אופניים תמיד היו חלק מהחיים שלי. כבוגר. עוד מתחילת שנות ה-90 עם אופני ראלי שלדת כרומולי של אבי עליו השלום, ברכיבות קצרות מביתי בלוד לכיוון מודיעין, בן שמן ונחשון, ובשלב מסוים נכנס גם השטח ופה התחיל הטירוף האמיתי. אבל לא לשם כך התכנסנו.

"לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא" | צילום: באדיבות משה בר-גיל

עוד כתבות אופניים בשוונג
התפנצ'רתם בסינגל? תקלות נפוצות באופני הרים ופתרונן
פירוק לגורמים: המדריך המקיף למושגי אופניים
סדנת אופניים || איך מחליפים פנימית?

זכורה לי שיחה עם מנהל בכיר בחברה בה עבדתי, זמן קצר לפני שהעמסתי את החיים שלי על מטוס באוגוסט 2018 יחד עם המשפחה היקרה לרילוקיישן בצפון אמריקה (סינסנטי, אוהיו), בה הוא ריפה את ידי ואמר כי שם אוכל לרכוב במקרה הטוב רק חצי שנה עקב מזג האוויר הקיצוני בחורף שכולל הרבה גשם, קור ושלג. מעבר די משמעותי עבור מי שהסתגל לחורף הישראלי המשובח שהיווה את יריית הפתיחה לעונת רכיבות המדבר. אופטימי כפי שאני, ידעתי שאמצא את הדרך.

נא להכיר: החורף הצפון אמריקאי

רכשתי אופני כביש יד שנייה בארץ היעד אחרי שנים רבות של רכיבות שטח בארץ והתחלתי לתכנן מסלולים מסביב לאזור מגוריי באוהיו. רכיבות ה-60 ק"מ הפכו ל-70, ה-70 הפכו -100, ה-100 הפכו ל-160 ואף מעבר לכך. גיליתי את ההנאה שאין שני לה ברכיבות כביש וגמיעת מרחקים אין סופיים בנוף שקצרה היריעה מלתאר אותו. אבל מה לעשות, כמו בכל סיפור אהבה, יש גם פה עליות וירידות, והחורף הצפון אמריקאי הגיע במלוא עוזו. טמפרטורות של אפס מעלות ומטה היו עניין של מה בכך, שלא נדבר על הרוחות. גשם באזור הזה הוא משהו שדי מתרגלים אליו, סוג של מזג אוויר טרופי שקיים בכל עונות השנה לרבות בקיץ. נהגתי לקרוא לגשם הזה – המחיר הקטן שצריך לשלם בשביל לראות כל כך הרבה ירוק בעיניים.

מינוס עשרים מעלות ורוח פנים מקפיאה| צילום: באדיבות משה בר-גיל

לא משנה מה מזג האוויר

אשתי רכשה לי טריינר ליומולדת של אוקטובר 2018 שיאפשר לי לבצע רכיבות במרתף בתקופת החורף. איזה דיכאון בחיי. אני איש של אאוטדור, מה עכשיו מרתף? כאיש התפעול שאני, יעדים מאוד מדליקים אותי. קבעתי לעצמי יעד שלא משנה מה יהיה מזג האוויר, אני חייב לבצע לפחות רכיבה אחת לשבוע בחוץ. יעד אגרסיבי בהינתן מזג האוויר, אבל לגמרי ישים. רכשתי ציוד מתאים (כללים לגבי הציוד יורחבו בהמשך) והתחלתי לרכוב להנאתי במהלך החורף, בהתאם ליעד, בלי לפספס אף שבוע רכיבה ולא משנה מה היה מזג האוויר.

כל רכיבה לימדה אותי עוד שיעור באיך לשפר לקראת הרכיבה הבאה באופן שיאפשר לי להתחיל ולסיים בלי לקלל יותר מדי את התחביב ההזוי הזה שבחרתי לעצמי. תוספת של מחממי רגליים, ידיים, כיסוי נעליים, ביגוד תרמי ועוד. לאט לאט הגעתי לאיזון עם הטמפרטורות המקומיות, וכבר היה לי תמהיל ביגוד ברור לכל מזג אוויר שאוהיו היפה יכלה לזמן עבורי.

