בלוג 01 | בלוג 02 | בלוג 03 | בלוג 04 | בלוג 05 |

פעם בשנה בסופ"ש אחד בסוף ינואר, קפה ארומה בטיילת של העיר הדרומית הופך למקום מפגש לקהילת הברזל של ישראל. אם הייתי תושב אילת זה היה מרגיש לי כאילו לפתע נחתה על העיר מכת חייזרים לחוצים עם משקפות וכובעי חלל מוזרים על ראשם, נוחתים מתוך ג'יפים לבנים, שותים המון קפה, אוכלים את כל הכריכים הטבעוניים שיש בארומה, עושים טקס מוזר בו הם שוחים בים עם חליפות לחימה מוזרות, רוכבים להרים על גבי חלליות קטנות ובסוף רצים. לקראת סיום הם עוברים תחת שער עצום עם שעון ענק מעליו ומתחילים ללכת מוזר ולבצע טקסי חיבוק עם כל חבריהם. ואז, שוב חוזרים לשתות קפה ונעלמים.

אמיר אלפיה | צילום: ארן הרשלג

קצת קשה לעכל אבל אני אחרי. ישראמן 2020 מאחורי. מיום רביעי כשיצאנו אני וזוגתי קסניה מהבית, ועד לזינוק ביום שישי בבוקר, הרגשתי שהזמן פשוט מאיץ את עצמו. הלחץ וההתרגשות ערב התחרות הורגשו היטב על פני המתחרים בסביבת האקספו והטיילת והתעצמו ככל שהזינוק התקרב. השיח סביב התחרות עורר בי חשש שאני עומד לפגוש משהו שגדול עלי, שלא נערכתי אליו, קושי אחר. ניסיתי להירגע ולספר לעצמי שאני מוכן, שהאימונים הוכיחו לי מה אני יכול ומכאן נותר לבצע את התכנית מבלי לעשות טעויות, להשתדל לקבל החלטות טובות ובעיקר לא לקבל החלטות גרועות.

לו"ז יום תחרות

כל פרט חייב להיות סגור

ידעתי שאת הלחץ יפיג הזינוק וממש רציתי כבר שיגיע, כדי לא לעשות טעויות, ההתנהלות כבר בימים שלפני היו על פי לו"ז ורשימת מטלות כתובה מראש. תחרות איירונמן מורכבת מאד ויש בא פן שמאד מזכיר לי פעילות מבצעית צבאית: פרט למסוגלות הפיזית והמנטלית הנדרשת מהספורטאי, כמו לוחם, הוא מחויב להכין, להכיר ולשלוט בציוד שלו ברמה הגבוהה ביותר. כל פרט חייב להיות סגור ואף צריכות להיות מוכנות חלופות למקרה של תקלות ושינויים בתכנית. החל מרמת כדור המלח ועד לרמת ההילוך שהאופניים נמצאות בו בשטח ההחלפה, כל פרט קטן שלא סגור עלול לדפוק חודשים של הכנות ומשאבים.

בבוקר הזינוק אין מקום למחשבות, הכל לפי לו"ז: השכמה, ארוחת בוקר מוכנה מראש בחדר, ביקור בשירותים, יציאה ראשונה לשטח ההחלפה, חזרה להתארגנות בחדר, וידוא נוסף בשטח ההחלפה, ביקור אחרון בשירותים, מריחת וזלין על החליפה, חימום במים, ג'ל עם קפאין, קו זינוק, איתור שחיין שתוכל לשחות עליו בדראפט, התמקמות, 10,9,8,7… זינוק. המתודה הרגילה. כשאתה יודע לדקלם את המתודה ולבצע אותה זה מרגיש שאתה שולט במצב, זה מרגיע.

בשלב השחייה הרגשתי מעולה, לפי התכנון ישבתי בדראפט על דבוקה שהרגישה לי בקצב שיביא אותי לקו היציאה מהמים במהירות וללא תשישות. באחת הפניות טעה המוביל בניווט והחל לשחות אל עבר האופק, הוא גרר אחריו עוד מספר מתחרים, זיהיתי זאת והמשכתי לבד. לשמחתי מובילי החצי שזינקו אחרינו עברו אותי בטירוף והקלו עלי לצמצם לדבוקה קידמית שהובילה אותי עוד הקפה וחצי לקו היציאה מהמים. זמן השחייה שעה ו-8 דקות, לא אופטימלי אך בידיעה שהאלטרנטיבה היתה לשחות לבד מול המים ולצאת תשוש לחלוטין, אני מרוצה ממנו.

החלפה מהירה ללא עיכובים והופ אני בדרכי אל עבר הטיפוס לנטפים, משנן לעצמי שאסור לי להגזים ולרכוב רגוע, חזק מדי עכשיו יירסק אותי עוד 5 שעות. במהלך הרכיבה אני משנן פרוטוקול תזונה שעבד לי באימונים:
– ניטור כמה כוח (וואט) נוכחי ומצטבר אני מפיק
– כל שעה ג'ל
– כל שעה חטיף
– כל הזמן שתייה (חייב לסיים בקבוק עד התחנה הבאה)

רכיבה ארוכה משמעותית

לשמחתי התנאים היו מעולים והטמפרטורה אפשרה לי לוותר על החולצה המחממת, זרקתי אותה באחת מתחנות התזונה. ידעתי שזה עלול לקרות ולכן כתבתי מראש על החולצה את מספר הטלפון והשם כדי שלא אחשוב על זה בזמן התחרות. בתחרות כמו הישראמן הרכיבה ארוכה משמעותית מתחרות איירונמן שטוחה, אחרי 5 וחצי שעות על האוכף היה לי קשה לשמור על הקצב והכאב בכפות הרגליים והגב התחתון החל להשפיע על הביצוע. למרות הכאב סימנתי את המתחרים שאני שואף לעקוף, המשכתי לצרוך את התזונה לפי התכנית ושמרתי על פוקוס. כל כך חיכיתי כבר לרדת לשלב הריצה ידעתי ששם כמו באימונים אצליח לבטא את היכולת שלי.

