לכל כתבות הסיכום של הטור דה פראנס
מסלול הטור דה פראנס 2021 המלא

צ פ ו | עומר גולדשטיין מספר על הבריחה 

עומר גולדשטיין סיפק לקבוצת "ישראל סטארט אפ ניישן" בקטע 13, יום בלתי נשכח ובריחה ישראלית משמעותית ראשונה אי פעם בטור דה פראנס, מרחק נגיעה מתואר הרוכב האגרסיבי , שלוש שעות זמן טלוויזיה בקדמת המרוץ – והרבה תקוות ( וגם הבטחה אישית שלו עצמו ) שהישראלי הצעיר הזה עוד יספק רגעים בלתי נשכחים , גם בטור הזה.

גולדשטיין היה שותף לבריחה עם שני רוכבים, בריחה שעליה נלחם קשה כבר מתחילת הקטע ה-13 שהתקיים היום.
יותר מ-100 ק"מ מהזינוק, הפער שלו ושל והשותפים נע בין 3 ל-4 דק' ונראה שלפלוטון אין כל כוונה להניח לבורחים להגיע לקו הסיום ולהילחם על הניצחון.

"עבדתי קשה על הבריחה הזו. מהרבה בחינות העבודה לא התחילה היום. ניסיתי לצאת לבריחות לא מעט פעמים בטור הזה – ואני יכול לומר על פי מניין הפעמים שלא הצלחתי, שאין בריחה יותר קשה מאשר בטור דה פראנס. גם היום הלך קשה. 25 ק"מ של ניסיונות מצד לא מעט רוכבים. בסוף מצאנו את עצמנו שלושה רוכבים מקדימה ובדיוק נכנסנו לכביש מאד צר, ומאחור היו קבוצות שפשוט סגרו את הכביש ולא נתנו לאחרים להצטרף. הבנתי מיד את הבעיה: מצד אחד, הנה אני בבריחה שכל כך רציתי, אבל אנחנו רק שלושה רוכבים וכמה טובים שנהיה – לך תגיע לקו הסיום במרחק 200 ק"מ בלי להיתפס.

עומר גולדשטיין | צילום: בטיני פוטו

"לא שאיבדתי תקווה. ממש לא. חשבתי לעצמי שעדיין יש צ׳אנס. מדובר בשלב ארוך. ואולי יתנו לנו. אבל לאט לאט התברר שזה לא יקרה. אלפסין-פניקס (קבוצתו של ואן דר פול) לקחו אחריות על המרדף.

"אבל כשאתה בטור דה פראנס ואתה בבריחה, אין מצב שאתה מוותר. אתה פשוט אוסף ממאגר האנרגיה שלך את הכל ואומר לעצמך: לא מעניין אותי מה הסיכוי. אני הולך על זה כאילו אין מחר. גם שני החברים שלי לבריחה התייחסו לזה בדיוק אותו דבר. היתה לי שפע מוטיבציה וגם דאגתי למטרות ביניים: כשהתקרבתי לנקודת ספרינט הביניים החלטתי שאני הולך על זה: ידעתי שאל אני לוקח את הספרינט, זה אלף דולר בונוס לכיס. ועשיתי את זה…

גולדשטיין בבריחה | צילום: בטיני פוטו

"הייתי מאד ממוקד. כל הזמן דאגתי לאכול ולשתות, לצנן את הגוף עם המון קרח. הפלוטון החל להתקרב והבנתי שזה הסוף, החלפתי דיסק כדי לנסות להשיג את תואר הרוכב האגרסיבי של היום. גם שני החברים שלי לבריחה ניסו ללכת על זה ופשוט לא חדלנו להתקיף אחד את השני, עד שאחד מהם התפרק ונותרתי אני והרוכב של דירקט אנרג׳י. תקפתי אותו ולקח לו זמן להשיג אותי כך כשתפסו אותנו לבסוף – האמנתי שיש לי סיכוי טוב לעלות לפודיום כרוכב האגרסיבי. בסופו של דבר, התואר הלך לרוכב צרפתי אחר שתקף בשלב מאוחר יותר של המרוץ. זה נראה לי קצת משונה, אבל זה בסדר. יש לי מטרות הרבה יותר גדולות.

הטור לא נגמר. יהיו לי עוד הזדמנויות לעשות זאת ובפעם הבאה אני מקווה שזו תהיה בריחה מרובת רוכבים איכותיים שיתמודדו על הניצחון בסיום. זה החלום הגדול שלי – להיות שם כשזה קורה.

בינתיים אני מאושר וגאה שעשיתי מעט טוב לאוהדים בארץ, קצת גאווה ונחת. מה רע?