יחסי ספורטאי-מאמן הם דבר מאוד מורכב. בספורט באופן כללי ובספורט יחידני אפילו יותר. הצרכים של כל ספורטאי מהמאמן שלו תלויים בגיל ובניסיון של הספורטאי, באופי שלו ובמטרה שאליה הוא מתכונן. יש ספורטאים שרוצים תכנית אימון איכותית כדי שיוכלו לבצע ואולי פידבק על אופן הביצוע וההתקדמות לעבר המטרה. פקודות עבור. תקשורת קצרה שחלקה הגדול יכול להתבצע באמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים. לעומתם יש ספורטאים שהיחסים עם המאמן מאוד חשובים להם. הם צריכים להרגיש אותו, לדעת שהוא איתם, מעורב בתהליך שלהם ומחויב אליו רגשית ולא רק פרקטית.
המאמן רואה את "הפוטנציאל" של הספורטאי על פי הביצועים שלו | צילום: טלי שינברג
עוד כתבות של ליאור זך-מאור בשוונג
פרדיגמת "רוצה-יכול-צריך"
למה אנחנו לא מספיק טובים?
הפודקאסט של שוונג עם ליאור זך-מאור
במקרים ומצבים מסוימים נוצרים פערים בין הספורטאי למאמן. פערים בגישה או פערים "באמונה". זה יכול לקרות לשני הכיוונים. נתחיל מהפחות שכיח-לפעמים המאמן מאמין בספורטאי יותר ממה שהוא מאמין בעצמו. למשל לעשות תוצאה מסוימת, מיקום מסוים, או קריטריון מסוים. המאמן רואה את "הפוטנציאל" של הספורטאי על פי הביצועים שלו באימונים, עושה חישובים מתמטיים כאלה ואחרים, ומבין שהספורטאי יכול לעשות תוצאה/מיקום/קריטריון כלשהם. דברים שהספורטאי מתקשה לראות ולהאמין שהם אפשריים.
אבל הפער היותר שכיח באמונה הוא בכיוון ההפוך, הספורטאי מעריך שהוא יכול לעשות תוצאה/מיקום/קריטריון מסוים בעוד המאמן חושב אחרת. לפחות נכון לרגע נתון.
מקורות הפער באמונה
סיבה אחת לפערים האלה יכולה להיות שהמאמן לא מספיק מחובר לספורטאי ולא מספיק מודע ליכולות שלו בכל זמן נתון. הוא לא רואה אותו כמעט באימונים והמעקב לא צמוד דיו. לא באמצעות אמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים ולא באמצעות תקשורת פשוטה וישירה. נוצר פער שבו הספורטאי חושב שהוא יכול לעשות תוצאה/מיקום/קריטריון כלשהם על בסיס הנתונים והתחושות שלו באימונים והמאמן לא מודע לנתונים ולתחושות ולכן לא חושב כך.
סיבה שנייה לפערים יכולה להיות קשורה לפרשנות מקצועית נטו. אם ספורטאי עושה באימונים X האם זה אומר בוודאות שבתחרות הוא שווה Y? לפעמים ספורטאים "נאחזים" באימון או נתון מקצועי-פיזיולוגי בודד וספציפי שמוכיח כביכול שהם יכולים לעשות משהו. אבל המאמן יודע שאימון אחד או נתון אחד הם עדיין לא חותמת ודאית לכך שהספורטאי יכול לעשות הישג מסוים.
לא תרצו לגלות את הפערים רק ערב התחרות | צילום: דארן ווילר
סיבה שלישית יכולה להיות קשורה ליכולת של הספורטאי לתרגם את הנתונים "על הנייר" לכדי ביצוע בתחרות. מההכרות של המאמן עם הספורטאי הוא יודע שההתנהלות שלו בתחרויות אינה אופטימלית ושההתרגשות מפריעה לו לתפקד "בלהט הקרב". בכל פעם הספורטאי מגיע ליכולות פיזיולוגיות כלשהן, אבל הוא לא מצליח לתרגם אותן אופן מלא וישיר לכדי הישג בתחרות החשובה.