ואז, כאילו האתגר הזה מיצה את עצמו, נאלצתי להעמיס שוב את חיי ומשפחתי ולדלג כ-700 ק"מ צפונה אל חבל אונטריו-קנדה. פה כבר הבנתי שאני חייב לשדרג את הטריינר המרתפי, כי בטמפרטורות הקיצוניות שיש פה, יחד עם השלג הלבן שהופך לחלק בלתי נפרד מהנוף שלך למהלך החורף, נראה כי יעד הרכיבה בחוץ לפחות אחת לשבוע הולך להיות מאתגר במיוחד.

חוויות נדירות ו"מחממות" לב | צילום: משה בר-גיל

באמצע נובמבר 2021, תחילתו של החורף המשמעותי, התמקמנו מחדש בפרבר של טורונטו קנדה. מזג האוויר היה עדיין סביר לכל הדעות אז כמובן שתכננתי מסלול מהיר להכרת השטח ישירות מהבית. כמות הרמזורים והתנועה בסביבת מגוריי היתה כל כך משמעותית, שהבנתי כי על מנת לרכוב כמו שאני אוהב, אני צריך להצפין לאזורים הכפריים הפתוחים עם רכב ולהתחיל את הרכיבות משם. מזג האוויר שנע בין אפס לחמש מעלות, החל לרדת אל מתחת לאפס על בסיס קבוע, מלווה בשלג לפרקים ורוחות של 30 ק"מ לשעה. הרוח היא אולי הפקטור המשמעותי ביותר ברכיבה עבורי ובשילוב עם טמפרטורות קיצוניות, היא ממש יכולה לקרוע לך את הבשר ולהתיש לך את הגוף והנפש.

מינוס 20 מעלות: השד לא נורא כל כך

רכיבה בקנדה במהלך נובמבר ודצמבר הוכיחה לי כי "השד לא נורא כל כך" ואני פשוט צריך למצוא את הדרך. החלפתי גלגלים באופני ההרים שלי (Trek Fuel 9.8) שמלווים אותי בנאמנות מ- 2016, לגלגלים בחתך של 2.6 אינץ', על מנת לאפשר אחיזה טובה יותר בשלג. קראתי קצת מאמרים על רכיבה בשלג ובמזג אוויר קיצוני ועל מה צריך להקפיד ומה שצוין שם מעבר לכל ספק, היא כי רכיבה במזג אוויר קיצוני לא הורגת, להיפך – רק מחשלת. לא הייתי צריך יותר מזה.

בוקר יום שבת, השמש זורחת ושקרנית מתמיד, טמפרטורה של מינוס עשרים ומהירות רוח עם אותו מקדם ואני פורק את האופניים מהרכב לתוך מסלול שטח ביער שמקיף אגם ונקרא ג'פרסון פורסט (Jefferson Forest). ירידה מהאוטו ונשימה ראשונה של האוויר הקר לריאות העבירה בי מחשבה ראשונה של "הפעם באמת הגזמת". ולא בפעם הראשונה. אבל כמו בפעמים קודמות, אין בזה מספיק בשביל להחזיר את הישבן הקפוא שלי לרכב.

הרגליים תקועות עמוק בשלג | צילום: באדיבות משה בר-גיל

עליתי על האופניים, ביב תרמי, חולצה טרמית, ג'קט רכיבה תרמי, כיסוי נעליים, כפפות רכיבה תרמיות לרכיבה מתחת לאפס, כריות חימום מקוסטקו שהפכו כבר לפק"ל רכיבה קבוע בתקופת החורף – גם על אצבעות הרגליים וגם בתוך הכפפות, מסיכת סקי, משקפי סקי (אחרת קופאות לך העיניים ואתה לא רואה כלום) ויאללה קדימה. כניסה לשטח המושלג והיפה מיד שיפרה את מצב רוחי ומחשש מהלא נודע, קיבלתי חיזוק נוסף כי ההתעקשות שלי להתמודד עם אתגרים, הזויים ככל שיהיו, לוקחת אותי תמיד למקומות טובים יותר גם לנפש וגם לגוף.

