אחד הרגעים המרגשים עבורי בשנה הוא תחילת העבודה על התוכנית השנתית.
מיד כשנגמרת העונה, התחושות מאוד מעורבות. מצד אחד אני כבר רוצה לצאת לחופשה מהאימונים. להתאוורר מהלחץ של ביצוע מדוקדק של תכנית האימונים, לשנות את תפריט התזונתי המוקפד ולשחרר את המגננה על הגוף שלא יקרה לי שום דבר וחלילה אפצע. ומצד שני, מלא מחשבות מה הייתי יכול לעשות טוב יותר, מה פספסתי בעונה ומה אני רוצה לשחזר ולעשות שוב. המחשבות האלה כבר גורמות לי לרצות לחזור לאימונים, לבנות את התוכנית ובעיקר להתחיל מחדש.
על אף הניסיון להתנזר מכל מה שקשור לאימונים וההנאה של הרגע, מהר מאוד נמאס לי, ולרוב המחשבות על העונה הקרבה ובאה עולים ומהדהדים.
הצד הפסיכולוגי עובר גם הוא רכבת הרים. עצם העובדה שלא התאמנתי כמה ימים מיד מכניס אותי לתחושות קשות שאיבדתי את כל הכושר שלי, שאני חלש, שמן ולא בכושר. בכלל באופן קבוע מלוות אותי תמיד מחשבות, שכל פספוס של אימון, גורם לי מיד לאבד מהכושר שלי והנה עליתי כבר במשקל (זה כבר נושא לפרק שלם…). אז על אחת כמה וכמה בתקופה זו, כשאני לא מתאמן שבוע שלם ועוד שבועיים של אימונים קלים וקצרים יחסית, מושכים אותי למטה רגשית. מצד שני המחשבות על העונה שאוטוטו מתחילה גורמות לי לפרפרים בבטן והתרגשות לקראתה.
דן אלתרמן בישראמן | צילום: צלמי שוונג
אני חושב על אימונים שאני רוצה לבצע, על כל השעות הארוכות שיהיו לי על האופנים או בטבע בריצה. לפעמים אני לוקח את העובדה הזאת כמובנת מאליו, אבל אני יודע גם לעצור את עצמי ולהודות על הזכות הזאת, שעדיין אחרי כל כך הרבה שנים, מלהיב אותי וגורם לי למוטיבציה גבוהה לחזור ולהתחיל שנת אימונים נוספת. זה לא משנה לי אם עמדתי ביעד, אם ניצחתי או הפסדתי, אני עדיין רוצה כבר לחזור להתאמן. אני פשוט אוהב את זה. אני פשוט אוהב להתאמן.
השבועות הקרובים מוקדשים לתכנון, קביעת יעדים ומטרות. תיאום ציפיות משפחתי, מפגש עם הצוות המקצועי שלי וכתיבת תכנית מסודרת.
עכשיו אני בשיאה של תקופה זו, מתרגש עם החזרה, על הרעננות שיש בתחילת עונה, עם הציפייה לקראת הבאות, היעדים והמטרות, תמיד יש לאן לשאוף ולהשתפר.
אז קדימה למלאכה, מתחילים לתכנן את עונת התחרויות של 2022, זה הולך להיות אש… ועל הכל אני אכתוב כאן בבלוג בשוונג.
לחלום.להאמין.להשיג.
www.altermans.co.il
