הרשמה לישראמן

לכל הבלוגים של דן אלתרמן בשוונג

הבחירה לעסוק בספורט תחרותי, בכל רמה ובכל גיל, מגיעה בין היתר מהרצון לשבור את תקרת הזכוכית של עצמך. לחוות את המשיכה לאדרנלין, האקסטרים והריגוש מהתחרותיות. יחד עם כל אלו, יש כנראה, בכל אחד מאיתנו, את האהבה לכאב.

כמה פעמים שמעתי את המשפט הקלישאתי – "הכאב הוא זמני".
הכאב זמני באימונים, הכאב זמני בתחרות, הכל עובר.

מניסיוני העשיר בנושא, מצאתי שהכאב מופיע בכל מיני צורות

הכאב הנקודתי: תוך כדי האימון, השרירים צורחים ושורפים מחומצת חלב, לחץ בחזה ותחושה שהוא עוד רגע הוא מתפוצץ, הרגלים מרגישות שעוד שניה הן קורסות ולא עומדות בעומס וכמובן קשיי נשימה.

פציעה: ספורטאי תחרותי, בכל רמה ובכל גיל, עובר בשלב כזה או אחר פציעה מסוימת. קשה יותר או קשה פחות. אולי כזאת שמצריכה מנוחה של כמה ימים, אולי השבתה של שבועות או חודשים, פיזיותרפיה ותהליך שיקומי.

הכאב התנועתי: בא והולך, ומתחלף. כל פעם מגיע בצורה אחרת, במקום אחר. לרוב נעלם תוך כדי האימון לאחר מספר דקות ולפעמים מלווה אותך לאורך כל האימון. כאב שיופיע באזור מסוים בגוף ואז יתחלף עם אחר באימון הבא.

הכאב הכרוני: לכל אחד מאיתנו יש אותו, שנים כבר מלווה אותנו, אותו כאב שהתרגלנו אליו וחיים איתו יום יום ביחסים אמביוולנטיים.

"למרות שהכאב הוא תמידי, התהילה היא לנצח" | צילום: יהל אלתרמן

הבוקר באימון, בסט האחרון, ספרתי את השניות אחורה עד לסיום. השרירים כבר צרחו, הלב יצא מהחזה. התרכזתי והתמקדתי "בכאן ועכשיו". ניסיתי פשוט להיצמד למספרים ולסיים את הסט הארור הזה. "הכאב הוא זמני" אומרים כל הזמן… אז זהו שלא – מסתבר ששיקרו לי!

הכאב היה גם אתמול באימון, הוא היה היום ואין לי ספק שהוא יהיה גם מחר. אבל במרוצת הזמן, למדתי לקבל אותו, להבין שזה חלק בלתי נפרד מלהיות ספורטאי, פעיל ותחרותי. למשפט הזה – שהכאב הוא זמני, יש המשך – "התהילה היא לנצח".

הידיעה שהצלחתי להתעלות על הכאב, לעבור עוד משוכה, להתגבר על עוד אתגר, גם אם זה כלל שיקום ארוך מפציעה… בסופו של דבר זהו ניצחון הרוח על החומר. חזרתי לשחות, לרכב ולרוץ, לאתגר את עצמי בעוד יעד ולכבוש עוד פסגה. ולכן אין ספק שלמרות שהכאב הוא תמידי, התהילה היא לנצח!!!