על מנת לתת הקדמה לנושא שאני עומד לכתוב עליו, אני מצרף פנייה שהגיעה אליי ובאמצעותה אוכל להסביר על הקשר בין "דור האינסטנט" ואימונים לתחרות איש ברזל ברמה המקצועית ובהיבט התרבותי שלה.
1.10.2019
א' (שם בדוי): הי תום, נרשמתי לתחרות באוסטריה ביולי 2020.
אני (ביום תמים ואופטימי): איזה כיף לך! התחרות באוסטריה מדהימה, ארגון מעולה, מסלול נוח ובדרך כלל מזג אוויר טוב. מה מצבך בכל אחד מענפי הטריאתלון ומתי עשית בפעם האחרונה חצי איש ברזל?
"גם אני רציתי את הכל ומהר, אבל קודם כל רציתי למקסם את איכות הביצוע". תום מרמרלי | צילום: רון טולדו, ישראמן
עוד כתבות בנושא
נגמר לכם הכוח? כך תתנהלו נכון בחצי ישראמן
מדוע רוב הספורטאים מתאמנים חזק מדי?
האם אולטרמן יותר קשה מאיירונמן?
א': בריצה אני טוב. עשיתי את מרתון ברלין לפני כמה ימים וסיימתי בתוצאה טובה של 4 שעות, למרות שזה המרתון הראשון שלי, סיימתי בהרגשה טובה ושאני יכול יותר אז החלטתי להירשם לאוסטריה לאתגר איש הברזל. עוד לא קניתי אופניים אבל נרשמתי לקורס TI שמתחיל בעוד שבועיים.
אני: אני מבין.
כמה שיותר מהר לסמן V
בין אם נרצה ובין אם לא, תרבות האינסטנט הגיעה גם אל ענף איש הברזל, המרתון והספורט העממי בכלל והיא הגיעה בכל הכוח, עם הצדדים החיוביים של צמיחת הענף, ועם הדברים הפחות טובים לטעמי של קידוש הכמות ולא האיכות. האדם המודרני מחפש כל הזמן ריגושים, אתגרים ושינויים. אנחנו רואים את זה בקצב הצמיחה של חברות הטכנולוגיה בשני העשורים האחרונים, מתחילת עידן האינטרנט ועד היום. האדם המודרני מנסה למקסם את פונקציית הכמות של החוויות שהוא חווה מבלי להתייחס לפרמטר האיכות. Maximum experience-Minimum time. כמה שיותר חוויות, כמה שיותר מהר לסמן V, כמה שיותר כיבושים וכמה שיותר העצמת העצמי ולהמשיך הלאה ליעדים אחרים.
בשנים האחרונות מגמת האינסטנט הגיעה לעולם ספורט הסבולת במלוא העצמה. כמות המשתתפים באירועי סבולת ארוכים בעולם עולה, אך גם אחוז המשתתפים של פעם ראשונה. יחד עם העלייה בכמות המשתתפים של פעם ראשונה, ניכרת ירידה בכמות המשתתפים של פעם שנייה ומעלה, וזה אומר שיש יותר ויותר אנשים שמשתתפים פעם אחת, מסמנים וי על החוויה ולאחר מכן חוזרים לשגרת חיים רגילה או בהרבה מקרים ספורטיבית לייט. אולי אחת הסיבות לכך היא כי אופי האימונים לאירועי סבולת הם לרוב לא מאוד חוויתי ועצמתי רגשית בפני עצמו. אימונים לתחרויות סבולת הם סיזיפיים, חזרתיים ומתישים. הם גם לא תמיד מצטלמים טוב. המגמה ברורה ולא צפויה להשתנות, ואנחנו, אלה הנמצאים בענף יותר מכמה שנים ונהנים יותר מאיכות ופחות מכמות, אלה שאורח החיים שלהם הוא ברור כי הם נהנים יותר מהדרך מאשר מההישג עצמו, אלה שכן מחפשים לאתגר את עצמם אבל על ידי מיקסום האיכות ולא הכמות, יכולים להסתכל על הצדדים החיוביים ותרומתם לענף או להתמרמר בגלוי או בסתר.
כאשר אני נכנסתי לעולם ספורט הסבולת לפני כ-14 שנים, גם אני רציתי עכשיו ומהר. אבל גם רציתי למקסם את איכות הביצוע. מה שמשך אותי להמשיך בתחום עד היום זה הרצון להיות טוב יותר ויותר ואחד הדברים שמשאירים אותי בתחום במובן מסוים זה הפחד לאבד את האדפטציות הפיזיולוגיות שצברתי לאורך זמן בזכות התמדה ועבודה קשה. אני מנסה למקסם את איכות החוויות בעולם ולאו דווקא את הכמות. יותר מהכל, חשוב לי להיות טוב יותר במה שאני עושה מדי יום ולא בהכרח לדעת לעשות יותר דברים שונים.
נראה אתכם נשארים בתחום הזה שנים. תום מרמרלי | צילום: ניר עמוס
כובד האימונים שמשפיע על ההמשכיות בענף
בדרך כלל מי שרק נכנס לתחום מאמין שהוא יישאר לאורך שנים, אחד המשפטים שאני שומע המון ממתאמנים חדשים הוא שהם בטוחים שזה אורח חיים שהם ימשיכו בו לאורך שנים רבות. העובדות הן אחרות והרבה מאוד ספורטאים לא ממשיכים כחלק מהשלכות דור האינסטנט. הסיבה המרכזית היא הכובד של אימונים לאתגר סבולת משמעותי על המשפחה והעבודה. אנשים לוקחים על עצמם משימה גדולה מדי ובצורה לא הדרגתית, מרגישים שחייבים לעמוד ביעד, ולאחר הגשמת היעד מרגישים שאולי זה לא היה שווה את זה, או אולי הפעם הבאה כבר לא שווה את זה כי כבר סימנתי את ה"וי".
התחושה היא שצריך להחזיר למשפחה ובצדק רב. אני תמיד ממליץ למי שבאמת רוצה להתמיד לאורך שנים בענף, בגלל התרומה המדהימה שלו לבריאות הפיזית והנפשית, לייצר שגרה שהיא ברת קיימא, לא לרוץ לכבוש אתגרים, ולעולם לא להיות בתחושה שמקריבים יותר מדי מהמשפחה או מהעבודה בשביל הספורט. אפשר גם אחרת.
להרשמה לישראמן לחצו כאן
