דברים במקביל כי זה מפריע לי. אני רוצה לתת את כל כולי באתלטיקה, וגם אשמח למצוא ספונסר שיתמוך בי. בינתיים אני רץ כי אני אוהב את זה ואמשיך לעשות את זה בזכות מלגה מהוועד האולימפי וסיוע מאגודת מכבי תל אביב. לפני חצי שנה גם הפכתי להיות ספורטאי חסות של חברת אסיקס".
עברת בהצלחה את לונדון ואת מינכן. מה לגבי ההמשך?
"כרגע אני בפגרה ועתיד לחזור לפעילות בעוד כשבוע. אשב עם המאמן שלי יוסף גזאצ'ו ונתכנן את העונה הבאה שאני מקווה שתהיה מוצלחת. עד אז הייתי רוצה לומר תודה לוועד האולימפי בישראל ולמכבי תל אביב על התמיכה בי, וגם לאסיקס, וכמובן למאמן שלי ולעם ישראל שנתן לי את הזכות לייצג אותו בכבוד וממשיך לתת לי מהאהבה שלו".
הכתבה בשיתוף אסיקס
