בואו נעשה ניסוי מחשבתי. אתם רוכשים זוג נעלי ריצה מדגם קצה, הדור החדש של הנעליים, הדגם שכולם מדברים עליו בשנים האחרונות. מהר מאוד הנעליים עוזרות לכם לשבור שיא אישי או שניים. מהר מאוד אתם מתחילים לנעול את הנעליים לא רק למרוצים ולאימונים מיוחדים, אלא גם בריצות השגרתיות. אתם מבחינים בכך שאתם רצים את המסלולים הרגילים שלכם מהר יותר מבדרך כלל וללא מאמץ נוסף. בנוסף הרגליים שלכם מרגישות פחות את הנחיתות על הקרקע מבדרך כלל. ואז אתם שואלים את עצמכם למה לא לרוץ עם הנעליים האלו בכל יום?
עוד כתבות בנושא
האם המרתוניסטים מהירים יותר? או שאלה הנעליים
האם זה אפשרי לקבוע שיא אישי במרתון אחרי גיל 50?
האם נעלי ריצה גורמות לפציעות או מונעות אותן?
אז מסתבר שלפי המומחים לא צריך למהר לעשות את זה, ולא בגלל שמדובר בנעליים יקרות שהן גם פחות עמידות. אלא בגלל שזה משהו שעלול להגדיל את הסיכוי שלכם להיפצע ובאופן פרדוקסלי לגרום לכם לא להיות במיטבכם בתחרויות.
הגיוון הוא התבלין של הריצה
שאלאיה קיפ היא אתלטית אולימפית שייצגה את ארצות הברית בריצת 3,000 מכשולים במשחקי לונדון 2012 וגם אחת מהחוקרים שחקרו את דגם הקרבון הראשון של נייקי. צוות החוקרים מאוניברסיטת קולורדו מצא שכלכלת הריצה (היכולת לרוץ בקצב מסוים תוך הוצאת מינימום אנרגיה) השתפרה ב-4% בדגם החדש בהשוואה לדגמים מובילים קודמים של נייקי ואדידס – זו גם הסיבה שהשם של הדגם היה VAPORFLY 4%.
קיפ שעובדת כיום על הדוקטורט שלה בפיזיולוגיה של המאמץ באוניברסיטת בריטיש קולומביה אומרת: "בהשוואה לנעלי מרוץ רגילות, נראה שהנעליים האלו מפחיתות את כמות הכוח הנדרשת מהשוקיים והמפרקים שקשורים לעצמות כף הרגל. תאורטית שימוש בנעליים האלו אמור לעזור לפציעות בשוקיים. השילוב בין הפחם (קרבון) לקצף עוזר כדי להפחית את המעורבות של השוק וגיד אכילס. הדבר הזה יכול להקל על תחושות של אי נוחות וכאבים כתוצאה מפציעות בשוקיים או בגיד אכילס".
לאן הולך העומס במהלך הריצה?
נשמע נפלא, אבל צריך לזכור שעדיין העומס במהלך הריצה צריך להגיע לאנשהו, ואם מפחיתים אותו מחלקים מסוימים, הוא יעבור למקום אחר. "אני חושב שחלק מהלחץ בנעליים החדשות מתרכז במרכז כף הרגל", אומר בריאן פולם, פודיאטור ספורט מקלירווטר שבפלורידה ומחבר הספר "המדריך עבור הרצים לכפות רגליים וקרסוליים בריאים".
"הנעליים מתפקדות בתנועה דמוית שוט שעשויה לגרום ללחץ על כמה גידים ורצועות מעבר ליכולת האלסטית שלהם, וזה מוביל לקרעים ומתיחות". בנוסף לפציעות במרכז כף הרגל, פולם כבר ראה על מטופלים מקרים חדשים של פלנטר פאשיאטיס אחרי שרצו הרבה עם דגם הקצה.
מטפלים אחרים מציינים שלנעלי הקצה יש יותר קפיציות באזור הבהונות בעזרת עקומה גדולה כלפי מעלה כדי לסייע להסתגלות של כף הרגל לסוליה קשיחה יותר המאפיינת את נעל זו. יש יסוד להניח כי העובדה שאזור הבהונות הוא גמיש וקפיצי גורמת להפחתת עומס מאזור כף הרגל והקרסול והגדלת העומס על הברכיים והירכיים.
ג'ארד וורד שסיים שישי במרתון האולימפי במשחקי ריו 2016 ועזר לחברת סאקוני לפתח את דגם ה"אנדורפין" אומר: "אם אני מתאמן יותר מדי עם דגם האנדורפין, זה משפיע על הרגליים שלי. אני לא יודע אם זה בגלל שלוחית הקרבון היא קשה יותר לעומת מה שאני רגיל אליו אבל אני מרגיש את הלחץ בכרית כף הרגל ולפעמים בקשתות. עם זאת, כשאני מתרגל להבדלים שיש במכניקה של כף הרגל כתוצאה מהנעליים, אני מוצא את עצמי מתאמן בהן יותר".
