המושג "אופוריית ריצה" מתייחס למעשה למשככי הכאבים הטבעיים שנוצרים ומופרשים על ידי הגוף, אנדורפינים. האנדורפינים חולקים מספר תכונות דומות עם האופיאטים. האנדורפינים משתחררים אל תוך זרם הדם כתגובה למצבים מסוימים כמו כאב, או פועלים כמשככי כאבים ועשויים להביא לתחושה של התרוממות רוח, רוגע ונחת רוח. אנדורפינים בדרך כלל נוצרים בשפע בעקבות פעילות גופנית מאומצת ביותר כמו למשל ריצה ולכן התחושות הטובות הללו שבדרך כלל אנו מרגישים מקורן באנדורפינים. על פי רוב התחושות הטובות שבאות בעקבות ריצה מכונות Runner's High.

כיצד פועלים האנדורפינים?

ישנם למעלה מ-20 סוגים שונים של אנדורפינים. הינם חלבונים אשר מיוצרים בבלוטת יותרת המח וההיפותלמוס במהלך פעילות גופנית ובתגובה לכאב, התרגשות, או כל סטרס אחר. דיקור באמצעות מחטים (דיקור רקמות עמוק), שוקולד, או אפילו פלפל חריף יכול להיות גירוי לגוף לייצר אנדורפינים. בתגובה לכאב, אנדורפינים מופרשים ומתפשטים בגוף דרך מערכת העצבים, שם הם יוצרים אינטראקציה עם קולטנים לאופיאטים וזו על מנת להפחית את תחושת הכאב. בנוסף, אנדורפינים גורמים לנו לתחושת שימחה, ממריצים את מערכת החיסון, תורמים לזיכרון, מווסתים את מידת התיאבון, תורמים לבקרת ההפרשה של הורמוני מין ובכלל הם משתתפים בבקרה על טמפרטורת הגוף. כך שכל פעם כאשר אנחנו צוחקים, נמצאים בסטרס, עוסקים בפעילות מינית, מתעמלים, וגם כשאנו כאובים, אנדורפינים משתחררים לזרם הדם שלנו. האנדורפינים התגלו לראשונה בשנות ה-70 על ידי שתי קבוצות מחקר נפרדות שעסקו במחקר על בעלי חיים.

תחושת זו של התרוממות רוח אשר נלווית לריצה הינה בזכות העלייה ברמות של אותם אנדורפינים במח | צילום: shutterstock

מחסלי הכאבים

המחקרים הראשונים שנעשו בעבר אפשרו למדענים מתחום מדעי המח לקבוע שמח האדם מכיל אנדורפינים שמשוחררים מבלוט יותרת המח כאשר הגוף תחת כאב או סטרס. האנדורפינים הללו יוצרים אינטראקציה עם הקולטנים כדי שיותר דופאמין ישתחרר לגוף, שיקטין עוד יותר את תחושת הכאב. ההשפעות של התהליך הזה דומות לשימוש בסמים כמו למשל מורפיום.

על כן, אם אנו נוטלים משכך כאבים מלאכותי, כמו למשל מורפיום, הוא מוצג לגוף ויש לכך השפעה על האנדורפינים "הטבעיים" שהגוף שלנו רואה. משככי הכאבים "תופסים" יותר קולטני כאב שנמצאים במח. הגוף חש בכך, ולכן הוא מגיב ומייצר בתגובה פחות משככי כאב טבעיים. כאשר אותו אדם מפסיק להשתמש במשככי הכאב המלאכותיים, נוצר מצב שהקולטנים הללו נשארים ריקים. זה גורם לתשוקה והזדקקות מאוד גדולה לאנדורפינים, וזו הדרך בה עשויה להתפתח התמכרות. יש לציין שבניגוד גמור למורפיום ונגזרותיו המלאכותיות, האנדורפינים אינם מסוכנים ואינם מביאים להתמכרות.