סיבה נוספת קשורה לפערים בגישה בין הספורטאי למאמן. האם ללכת "על כל הקופה" ולסכן תוצאה למשל בשביל מיקום, או ללכת על בטוח.
עיתוי הצפת הפערים
לפעמים הספורטאי והמאמן יושבים לתדריך ובניית תכנית תחרות ורק אז מתגלעים הפערים הללו. כתוצאה מכך הספורטאי עלול לקבל את התחושה שהמאמן אינו מאמין בו. ומבחינת הספורטאי אין דבר גרוע יותר ערב הזינוק – "המאמן לא מאמין בי". בעיה. לפעמים הספורטאי מחליט אחרי הפגישה שבתחרות הוא "יראה למאמן שהוא טועה ושהוא סתם לא מאמין בו". לעתים רחוקות זה עשוי להוות "דלק סילוני" עבור הספורטאי ולעבוד. אבל בדרך כלל זה מסתיים רע ומתהפך על הספורטאי. התרסקות וכעסים הדדיים. מכאן הדרך לסיום היחסים ולפרידה היא לפעמים מאוד קצרה.
הדרך להימנע מהתגלעות פערים כאלה ברגע האחרון היא לעסוק ביכולת ובמה ראלי לאורך כל תקופת ההכנה. לדבר על הנתונים, על הביצועים באימונים ובתחרויות ההכנה, ולדבר מפעם לפעם על המטרות בתחרות המטרה הקרובה בהתאם לנתונים ולביצועים.
לפעמים הפערים צפים כבר בתחילת העבודה המשותפת או ערב פתיחת עונה חדשה. הספורטאי והמאמן יושבים לדבר על תחרויות ומטרות ראליות ובמהלך השיחה מתגלה שהספורטאי חושב שהוא יכול לעשות תוצאה/מיקום/קריטריון מסוים העונה בעוד שהמאמן חושב אולי שלא. הגם שזאת לא סיטואציה נוחה למי מהצדדים, זה כנראה עדיף מאשר האופציה השנייה – לגלות את הפערים רק ערב התחרות.
היכולת הפיזיולוגית היא הרבה פעמים לא המגבלה של הספורטאי. ואם הוא יתאמן ברצינות ובעקביות ייתכן והוא יכול להגיע לתוצאה/מיקום/קריטריון. אבל זה ייקח זמן, תהליך וזה כרוך בהרבה עבודה קשה והתמדה סיזיפית. כך שייתכן וכל הפער בין הספורטאי והמאמן מקורו בזמן ובעבודה הנדרשים לצורך השגת היעד, ולא לגבי האפשרות התאורטית להשגתו.
לסיכום, תפקידו של המאמן לדבר עם הספורטאי על המטרות והיעדים בתחילת העבודה המשותפת, בתחילת העונה ולקראת כל תחרות חשובה. לוודא שהם רואים את הדברים עין ובעין. ואז לעקוב אחרי ההתקדמות של הספורטאי באימונים ובתחרויות המטרה, להעריך את ההתקדמות ולתת משוב שוטף לספורטאי. לפעמים המאמן צריך להוביל "התאמת מטרות" תוך כדי תנועה. אם למשל הספורטאי היה פצוע ומושבת במשך תקופה קריטית בעונה – התאמה כלפי מטה. ולעומת זאת אם הספורטאי משתפר יותר מהצפוי – התאמה כלפי מעלה.
תפקידו של הספורטאי הוא לוודא שהתהליך הזה קורה. להציף למאמן נתונים ותחושות. לתשאל את המאמן איך נראה לו שהם מתקדמים לעבר היעד ומה הוא צריך לשפר. במידה ושני הצדדים יוצאים למסע משותף וממלאים את חלקם, לא אמורים להיווצר פערים באמונה. בטח ובטח לא ערב התחרות.