רעש הגלגלים המפלס את השלג העמוק שכיסה את כל השבילים והשטח היה רעש חדש עבורי, החליף את רעש פצפוץ העלים והאבנים בשטח, או את רעש הגלגלים על האספלט השחור. הרעש זה בשילוב הלבן הבוהק היה כל מה שהייתי צריך בשביל להבין שהחורף הקנדי הזה הולך להיות משובח במיוחד.

הרגע בו המים בבקבוק קפאו

בשלב מסוים במהלך הרכיבה רציתי לשתות קצת מים מהבקבוק על השלדה. להפתעתי גיליתי כי המים קפאו לחלוטין וזה רק חצי שעה אל תוך הרכיבה. תזכורת להמשך- מילוי מים רותחים לתוך הבקבוק לפני היציאה מהבית. זה עשה את העבודה ברכיבות דומות בהמשך.

שלג על עירי | צילום: משה בר-גיל

רכיבות שטח בשלג הפכו להיות שגרה שבועית, ונתנו מענה מצוין לחוסר היכולת לרכוב בכביש בעיקר בשל השלג שכיסה את הכבישים באזורים הכפריים ששם אין תשתיות פינוי שלגים ראויה והמסה באמצעות מלח. כבר למדתי כי לוקח כחצי שעה מתחילת הרכיבה עד שאצבעות הידיים שלי מתרגלות לקור ששום כפפה או כרית חימום לא יכולים לעצור ומביא אותך לרמת כאב שאתה שוקל לעשות סיבוב חזרה לרכב. קצת סבלנות וגם זה עובר והידיים יודעות לאזן את עצמן חזרה לטמפרטורה שמאפשרת לך להעביר הילוכים עם האצבעות (לגמרי לא מובן מאליו).

בשלב מסוים החלטתי לאתגר גם את רכיבת הכביש בטמפרטורות מתחת למינוס עשר. בכביש, בניגוד לשטח, אתה מרגיש את הרוח במלוא עוצמתה היות וכמעט ואין עצים לשבור את הרוח. הרכיבה הקיצונית ביותר היתה במינוס 17 מול רוח של 20 קמ"ש עם נטיפי קרח מהזקן וכאבים באצבעות הידיים והרגליים שקשה לתאר. בנסיעה חזרה הביתה ברכב שארכה כ-45 דקות, הייתי בטוח שקיבלתי כוויות קור באצבעות הרגליים ושאני הולך להיות מושבת לתקופה ארוכה.

מגע האוויר החם מפתחי המיזוג באוטו עם אצבעות הרגליים הקפואות והנימים המכווצים מהקור היה בלתי נסבל. בהמשך הבנתי שהתרחבות הנימים המכווצים במיוחד מהקור תוך זרימת הדם המחודשת לאצבעות היא הסיבה העיקרית לכאב. ככל שעבר הזמן אל תוך הנסיעה, כך הכאב פחת ולשמחתי לא נגרם שום נזק או כוויה, אך ללא ספק שיעור כואב להמשך. אשתי הציעה לי אמבטיה חמה והרעיון התקבל בברכה והפך להיות גם הוא חלק בלתי נפרד מההתאוששות אחרי רכיבות בקור קדמוני.

כל יום הוא יום טוב לרכיבה | צילום: משה בר-גיל

גרביים עם גופי חימום

בהמשך רכשתי גרביים עם גופי חימום וסוללות כפעולה מתקנת מהרכיבה הזאת. הגרביים האלו בשילוב כריות החימום הידועות כבר עשו את העבודה ואצבעות רגליים קפואות היו נחלת העבר. ברכיבה בתנאי מזג אוויר קיצוניים צריך לקחת בחשבון בראש ובראשונה – חימום קצוות. ברגע שחם באצבעות הידיים והרגליים כל השאר זה כבר באמת זניח. כפפות מתאימות, גרביים תרמיות או חשמליות, כריות חימום (חובה בטמפרטורות מתחת למינוס שבע מעלות אפילו זוג כריות חימום על כל כף רגל באזור האצבעות למטה ולמעלה וזוג נוסף בכל כפפה) נותנים מענה מצוין ומאפשרים לרכוב בטמפרטורות באמת קיצוניות.

