גוף האישה ותופעותיו השונות הוא נושא שלא מדובר מספיק ואף הרבה פעמים מלווה בבושה, ואני מרגישה שזה בא לידי ביטוי גם בהעדר שיח על אימון נשים בעולם הכושר.
ולא, לא מבחינת מיתוג ולא מבחינת "חדר נשים" בחדר כושר, או מועדונים שלמים שמאמנים *רק נשים*, פתרונות שבעיני הם רק פלסטר לבעיה עצמה שהיא גדולה הרבה יותר – בושת נשים בעולם הכושר.
בואי נעשה בדיקה: מתי בפעם האחרונה המאמן.ת שלך שאל אותך בתחילת האימון אם את במחזור או ביוץ?
או נניח התעניין אם יש לך בריחות שתן במאמץ כי את אחרי לידה או סתם כי רצפת האגן שלך חלשה? אגב, רצפת אגן זהו כמובן עוד נושא מושתק שמלווה בבושה עבור הרבה נשים. התעלמות ממצב רצפת האגן שלך עלולה לגרום לנזק והחמרה של המצב, לדוגמא: בריחות שתן. אם לא תתבצע עבודה משקמת תוך פעילות גופנית קשובה זה אף יכול להגיע עם השנים למצבים קיצוניים כגון צניחת רחם.
מתי לאחרונה הרגשת בנוח להחזיק את החזה כשאת קופצת באימון כי הוא גדול או רגיש היום וכואב או אולי כי את פשוט מניקה וזה בכלל לא פשוט?
מתי המאמן שלך בדק אם בכלל מתאים לך לקפוץ באימון נוכח הגוף הנשי שלך שלא תמיד זה מתאים לו?
האם נשאלת אם ילדת וכמה זמן עבר מאז הלידה?
האם ווידא שאין לך היפרדות בטנית לפני שנתן לך לעשות כפיפות בטן? השאלה על היפרדות בטנית היא אקוטית. התעלמות מהמצב עשויה להביא לפציעות, לעיתים כאלו שיגרמו לנזק בלתי הפיך או להחמרה של ההיפרדות הבטנית. מצב שנוצר אצל נשים רבות לאחר לידה ובו ישנה התרחקות של שני צידי שריר הישר בטני והרחבת הקו העובר במרכזו.
והרשימה עוד ארוכה…
לצערי לרוב אלו שאלות שלא נשאלות, לא מדוברות וגם המתאמנות יחושו בושה לשוחח על זה עם המאמן הגברבר והשרירי שלהן ותתפלאו, אפילו עם המאמנת החטובה.
בין אם כי נורא מביך להודות שכשאני קופצת בורח לי פיפי, או שזה "רכרוכי" לעשות אימון בעצימות נמוכה כשמקבלות מחזור, כך או כך עדיין צובעים את הדימום החודשי שלנו בצבע כחול בפרסומת אז לדבר על זה קבל עם, עדה וקבוצת אימון – זה בכלל מביך.
אני מאמינה שכל אדם וכל אישה באשר היא, צריכה אימון מותאם, קשוב ומדויק לה.
וכשאני אומרת "מדויק לה", אני מתכוונת גם לרמת הכושר הגופנית הכללית של כל אחת, אבל ממש לא רק לזה. היום-יום שלנו הוא מצפן חשוב למצבנו הגופני והנפשי ואי לכך הוא פרמטר מהותי לבחירת האימון אותו נעשה.
אי אפשר להתאמן תמיד אותו הדבר, וכן, בפרט אם את אישה.
אי אפשר להתעלם מהמעגל ההורמונלי אותו אנחנו עוברות ועם כל הרצון הטוב, אי אפשר להתייחס לגוף שלנו כאילו הוא של גבר, כי well מה לעשות…הוא לא.
אם את רוצה אימון מדויק שייטיב איתך הן גופנית והן נפשית, צריך להתייחס אליהם – לגוף ולנפש שלך, לתת להם מקום, כבוד ואמירה.
אם אני עצובה, זה חשוב.
אם אני עייפה זה חשוב.
אם כואבת לי הרחם זה חשוב.
אם בורח לי שתן, זה חשוב.
ואם אני אישה, זה חשוב להתייחס לזה ולא להתבייש בזה, גם לא במסגרת אימוני הכושר שלי, או בעצם במיוחד לא שם.
#מאוזנת
לטורים הקודמים של נועה – כנסו לכאן
נועה זילברמן, מאמנת כושר אישית, הוליסטית ובודי פוזיטיבית.