אופוריית הרצים, או מה שמכונה Runner's High

עבור אנשים מסוימים ריצה ארוכה יכולה לגרום להם לתחושת התרוממות רוח, ממש סוג של אופוריה, שניתן להשוות אותה לאותה תחושת "היי" שמתקבלת מצריכת סמים. התחושות המדווחות שנכללות בתוך אופוריית הרצים כוללות: שלווה קיצונית, תחושת ריחוף, אושר, הרגשה טובה וסובלנות מוגברת לכאב. תחושת זו של התרוממות רוח אשר נלווית לריצה הינה בזכות העלייה ברמות של אותם אנדורפינים במח, כפי שהוכח במחקר קטן שהתפרסם בשנת 2008. כאשר אנו רצים, תוך כדי הריצה משתחררים אנדורפינים לזרם הדם. על פי מאמר שהתפרסם בשנת 2015, המחקר נעשה בעכברים מצא שמאחורי התחושות הטובות הללו נמצא *נוירוטרנסמיטור שנקרא: אנאנדאמיד (anandamide). האנאנדאמיד הוא *אנדוקנבינואיד שמשוחרר לדם יחד עם אנדורפינים בזמן הריצה. היות ושני הכימיקלים הללו משתחררים לדם גם בעכברים, ניתן לחקור את הנושא גם בעכברים שירוצו על גבי גלגל, כאשר ניתנו להם תרופות החוסמות את ההשפעות של שני כימיקלים אלו. כאשר חסמו את האנדורפינים, לא חל שינוי בתסמיני אופוריית הריצה, כמו הרגיעה, סבילות מוגברת לכאב, הרגעה. אבל כאשר חסמו את מסלול האנאנדאמיד נעלמו כל תסמיני אופוריית הריצה. בסיכומו של דבר, ככל הנראה הכימיקלים האחראים על תחושות אופוריית הריצה הינם אנדוקאנאבינואידים ולא אנדורפינים.

ההשפעות לטווח הארוך של אנדורפינים

הודות לכימיקלים של גופנו אשר משפיעים ישירות על המח, אם אתה רץ למרחקים ארוכים, רמות ה"חרדתיות" שלך והדאגנות הן קרוב לוודאי נמוכות מאלו של אדם ממוצע, וגם אתה פחות רגיש לכאב. הנויורוטרנסמיטורים דופאמין, סרוטונין ונוראפינפרין עולים באופן ניכר כאשר אנחנו מתעמלים, וככל הנראה הם האחראים על התחושות הטובות שיש לנו. אם אתה רץ שרק התחלת את קריירת הריצה שלך, גם אתה יכול לבנות רמה של רגיעה, תנגודת לכאב ובכלל תחושות טובות יותר שילוו אותך בחיי היום-יום, וזו בתגובה לפעילות גופנית בעצימות בינונית. התחושות הטובות הללו אשר עוטפות אותנו בסיומה של ריצה ארוכה או אימון גופני עצים הן תחושות אשר באופן משמעותי ביותר מושפעות מאנאנדאמידים של גופנו, והם שיגרמו לנו לעשות את הפעילות הזו שוב ושוב כדי "לזכות" באותה הרגשה טובה.

יש לציין שבניגוד גמור למורפיום ונגזרותיו המלאכותיות, האנדורפינים אינם מסוכנים ואינם מביאים להתמכרות | צילום: shutterstock

הגדרות

• מהו נוירוטרנסמיטור? מוליך עצבי או מַסְרָן עֲצַבִּי  neurotransmitter – הוא מולקולה העוברת בין תא עצב לתא מטרה כלשהו דרך הסינפסה.  תא המטרה יכול להיות תא עצב אחר, תא שריר או תא בלוטה המפריש חומרים.
• אנדורפינים- הם "הורמוני ההרגשה הטובה" שהגוף שלנו מייצר במהלך פעילות גופנית. בעבר חשבו שהאנדורפינים חוסמים את תחושות הכאב במח, אלא שהיום כבר ידוע שאנדורפינים אינם יכולים לעבור מהדם למח, הם גדולים מידיי. לכן הם אינם אלו שאחראים ישירות על תחושת אופוריית הריצה שהרצים כל כך "מכורים" אליה, אבל הם אלו שמונעים את תחושת כאבי השרירים. אנדוקנאבינואידים, בדומה לאנדורפינים, הם כימיקלים שהגוף מייצר והם כן יכולים לפעול על המח. כיום יודעים שהאנדוקנאבינואידים הם החומרים שאחראים על תחושת התרוממות הרוח שנוצרת ומכונה "אופוריית ריצה". כן, זה גם הקשר בין ריצה, קנאבינואידים וקנאביס. האנדוקנאבינואידים הם כימיקלים דמויי קנאביס, אלא שהם מיוצרים ע"י הגוף.
• אנאנדמיד(anandamide, AEA)  הוא מוליך עצבי הנוצר בסינתזה של חומצה ארכידונית ואתנולמין. מקור השם אנאנדמיד הוא חיבור בין המילה "אנאנדה" שבסנסקריט משמעותה "אושר", לסיומת אמיד (amide) שהוא השייר הכימי במולקולה שנמצאה. אנאנדמיד חשוב להתפתחות העוברית בהריון וקשור ככל הנראה לרגשות אושר ושמחה. הוא קנבינואיד אנדוגנ, כלומר מיוצר ע"י הגוף ואף על פי שהוא יחסית שונה מהם במבנהו הכימי, הוא דומה בתכונותיו הליפופיליות לקנבינואידים המצויים בקנאביס, כגון CBD ו  עד כה נמצאו מספר קולטנים עצביים לאנאנדמיד בפרט ולקנבינואידים בכלל, המוכרים ביניהם CB1, CB2, ו GRP55.