בלוג 01 | בלוג 02 | בלוג 03 | בלוג 04 | בלוג 05 |

ישראמן היא תחרות ייחודית בנוף תחרויות הברזל בעולם, תחרות שמאיימת להוציא אותך מאזור הנוחות באופן קיצוני: תנאי מזג האוויר המשתנים, האופי הטופוגרפי של המסלול שמצריך "שעות נוספות" ברכיבה והבדידות על כביש 12 , אלו פרמטרים שמייצגים אי ודאות רבה ונותנים לאספקט המנטלי של ההכנה כובד משקל משמעותי.

תקופת האימונים בשיאה והקבוצה ירדה למחנה אימון באילת, זאת הזדמנות חשובה בשבילי להעמיק את ההיכרות עם המסלול והתנאים, לבחון ציוד, ביגוד, תזונה ובעיקר לנצל כל הזדמנות לצאת מאזור הנוחות שלי באימון כדי לבחון עד כמה קשה זה יכול להיות כל עוד זה לא הדבר האמיתי.

כדי לצאת ממקומות שנוחים לי אני מנצל את הזכות להתאמן עם חברים חזקים ממני, זה מצריך ממני שתי התמודדויות:
1. למצוא את ה-200 אחוז כדי להחזיק את הקצב.
2. ‏ כשאני נשאר לבד מול הרוח עם רגליים גמורות, לדעת לאסוף ולהוכיח לעצמי שתמיד אפשר להמשיך.

בעצם זה מצריך התמודדות נוספת, לדעת להכיל את החברים המורכבים מהדבוקה לא רק באימון אלא גם בשעות הפנאי במלון, כולם חבורה של ספורטאים מוכשרים וחברים טובים אבל מכאן ועד להצליח להכיל את השיגעונות של כל אחד אחרי האימון, ממני והלאה.

במחנה של ארבעה ימים:
יותר משש פעמים טיפסנו את העלייה לנטפים.
יותר ממרתון מצטבר רצנו על המסלול.
יותר מקילומטראז' התחרות רכבנו על המסלול.
יותר מפעמיים מרחק השחייה בתחרות.
המון שעות עם אנשים שכיף לחוות אתם את הקשיים ולהיות שם אחד בשביל השני, קלישאתי ככל שזה ישמע, זה פשוט ככה.

המספרים חשובים לביטחון העצמי ולסטרבה, אך הרגשתי שיכולתי לבצע כל אימון ולהישאר עמוק באזור הנוחות שלי. הגעתי למחנה לא כדי לטחון קילומטראז', אלא כדי ללחוץ לקצה את היכולת. כשאתה לוחץ לקצה אתה לוקח סיכון ונכנס למקומות של אי וודאות, שם מתחילה התחרות. כמובן שסיכונים שאני לוקח באימונים הם כאלו שמלמדים אותי על היכולת שלי ובתחרות הסיכון יהיה מחושב לחלוטין.

תנאי אי וודאות הם כאלו המכריעים את תוצאות התחרות, יש בהם היכולת לרסק לך את המוטיבציה גם אם אתה ספורטאי עם יכולת פיזיולוגית פנומנלית. אם החוסן המנטלי רעוע או אפילו לא מחודד מספיק, הדבר יבוא לידי ביטוי בתוצאה. ולכן במחנה דרשתי מעצמי להיערך לכל תרחיש מתוך הבנה שהכל יכול לקרות וקיימת סבירות גבוהה לתנאים קיצוניים על המסלול.

בתור ספורטאים בעולם הסטרבה ושיתוף הדטה, אנו מאוד אוהבים למדוד את עצמנו, לבחון את מדדי האימון ולהשוות לחברים: מה היה הדופק? כמה וואט לחצתי? מה היה הקצב? ומי רכב את העלייה הכי מהר. המון נתונים. אני באופן אישי מודד אימונים בעוד פרמטר אישי: מדד C.Z (comfort zone) כמה הרחקתי באימון מאזור הנוחות שלי?

ככל שהרחקתי יותר אני מתחקר ובונה מסוגלות להמשך. שלא תבינו לא נכון, אני לא מדבר רק על אימונים שדורשים ממני להרחיק הרבה מעל ה-FTP, אני מתייחס גם לאימונים קלים שמרגיש הרבה יותר "נוח" לפספס, אם לא פספסתי, זה בונה אותי לא פחות מאימון אחר.

עד לרגע לפני הזינוק, אין לך מושג מה יהיו התנאים בהרים. אמיר אלפיה | צילום: טלי שטיינברג

אני מדמיין שיהיה מדד כזה בגרמין ואז אוכל ללמוד על עצמי או על המתאמנים המון דברים שהם הרבה מעבר לסף האנאירובי שלהם:
– כמה זמן לוקח לו לקבל החלטה?
– ‏האם הוא חושש להכניס את עצמו לסיכונים מחושבים?
– ‏מתי ומה גורם לו לוותר / להתמיד?
– האם הוא מתמיד ויוצא לאימון קל גם אם הוא בחוסר מוטיבציה ?
– האם הוא מעדיף להיות זנב לאריות או ראש לשועלים?

הישראמן היא תחרות שחשוב מאוד לבוא חזק מנטלית, להיערך לניהול משברים, זאת לא עוד תחרות איירונמן באירופה בקיץ עם שמש והמון עידוד, זאת תחרות שעד הרגע שלפני הזינוק אין לך מושג מה יהיו התנאים בהרים או בכיכר מרידיאן. מה שיחזיק אותך הוא רק החוסן המנטלי שבנית באימונים.

התרגלת לשבת בדבוקה מאחור? נשארת על הטריינר כשהיה קר בחוץ? עשית רק 3 עליות ולא 4 באימון? עכשיו תתמודד.

צילום עמוד הבית: טלי שטיינברג