הכתבה הבאה נכתבה על ידי רופאה, אונקולוגית שד, ד"ר אמי קומנדר, מבית החולים הכללי בהארווארד, בוסטון והכתבה התפרסמה במגזין The Oncologist, סיפורים מעולם האונקולוגיה.
*בהיותי חלק מהמערך המטואונקולגי, וכרצה חובבנית מצאתי את הסיפור רלוונטי באופן אישי אליי ומעניין מאוד לקהילה כולה.
בעקבות מגיפת הקורונה, לראשונה מרתון בוסטון לא התקיים ב Patriots' day אלא נדחה לתאריך אחר, 14 לספטמבר לצורך העניין. מאוחר יותר מרתון בוסטון ה-124 בוטל כליל. במקום האירוע, התקיים מרתון וירטואלי.
כרופאה אני יודעת שישנה קדימות שאין לערער עליה לטובת בריאות הציבור על פני קיומו של מרוץ, מסורתי ככל שיהיה, שההשתתפות בו משמעותה התקהלות של מסת רצים אדירה וריצה על פני הכבישים של בוסטון, כך שללא ספק זהו אירוע שקיומו יעמוד בניגוד גמור לבריאות הציבור בתקופה הנוכחית.
"האכזבה מביטולו של מרתון בוסטון היא ניכרת, ואני מספרת על כך מנקודת מבטי לא כרופאה, אלא כרצת מרתונים שמחכה בכיליון עיניים לקיומו של המרוץ המיתולוגי מידי שנה". ד"ר אמי מספרת ש"כל המשתתפים שנרשמו למרוץ קיבלו החזר כספי מלא עבור רישומם וכן קיבלו אפשרות להשתתף במרוץ וירטואלי בין ה-7 ל-14 בספטמבר. המשתתפים נדרשו לרוץ מרחק מרתון מלא 26.2 מייל (42.2 ק"מ) בזמן מקסימלי של 6 שעות. למספר שניות עלה ההרהור: "רגע, זה אוטוטו כבר חודש יוני, חם ולכן לא יהיה קל להתאמן בתקופה חמה זו למרתון. אני לא צריכה לעשות את זה!" אלא שאז חשבתי על המטרה, ומה הסיבה שבגללה למעשה אני רצה את מרתון בוסטון מידי שנה ב 6 השנים האחרונות. לבסוף חשבתי גם על החולים בהם אני מטפלת, החולים האונקולוגיים, ומה אני למדתי מהם לגבי אופי חזק, חוזק מנטלי, כושר התאוששות. לבסוף חשבתי גם על מושג הכרת התודה, ועל כך שאני יכולה לעשות את זה. בהמשך הגעתי להחלטה להכין תכנית אימונים לפיה אני אתאמן במהלך הקיץ לקראת המרתון בחודש ספטמבר".
ביטול מרתון בוסטון | צילום: shutterstock
דס לינדן, מנצחת מרתון בוסטון בשנת 2018, הצהירה ברהיטות "תזכרו את ה"למה" שלכם. כאשר העניינים נהיים קשים להתמודדות, יש לכם ערבות ואתם יכולים להיזכר למה, למה בכלל אתם רצים". במשך 7 השנים האחרונות מספרת אמי שהייתה ברת מזל להשתתף במרתון בוסטון ולרוץ אותו למטרות צדקה. אמי מספרת שבמשך השנתיים האחרונות היא רצה בקבוצת רצי המרתון של בית החולים Newton-Wellesley שם הם אספו כסף על מנת לתמוך במתמודדים עם מחלת הסרטן ובתכניות אימוץ אורח חיים בריא עבור אותם חולים. "כאשר החולים שבהם אני מטפלת שהם כל כך נפעמים מהעובדה שהרופאה שמטפלת בהם רצה מרתונים, אני אומרת להם שתקופת האימונים וההכנות למרוץ גדול כמו מרתון בוסטון זה כלום ומתגמד לעומת המסע שהם צריכים לעבור, מסע אימים שכולל סדרות טיפולים קשות מאוד".
ד"ר אמי מספרת על כך שהדמות ממנה היא שואבת השראה היא אימה, קרול הרמן, אשר התמודדה בגבורה עם טיפולים כימותרפיים, ניתוחים, טיפולי קרינה עבור גידול אגרסיבי שהיה לה. כמו כן, אמי מספרת על האימרה שממנה היא מתחזקת מעת לעת ומלווה אותה במהלך המרוצים: "כל מייל שם בחוץ הוא כמו מתנה, וכל קו סיום של מרוץ הוא מתנה", זוהי אימרתו של Amby Burfoot אשר ניצח את מרתון בוסטון בשנת 1986.
"זה כבוד רב בשבילי ומתנה לרוץ ולהקדיש כל מייל שאני רצה לאימי ולחולים אשר בהם אני מטפלת".
הכרת תודה
הכותבת, ד"ר אמי מספרת על כך שהיא מוקירה תודה על עבודתה ועל היותה אונקולוגית שד. דרך הדאגה והטיפול בחולים האונקולוגיים למדה למעשה להיות בעלת אומץ ולפתח כושר מהיר להתאושש. "אני מוקירה תודה גם עבור אנשי הצוות איתם אני עובדת בבית החולים, אשר קיבלו על עצמם מגוון של תפקידים בזכות המגיפה העולמית, תפקידים שהם נאלצים למלא על מנת לטפל בחולים". ד"ר אמי מוסיפה לדוגמא כי בחודש מרץ האחרון בעת עבודתה במחלקה האונקולוגית בבית החולים הכללי במסאצ'וסטס, לפתע בית החולים נאלץ להפוך את כל קומת האונקולוגיה לקומת יחידת קורונה. בתוך שעות כל חולי הסרטן שונעו לאזורים שונים בבית החולים כשהיא עדה להתגייסותם של אנשים הצוות באופן מיידי וגורף, ללמידה מהירה כיצד מטפלים בחולי קורונה.