משקפי סקי הוכיחו עצמם כיעילים וחיוניים מאוד, היות וכתוצאה מהקור נוצר דמע רב בעיניים וקשה מאוד לראות אלא אם אתה מצויד במשקפיים כאלו. חובה מסיכת סקי שמכסה היטב בעיקר את האוזניים שנוטות לקפוא מהר יותר מאזורים אחרים. ביב תרמי ברמה גבוהה. תתפשרו על האיכות/מחיר, תשלמו בקיפאון בעיקר באזור האגן ואזור הארבע ראשי. זכורות לי רכיבות עם הביב בכביש, שממש הגעתי לתחושת נימול בכל אזור האגן הסטטי שחוטף את הרוח הקרה לאורך כל הרכיבה.

גרביים עם גופי חימום וסוללות | צילום: משה בר-גיל

כיסוי נעליים איכותי שגם מונע מרוח לחדור דרך פתחי האוורור הקדמיים של הנעל וגם נותן מענה לתפר שבין הסיום של הנעל לביב התרמי. האזור שמכוסה רק בגרב חוטף הרבה רוח קרה וחייב להיות מכוסה היטב אחרת הנמלים זוחלות גם לשם. כל זה הופך ללא רלוונטי במידה ואתה מוצא את עצמך דוחף את האופניים בשלג עמוק (Hike & Bike style) ואז השלג מוצא דרך לחדור לכל נקודה אפשרית וכל בידוד חיצוני הופך לסוג של מקרר לכף הרגל. לא נעים.

עד 75% מדופק המטרה

ברכיבות כביש, בהן הרוח היא פקטור משמעותי יותר מאשר בשטח המוגן לרוב בעצים, אני משתדל לא לצאת לרכיבות מתחת למינוס עשר מעלות עם ממוצע רוח מעל 20 קמ"ש (גם זה קיצוני אבל עדיין אפשרי) ומתכנן ככל האפשר את החזרה לאוטו עם הרוח בגב, ורצוי כמה עליות טובות לחימום בתחילת הרכיבה ובלי עליות משוגעות בחלקה השני.

רכיבה בקור קיצוני מצריכה הרבה יותר אנרגיה מרכיבה רגילה והרוח דואגת לקרר לך את הרגליים בכל זמן נתון מה שלא מאפשר לתחזק חימום שרירים נורמלי. במאמרים שקראתי ממליצים להקפיד על עד 75% מדופק המטרה (אזור 2-3) ברכיבות אנדורנס, אחרת המאמץ רב מדי ואתה עלול לשלם את המחיר בתשישות בהמשך המסלול. זה אכן היה מנת חלקי ברכיבות הראשונות בקור קיצוני, אבל גם לזה הסתגלתי והיום אני רוכב אותן באזור 80-85% בהנאה רבה.

ברכיבות מעל שעתיים שלוש אני ממליץ לקחת כדור מלח אחת לשעה מכיוון שהוא מאפשר קצת יותר אנרגיה בשרירים המותשים. ביגוד החורף נורא מסרבל, לפיכך ברכיבות ארוכות מומלץ מזון נגיש שלא מצריך הסרת עטיפה או חיפוש עמוק בכיסים. כמה תמרים מומלחים עם אגוזי מלך בפנים שאפשר לחטוף בקלות ולזרוק לפה תוך כדי רכיבה הם פתרון יעיל ונוח. רצוי שיהיו מאוחסנים בכיס החולצה/ג'קט באופן חופשי ונגיש.

מפת הרכיבות עד כה בחבל אונטריו הצטברו לכ-2,400 ק"מ מתחילת השנה בחורף הקנדי

לגבי הצמיגים, במידה ומתכננים רכיבה בכביש בתנאים מושלגים מומלץ בחום להצטייד ב-Studded tires – צמיגים עם קוצי מתכת שמאפשרים אחיזה טובה בהרבה במשטחי קרח ומונעים החלקה. קיימים דגמים גם לכביש וגם לשטח. אני נאלצתי להסתדר עם צמיגי All season רגילים ורשמתי לעצמי תזכורת לקראת החורף הבא.

בשורה התחתונה וזה כבר הפך למנטרה: Every day is a good day for a ride.