מרבית פציעות הריצה נובעות ממאמץ שחוזר על עצמו, עומס של אותם כוחות שמופעלים על חלקים פגיעים בגוף. מומחים מסכימים כי שינוי עדין בחלוקת הכוחות הזו עשוי להקטין את הסיכוי להיפצע. לכן שימוש בסוגים שונים של נעליים, בין אם מדובר בדגמי קצה או לא, זו דרך להשיג את הגיוון. מחקר שפורסם ב-2013 מצא שרצים שחילקו את הקילומטראז' שלהם בין שני דגמים של נעליים או יותר, נפצעו פחות ב-39% לעומת אנשים שרצו עם דגם אחד בלבד במשך 22 שבועות. למרות שמדובר במחקר מתקופת טרום דגמי הקרבון, אין שום סיבה לחשוב שהמסקנות שלו לא תקפות גם היום.
"אני מחליפה נעליים וגם משטחי ריצה כדי לוודא שאני יוצרת שינויים בדפוסי התנועה שלי, הנחיתה של כף הרגל, אורך הצעד והתדירות", אומרת קיפ, "כשיש דפוס מונוטוני שחוזר על עצמו, הגוף חווה לחץ במקומות מאוד מסוימים".
האם מהר יותר זה תמיד טוב יותר?
ומה לגבי אלו שמוכנים להסתכן בפציעה כדי לרוץ מהר יותר? אחרי הכל, אימוני ריצה מטבעם מסכנים אותנו בפציעות, רק רצים הם אלו שסובלים מפציעות ריצה. ואם לרוץ בנעלי קצה אומר שכנראה נשפר את השיא האישי שלנו, האם זה שווה את ההימור?
אחרי הכל זה מאוד מפתה לרוץ מהר יותר ולהרגיש פחות כאבים בכל ריצה. "לאפשרות להתאמן באותו מאמץ ולהגיע למהירויות יותר גבוהות יש יתרון נוירו-מכני", אומרת קיפ. זה דומה לתחושה של רצים בריצה בירידה, להגיע לקצב מהיר יותר ולנסות להתרגל אליו.
יש גם עניין של פחות כאבי שרירים בנעלי הקצה וזה מאפשר להתאמן חזק יותר ובסופו של דבר לרוץ מהר יותר במרוצים. "רצתי סטים של מייל בנעליים ישנות שלי באחד הימים, ומיד הרגשתי צורך להחליף לדגם ה"אנדורפין פרו" כי שרירי השוקיים שלו הרגישו גמורים כבר אחרי סט אחד", מספר וורד.
אבל אפילו וורד, שהוא ספורטאי חסות של סאקוני ולא צריך להיות מוטרד מרכישה של נעליים, מייעץ לא להשתמש בדגמי הקצה בכל אימון. הוא טוען שגם אם נהיה מהירים ב-10 שניות לכל מייל בכל אימון מבלי להתאמץ יותר מהרגיל, זה לא בהכרח אומר שאנחנו משפרים את הכושר. הוא משווה את התופעה הזאת לאימונים על הליכונים שמפחיתים משקל.
"בהליכון של AlterG למשל אתה יכול לרוץ 20 שניות מהר יותר לכל קילומטר ב-80 אחוז ממשקל הגוף שלך והאימון הזה יכול לשפר למשל את שרירי ההמסטרינג, אבל הלב שלך לא צריך לעבוד כל כך קשה", אומר וורד ומוסיף, "לדעתי אפשר לתרגם את זה גם לתופעה של נעלי העל. אנשים משיגים את אותם זמנים באימונים כשזה מרגיש להם קל יותר והם לא מעמיסים יותר מדי על גופם".
פולם מסכים ומוסיף: "אם הנעליים מקלות על הריצה ואתה מוציא פחות אנרגיה כדי לרוץ מהר יותר, אתה לא ממש מרוויח אפקט אימוני. אני יכול להשוות את זה לנעלי הספייקס באתלטיקה שמיועדות לתחרויות".
וורד גם מאמין שאותו יתרון של נעלי העל, שלא ממש מרגישים בהן את העומס על כפות הגליים אחרי ריצות ארוכות ועצימות, עלול להיות גם חסרון ביום המרתון. "המרתון זה מרוץ התשה והגוף שלך צריך להיות מוכן לזה. אני לא בטוח שלתת 100 אחוז באימונים עם נעלי על זה משהו שיכול להכין אותך לעומס של המרתון אלא אם כן אתה ממש רץ המון קילומטרים". וכשוורד מתכוון להמון הוא מתייחס לאנשים שרצים יותר ממנו, כשאצלו מדובר ב-160 קילומטרים בשבוע.
כמו בהרבה תחומים אחרים בריצה, הרצים צריכים להתנסות בנעלי העל כדי לדעת אם זה מתאים להם. אבל גם מי שיכול להרשות לעצמו לרכוש נעלי על במחיר של 250 דולר ולרוץ אתן בכל יום, צריך להבין שכדאי מאוד לשמור עליהן לאימונים החשובים באמת.