יום כיפור הוא אחד הימים הקדושים ביותר לחילונים במדינת ישראל.
לכאורה זה לא אמור להיות כך. מדובר באחד ממועדי ישראל החשובים ביותר. יהודים מאמינים צמים בו, הולכים לבית כנסת, מתענים ומנסים לכפר על עוונותיהם. אין תנועה ברחובות. הצלילים הנשמעים מבעד לחלונות שונים לחלוטין מאלו של יום רגיל. הם נעים בין שקט לבין צהלות של ילדים שכובשים את הכבישים הנטושים. החנויות סגורות וכך גם המסעדות, בתי הקולנוע, חדרי הכושר וכמעט כל דבר אחר.
עוד כתבות בנושא
איך לנצל את צום יום כיפור לטובת הרזיה?
5 טיפים להישרדות בריאה בחגים
10 עובדות שכדאי לדעת על צום יום כיפור
אבל באופן שיש בו מידה רבה של אירוניה, הפך היום הזה לאחד ממוקדי המפלט של החילונים במדינת ישראל. יום שבו יש ישראל אחרת, רגועה יותר, שקטה יותר, נקייה יותר וידידותית מאוד לפעילות גופנית.
סיפור אישי בן כעשר שנים. בתחילת ימיי כרץ הכרתי רק את חדר הכושר. במשך שנים הלכתי שלוש או ארבע פעמים בשבוע אל המסילה ושם צפיתי בתכניות הבוקר שהעבירו לי את הקילומטרים. כמובן שהייתי קשיח בנושא הימים. למשל: בימי רביעי הייתי חייב לרוץ. אבל אז הגיע יום כיפור והתמקם לו על יום הריצה שלי. מדובר היה באסון משמעותי. הרי אם לא ארוץ יום אחד, העולם כפי שהכרתי אותו ייחרב. וכך החלטתי לרוץ בחוץ. אולי לא כיפרתי כך על אף עוון אבל חיי השתנו. יצאתי מוקדם ורצתי ברחובות ראשיים. הפחד מריצה על אספלט התחלף בחדווה על כך שהנוף סביבי משתנה. אפשר לראות אנשים. חלקם רצים, חלקם הולכים להנאתם. חלקם על סקייטבורד. הכושר שלי לא היה משהו ובחלק מהזמן עברתי להליכה, אבל ההנאה שלי נשארה. באותו יום הפכתי לרץ בעולם האמיתי.
השנים חלפו והגוף שלי מסרב לאפשר לי לרוץ כפי שהייתי רוצה. אז התחלתי לרכוב. וכאן יום כיפור מגיע לשיאו. באף יום אחר בשנה אינך יכול לעשות זאת: לצאת מהאופניים מפתח ביתך, לעלות על הכבישים הראשיים ביותר, לפדל בלי חשש, לראות המוני רוכבים אחרים שעושים בדיוק אותו דבר. אנשים עושים הכל: החל מרכיבה צנועה ליד הבית וכלה במבצעי רכיבה אפיים מתל אביב לאילת. לפני יום כיפור הרשת מלאה שאלות של אנשים שמחפשים להתייעץ לגבי מסלולים, מים, אספקה ובטיחות. לאחר שבירת הצום, צצים סיפורי גבורה על מסעות יוצאי דופן וחוויות חד פעמיות (לפחות בשנה הקרובה).
אי נדיר של הסכמות
ביום הכיפורים האחרון רכבנו מתל אביב לאבו גוש. שתינו שם קפה במאפייה שהיתה פתוחה וחזרנו הביתה. לרגע אפשר היה להניח בצד את כל רעשי הקיום הישראלי וליהנות מיום חולין אמיתי.
היופי ביום כיפור נעוץ בכך שהוא לא נעשה בכפייה. אין חוק שקובע שאסור להשתמש בכלי רכב ממונעים. הוא אי נדיר של הסכמות שבו המאמינים עושים לפי אמונתם ואלו שלא, חופשיים ליהנות משקט, שלווה ומרחבים שבדרך כלל סגורים בפניהם. אישית, אני מכיר אנשים שהיו רוצים לראות יום כיפור בכל חודש ולא רק פעם בשנה. מתי יוצא לנו לחוות יום של שקט? בלי ריח מפלטים? בלי מסחר?
