אבי יופה, בן 38, נשוי ואבא לשני ילדים, גר בקיבוץ גבעת השלושה. בעלים של עסק עצמאי לכתיבת תוכן על כל סוגיו. במקביל מאמן כושר וריצה, והמאמן של קבוצת "רצים בראש".
מה ענף הספורט אותו אתה מאמן?
"כושר כללי בדגש על אימונים פונקציונליים וריצה למרחקים ארוכים".
את מי אתה מאמן?
"אני מאמן את קבוצת 'רצים בראש' בקיבוץ גבעת השלושה, שמקבצת אליה גם מתאמנים מראש העין ומפתח תקוה. בקרוב אני פותח קבוצה נוספת בפארק הירקון, בחלק שקרוב יותר לרמת גן".
מדוע רצית להיות מאמן?
"אחרי שירדתי בעצמי 16 ק"ג במשקל, הבנתי עוד יותר את החשיבות של שמירה על אורח חיים בריא ואימון על בסיס קבוע. זה קרה במקביל לאימוני הריצה שלי, שהיו זרז משמעותי בירידה במשקל. אחרי שהתייצבתי על משקל מטרה והתחלתי גם להיות טוב יותר בריצה ובריא יותר באופן כללי, החלטתי שאני רוצה לעזור לאנשים להגיע לחיים בריאים יותר ולתת להם את הערך המוסף שהריצה למרחקים ארוכים נתנה לי".
מה שיטת האימון הייחודית בה אתה דוגל?
"להקשיב למתאמנים, לתת להם את המקום. לגרום להם להבין שאיתי הולכים דרך שלא מסתיימת בסופה של ריצה או בשיא חדש. כשמישהו מגיע אליי, אני גורם לו להבין שאני איתו לאורך כל הדרך, גם בכל הקשור לתזונה ולא אעזוב אותו כל עוד הוא ירצה את הסיוע שלי. המתאמנים שלי מקבלים ממני את כל מה שצריך בדרך לשיא חדש, שימור ושיפור כושר גופני או כניסה לאורח חיים בריא".
את מי אתה מאמן?
"אנשים נורמטיביים, בעלי משפחות, שעצם ההחלטה שלהם לבוא לאימון בשעות הערב ולא לסיים אותו ברביצה על הכורסא מול הטלוויזיה היא ההישג. שלי ובעיקר שלהם. לא מדובר באנשים שהריצה היא עיקר חייהם, אבל מדובר באנשים שרוצים לעשות שינוי בחייהם".
מאיזה אימונים אתה הכי נהנה?
"אימוני אינטרוולים עצימים, שמוציאים ממך את המיץ. בסופו של דבר זה גם מה שמעלה חיוך למתאמנים, להרגיש שסיימת את האימון מזיע ובלי כוח, אבל עם טעם של עוד. תמיד אני מקפיד לא להגיע לקצה ולהשאיר טעם של עוד לאנשים".
אם לא היית מאמן, באיזו עבודה היית בוחר?
"הייתי מתעסק כל כולי בכתיבת תוכן. הכתיבה היא חיי וחיי הם הכתיבה. ובשנים האחרונות גם האימון".
מה לדעתך אומרים עליך המתאמנים?
"שאני קשוח, לא מוותר ומחזיק את כולם קצר. אבל מקצועי, ואחד שיודע להקשיב. וגם לתת בראש כשצריך".
השאלה הכי נפוצה ששואלים אותך?
"כמה אתה רץ? איך אתה מצליח לרוץ כל כך הרבה? לא מעייף?".
משפט מפתח שאתה נוהג לומר?
"אין בעיה שלא נפתרת בשעה של ריצה. זה גם הסלוגן שמתנוסס על החולצות של הקבוצה".
מה האתגר הבא?
"אני מחכה להזדמנות הראשונה לסיים מרתון מהיר בתוצאה שאהיה מרוצה ממנה".