כושר שיקום והתאוששות
בתקופות של חוסר ודאות, טוענת ד"ר אמי שהיא נוטה לחשוב על המושג "כושר התאוששות", או resilience שמשמעו היכולת להתאושש במהירות מקשיים, או מכשלונות.
"מי שלימד אותי רבות על הכושר להשתקם ולהתאושש הם חולים אונקולוגיים. הם אלו שלימדו אותי כי החיים הם לא לחכות עד אשר הסערה תחלוף, אלא ללמוד לרקוד בגשם". אמי מספרת על אחת המטופלות הצעירות שלה, חולה בת 35 אמא לשני ילדים קטנים. כעת היא מטופלת בטיפולי כימותרפיה מתישים אליהם היא מגיעה לבדה בגלל שמבקרים אינם מורשים להיכנס למתחם בית החולים בגלל הפאנדמיה. היא יושבת לבדה על הכיסא כאשר העירוי מחובר אליה לוריד, היא נראית בטוחה בעצמה, רגועה, חזקה. כאשר החמאתי לה, היא פשוט ענתה לי "אני עושה מה שאני צריכה לעשות. אני לוקחת כל יום ביומו, אני יודעת שאני אתגבר על זה".
מרתון בוסטון ה 124 הוירטואלי כלל 18,000 משתתפים מ-50 מדינות ומקרוב ל-100 מחוזות. זה באמת יוצא דופן ומעורר השראה שבאמצע מגיפה עולמית כל המשתתפים הללו מראים כושר התאוששות ושיקום וחדורי מוטיבציה. דס לינדן אמרה: ריצה מתגמלת בתכונות כמו יכולת התמדה ויכולת השתקמות. כך גם בחיים. תרימו את הראש ותתנו יד לאנשים הסובבים אתכם.
ד"ר אמי מביעה תקווה שנלמד מכוחה של קהילת הרצים כולה, למידה שתעזור לנו בהתמודדות ובאתגרים שמביאה עמה מגפת הקורונה העולמית.
כרצה למרחקים, וכעובדת מערך ההמטואונקולוגי אני מודה על כל צעד, על כל זריחה ושקיעה, על כל קו הזנקה ועל כל קו סיום.
שמרו על ראש מורם. כל מייל/ק"מ הוא מתנה.
*מרתון בוסטון (מתוך וויקיפדיה)
מרתון בוסטון היא תחרות מרתון שנתית המתקיימת בעיר בוסטון, מסצ'וסטס, בחג האזרחי של מסצ'וסטס, יום הפטריוטים, יום שני, השלישי החל בחודש אפריל.
מרתון בוסטון הראשון נערך בשנת 1897 בהשראת הצלחת ריצת המרתון המודרנית הראשונה באולימפיאדת אתונה, שנה קודם לכן. מרתון בוסטון הוא תחרות המרתון השנתית הוותיקה ביותר בעולם ואחד מאירועי הריצה הידועים ביותר. האירוע מהווה חלק מסבב המרתונים המרכזיים העולמי.
מרתון בוסטון מאורגן על ידי התאחדות האתלטיקה של בוסטון (Boston Athletics Association). באירוע משתתפים מדי שנה רצים מקצועיים וחובבים מרחבי תבל, המתמודדים עם גבעותיה של העיר ומזג האוויר הבלתי יציב. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 משתתפים במרתון מדי שנה כ-20,000 רצים רשומים בממוצע. בשנת 1996, בעת שצוין מרתון בוסטון ה-100, מספר המשתתפים בו היה כ-38,000 רצים. למנצחים באירוע מוענקים פרסים כספיים, אולם תחושת ההישג של סיום מרתון בוסטון היא שמניעה את רוב המשתתפים בו.
חן בעלת PhD מדענית. בוגרת תואר ראשון מהטכניון ותואר שני ושלישי מאוניברסיטת תל אביב שם חקרתי מנגנוני גדילה של סרטן שד. פוסט דוקטורט עשיתי בארה"ב ב NIH שם חקרתי ממאירויות המטולוגיות.
אני רצה חובבנית מספר שנים, מאמנת ריצה למרחקים ארוכים. השתתפתי בעשרות מירוצים קטנים כגדולים, מרוצי כביש ושטח, מ 5 ק"מ ועד למרתונים. עמדתי על לא מעט פודיומים ולכן יש לי אוסף של גביעים ומדליות מכובד.
אני מתנדבת במיזם הריצה הארצי "גמאני רצה", מיזם מבורך וחשוב שהוקם מתוך התבססות על מידע ממחקרים מדעיים שהראו כי פעילות גופנית בכלל וריצה בפרט מעלים באופן משמעותי את הישרדותן של חולות ומחלימות מסרטן שד. ריצה מסייעת משמעותית להקלה בתופעות הלוואי שבעקבות הטיפולים שמקבלות אותן נשים.
ההתנדבות במיזם כמדענית ראשית וכמאמנת ומובילת קבוצת רחובות ממלאים אותי בסיפוק מתוך אמונה ידע ורצון להפוך את המחקרים למציאות: פעילות גופנית בכלל וריצה בפרט מועילים ומשפרים את איכות החיים של המתמודדות עם סרטן שד, מפחיתות בצורה משמעותית את תופעות הלוואי שיש מהטיפולים, ובכלל משפרות את מצב הרוח ואת התחושה העצמית.
ההשג הגדול מבחינתי: לקום בבוקר, לראות את השמש זורחת ולומר תודה. כל ק"מ וכל קו זינוק וקו סיום הם מבחינתי הישג אדיר.