החילונים הרבים שיצא לי לפגוש בימי כיפור בכבישים היו ככלל מאושרים. הם לא שכחו שמדובר ביום של צום ותענית. אלו מהם שהם מבוגרים מספיק גם לא שכחו שמדובר ביום שבו התחילה מלחמה נוראה שבה מתו המוני צעירים. אבל הם גם נהנו מאווירת החולין שהיום הקדוש מספק להם. הם מנצלים את ההזדמנות החד שנתית לקצת רגיעה. הם אוהבים את השקט ששומעים כאשר הקומפרסורים מפסיקים לעבוד.
סגר בחגים?
ועכשיו יש סכנת ביטול לכל הטוב הזה. בעקבות מגפת קורונה יש דיבורים על צורה כלשהי של סגר בחגים. לא בלתי סביר שביום כיפור הקרוב יוכרז סגר, כללי או חלקי. זה יהיה רע לכולם. ברור שראוי שהמדינה תעשה כל צעד לשמור על בריאות אזרחיה, אבל סגר ביום כיפור לא משרת את המטרה הזו. לא אכנס כלל לשאלה הדתית. בתי כנסת נמצאים תחת פיקוח כבר זמן רב וסביר שלא יאפשרו התכנסויות המוניות בהם. התכנסות המונית במקומות סגורים היא סכנה אמיתית. אבל מקומות פתוחים מסוכנים הרבה פחות ויתכן אפילו שכלל לא. אין שום אינדיקציה לכך שאנשים הרוכבים, רצים, שוחים או סתם מבלים להם להנאתם במרחב הפתוח חשופים לסכנות או שהם מסכנים אחרים. האנשים פרושים על פני שטח גדול ולעתים נדירות בלבד מפרים הוראות של ריחוק חברתי.
סגר יגרום לכך שהמוני אנשים ייכלאו בבתיהם ביום היחיד שבו הם יכולים לחוות ישראל אחרת. בריאות לא תצא מזה אבל בהחלט הרבה תסכול וכנראה שגם לא מעט אי ציות אזרחי.
כדאי לומר את דעתנו. אל תגעו בקודשי ישראל. אל תסגרו את יום כיפור.
סתם רעיון למסעות האפיים האפשריים.
כמו שיש את "מלאכי השביל" – מתנדבים העוזרים לאלה ההולכים בשביל ישראל,
אפשר לייצר קבוצה של "מלאכי המסעות האפיים של יום כיפור" כאלה שיתנדבו לעזור למי שרוכב לדוגמה לאורך כל כביש 90, או כביש 6, או YOU NAME IT, ככה הרוכב לא יאלץ להסתכן בסחיבה של כמות ציוד עצומה למסע כה ארוך.
אשמח לעזור למי שירים את הכפפה…
תפנו למערכת לקבל את שמי
כתבה לא מכבדת וחבל שנכתבה .
יש דברים שהצנעה יפה להם. מי שרוצה שיעשה לא צריך להדר את זה .
זה די מזכיר את הילדות שתמיד היה ילד שמתגאה בעוגת קצפת שאכל ביום הכיפורים.
אגב, אני חילוני
למה? כתבה נכונה, שמתארת את מה שחשים רבים וטובים אחרים.
לעצום עיניים למול המציאות זה לא נכון.
אין כאן התרסה, אין כאן נעיצת אצבע בעין, אין כאן דווקא
אלא החופש לכל אחד לעשות כרצונו ביום כיפור כמו ביום יום
לא תיארו מסלול אופניים שעובר בלב ליבה של בני ברק, אלא החופש בתור חילוני לקחת את יום כיפור לאן שאני רוצה, תוך כיבוד האחד ושמירה על הציביון.
כל כך מזדהה עם דברי הכותב.
הדת היום נמצאת תחת כל עץ רענן
והחופש והליברליות הולכים ונמוגים מהמדינה.
מספיק לראות את תגובות אלו שאינם מחבבים את שכתוב
על מנת לראות כמה השיח מהצד הזה
"רועש" ומיותר.
מעולם הדת לא הועילה ליקום.
כל היופי בספורט ואגב גם מה שמוצג כאן בשוונג זה שהספורט הוא מעל לכל אין פה דת גזע מין וכו'.
ומכאן מה שכתבתי. לא ויכוחים ולא הבעות דעה על דת או על אתאיזם ,פשוט ספורט .