ק"מ 160, ק"מ 170, ק"מ 180 יש!!! מעיף את האופניים בשמחה אחרי 6:15 שעות נכנס בזריזות לשטח ההחלפה, לוקח את שק הציוד ו…. זה לא השק שלי! רץ לכיוון השקים תוך שאני מבקש שיביאו לי את השק שלי, אחד המתנדבים נותן לי את השק, הוא קשור, אני פשוט קורע אותו עם השיניים, מתיישב על הרצפה, מחליף ועף משם לכיוון הירידה.

בבלוג הראשון שלי כאן בשוונג כתבתי על השלב בו המתחרים מגיעים לשלב הזה בתחרות, יוצאים מ-T2 ואט אט נגלה לפניהם הנוף המקסים של המפרץ, הגוף כל כך כאב שלא ממש הבחנתי אם יש מולי מפרץ או קיר, כל שהיה לי בראש הוא איך אני מסיים את זה ולא בקצב מגוחך מבחינתי.

השתדלתי לרוץ בקצב מתון בירידה כדי לא לרסק את השרירים בדרך למטה, וקיוויתי שזריקת האנרגיה שאקבל מקסניה ומהקבוצה בכיכר מרידיאן יעזרו לי להכניס להילוך גבוהה. העידוד שלהם עזר לי מאד בעיקר כדי לא לעצור למרות הכאב ולסיים את הריצה בזמן של 3:23 שעות.

אלמנט חשוב בישראמן הוא האפשרות לקבל את העידוד של חברי הקבוצה שסיימו את החצי, של אלו שהגיעו במיוחד לעודד ושל המשפחה. הפעם קסניה זוגתי, לא היתה על תקן מעודדת, היא היתה במשימה לתת לי את הבקבוקי האיזוטון, ג'לים וכדור מלח שהוכנו מראש בזמן ובמקום שתכננתי. היא עשתה זאת בקור רוח למרות שהיא ראתה עד כמה אני סובל, היכולת להתבסס על מה שהכנתי מראש עזרה לי מאד להתמיד בריצה כמעט ללא עיכובים בתחנות תזונה.

בסיבוב האחרון לריף הדולפינים ביקשתי מקסניה לחכות לי בקו הסיום ויחד חצינו אותו אחרי 10:54 שעות, מבחינתי עמדתי ביעד של לרדת את סף ה-11 שעות. התשישות לא אפשרה לי לרוץ כמו שתכננתי, זה ימשיך להיות אחד היעדים לשיפור בדרך שלי לחלום להגיע לקונה. בהמשך לבלוג הקודם בו התייחסתי למדד ה-C.Z המתאר את היכולת לצאת מאזור הנוחות שלי, ללא ספק הרחקתי לכת ממנו כדי להצליח לסיים את התחרות בתוצאה שכזאת אני משוכנע שאני עדיין רחוק מאד מהמקום בו אני יכול ושואף להגיע אליו, זה עניין של זמן והתמדה.

דוגמה לרשימת ציוד התחרות שלי לאיש ברזל 
לחימום: נעליים לחימום, מגבונים
לזינוק: ג'ל עם קפאין, מד דופק, חליפת שחייה, משקפת, כובע, ציפ+רצועה, מריחת וזלין
על אופניים: מחולק לערב ובוקר
ערב: לגזור ציפורניים, הילוך נכון לתחילת רכיבה, נעלי רכיבה מחוברות עם גומייה מכוסות בשקית, בקבוק אירובר ריק, וידוא טעינת שעון, גומיות לשיער, ‏ציוד טכני: פנימיות, משאבה, פייפ, בלוניות אוזן, הלן, מריחת נעלי ריצה ורכיבה בוזלין
בוקר: פנימית ספייר רק להחלפה, ‏קסדה להניח על האופניים, מספר חזה צמוד לרצועה, בקבוק ג'לים על האופניים, בקבוק איזוטון אחורי, הדלקת גרמין, מריחת וזלין לחליפת שחייה.
שקית כחולה Blue / Bike: ערב (מופקד עם האופניים יום לפני), ג'ל לאחרי שחייה, גרביים
שקית אדומה Red / Run: נעלי ריצה שרוכי גומי, מריחת וזלין על נעליים, בקבוק איזו (ג'ל + מלח + אדביל) מודבק עליו, משקפי שמש, ‏כובע, ‏2 גלים לכיס
שקית צרכים מיוחדים Special needs: ‏בקבוק איזו (ג'ל + מלח + אדביל) מודבק עליו, ‏נעלי ריצה נוחות, ‏2 חטיפים
שקית ציוד לאחרי: חולצה, מכנס, מגבת, חטיף חלבון

תודה ישראמן.