זה כנראה הנושא החשוב ביותר שאכתוב עליו – המשפחה!!!!
כשהייתי ספורטאי מקצוען, כזה שחי ומתפרנס מהספורט, עצם העיסוק בקריירה הספורטיבית היה מבחינתי עבודה לכל דבר.
מעבר למאמץ הפיזי הרב, דרישות המקצוע כללו לא מעט שעות עבודה. החל מהבוקר המוקדם מאוד, כולל סופ"שים, חגים, והרבה מאוד נסיעות לחו"ל.
בתקופת הרווקות, לא הייתה בעיה. גם כשיהל ואני התחלנו לצאת, זה היה די ברור, שהספורט קודם לכל. ואם יש אימון, תחרות או מחנה אימונים, שאר הדברים יחכו.
בשלבים מאוחרים יותר, ליבי ואורי נולדו. זו הייתה תקופה סופר ממוקדת לקראת האולימפיאדה, והיה ברור שלא "מפריעים" לי והמטרה מקדשת את כל האמצעים.
בעשור האחרון אני כבר לא מקצוען, אפילו רחוק משם. אני מתאמן ומתחרה עבור האתגר והאמביציה האישית שלי ולא מתפרנס מזה.
אבל במובן המנטאלי והנפשי, אני מקצוען בכל רמ"ח אברי. אבל הספורט, מה לעשות, ירד כמה שלבים בסולם החשיבות, כשמעליו יש את המשפחה, העסק, העובדים, הלקוחות והוא ממוקם במקום הרביעי/חמישי.
יחד עם זאת, הספורט היה ויישאר חלק משמעותי מחיי. חלק שאני לא מוכן לוותר עליו עבור כמעט שום דבר. אבל ללא המשפחה שלי, לא הייתי יכול לבצע אפילו שעה אחת של אימון בחודש.
אז איך זה עובד? איך אפשר לנהל משמעת אימונים כל כך נוקשה, של 15-20 שעות אימון בשבוע, של אימונים בחגים ושבתות, של מספר תחרויות בשנה, של אימונים ארוכים ומפרכים לצד כל כך הרבה אילוצים ומשימות היום יום? ולא, לא מדובר רק על אירוע חד פעמי שאני מתכונן אליו במשך חצי שנה או שנה, (אירוע שאחריו חוזרים לשגרת חיים "רגילה"). מדובר על אורח חיים, של שנים ועשרות שנים עם ריצה למרחקים ארוכים (תרתי משמע) של מטרות ואירועים שרק הולכים והופכים גדולים יותר.
כשאני שואל את עצמי את השאלות האלה, יש לי תשובה אחת ברורה והחלטית – המשפחה!
הסוד ,שלי לפחות, הוא המשפחה שלי. בראש ובראשונה אשתי, יהל, זו שתמיד מפרגנת, תומכת, דואגת, מארגנת, מכינה, זו שנמצאת תמיד מאחורי הקלעים ומגבה אותי.
הילדים, שמלווים אותי באימונים, שואלים את השאלות הנכונות, מסתכלים עלי בגאווה ונותנים לי את הכוחות וההשראה להילחם עוד קצת.
תיאום הציפיות, החברות החזקה וההבנה שאני צריך לעשות גם לא מעט ויתורים אישיים ומקצועיים על מנת לאפשר לדברים החשובים באמת להתקיים.
המטרות שאני בוחר בהן יהיו תמיד בשיתוף פעולה ותיאום מול אילוצי הבית והחיים. כאלה שמאפשרות למשפחה ללוות אותי ולהיות חלק.
אני מאמין גדול בשיתוף, בקבלת החלטות יחד, בחשיבה משותפת ובקביעת יעדים שעולים בקנה אחד עם החיים עצמם. אני בטוח שזה הקסם שמלווה אותי, שמונע מתיחות ותסכולים (של כל הצדדים) שמעניק המון פירגון, אהבה ודרייב.. כי ללא ספק, "משפחה היא המקום שבו החיים מתחילים והאהבה אינה נגמרת".
