אם השם רז פורדוסו עדיין לא מוכר לכם, סימן שהרבה זמן לא התעדכנתם בעולם הטריאתלון. פורדוסו, 20, ספורטאית מצטיינת המתאמנת ומתגוררת בוינגייט תחת אימונו של אורי זילברמן, מאמן נבחרת ישראל, היא השם החם של עולם הטריאתלון ואלופת ישראל הטרייה. פורדוסו גילתה את עולם השחייה בזכות אחיה ששחה בעצמו, אולם את האהבה לספורט היא ינקה כבר מהבית. "רוב הטריאתלטים גדלו לתוך הטריאתלון, אבל אני הייתי שחיינית. שחיתי בפארק המים רעות אצל כרמל לויתן עד גיל 16.5. התחלתי לשחות בעקבות אחי, התלהבתי מהתחרויות והאימונים. כשחיינית אצל השתתפתי באליפויות ישראל ואף זכיתי בכמה מדליות כנערה, אבל תמיד היה לי משהו חסר".

"התאהבתי בענף והבנתי שאני רוצה להגיע רחוק" | צילום: שי לחוביצר

כתבות נוספות 
"צריך המון סבלנות בטריאתלון, זה ענף מדהים"
איך מתחילים: מה זה הדבר הזה טריאתלון?
"אי אפשר להתחרות ככה שנתיים מבלי להאמין"

היא מספרת שבקבוצה הם היו משתתפים בתחרויות ריצה והיא אהבה מאוד לרוץ. המאמן ראה את המשיכה שלה לענף זה והציע לה להתנסות בטריאתלון. מהר מאוד היא התאהבה. "התאהבתי בענף והבנתי שאני רוצה להגיע רחוק. בגיל 17 השתתפתי באליפות אירופה הראשונה שלי וזה פתח עבורי את עולם הספורט הבינלאומי", היא מספרת.

איך הסתדרת עם ענפי הספורט החדשים שנכנסו לחייך כמו רכיבה וריצה?
"זה היה מעבר לא פשוט. הצטרפתי לקבוצת רוד ראנר ואת המעבר עשיתי עם המאמן ניר יגודה. התמודדתי בהתחלה עם הרבה פציעות כיוון שהמעבר מענף שאין בו כל כך משקל גוף כמו בשחייה – לריצה, גרם להרבה עומס על הגוף. לא עליתי לפני כן על אופניים, אלא רק כילדה עם גלגלי עזר ולכן היו לי הרבה התרסקויות. הייתי צריכה ללמוד דברים בסיסיים של טכניקה ומיומנות על אופניים. עשיתי את זה בגיל 17 מול בנות שכבר יודעות לרכוב. אלו דברים שחישלו אותי ובנו אותי לספורטאית שאני".

"התמודדתי בהתחלה עם המון פציעות" | צילום: תמיר בוגין

ובשחייה למדת דברים חדשים?
"אני גדלתי על שחייה בבריכה, אך ליישם את השחייה במים פתוחים זו היתה עבורי מיומנות חדשה. עדיין קשה לי ההתמודדות הפיזית במים אבל יש לי מגע בטוח עם המים". כיום פורדוסו היא ספורטאית מקצוענית, עם לוח זמנים צפוף מאוד בין אימון בוקר, שירות צבאי ועוד אימון בערב או שניים, מן הסתם לא נשאר לה הרבה זמן לחברים ובילויים. היא לוקחת את הטריאתלון מאוד ברצינות ומקפידה לשמור על עצמה, "אני מקפידה על תזונה נכונה, עבודה מנטלית, חיזוקים סביב האימונים. כל מהלך חיי סובב סביב זה על מנת שאוכל להגיע לרמות הגבוהות".

את זוכרת את התחרות הראשונה שלך?
"כן, זה היה בטריאתלון אילת. זה היה בערך שלושה שבועות אחרי שנכנסתי לענף. יצאתי ראשונה מהמים וזה היה מאוד מרגש ומשם איבדתי את זה. הגעתי לשטח החלפה ולא ידעתי איך לרכוב ומה זה דרפטינג או מה זה טריאתלון. הבנתי ללא ספק שזה ענף מעניין ומרגש ואני רוצה להיכנס אליו יותר".

"השחייה במים פתוחים זו עבורי מיומנות חדשה" | צילום: תמיר בוגין

אז הכישלון לא גרם לך לטראומה?
"כל הפספוסים והמקומות בהם אני לא מצליחה למצות את עצמי ולהביא את היכולות שלי לקצה, אלו המקומות שאני יותר זוכרת בטריאתלון. כיף לחגוג את ההצלחות שלי, אבל הדברים שאני רוצה להשיג ועדיין לא השגתי בונים אותי יותר".

"אצלי המטרה היא לא המדליה אלא הדרך"

פורדוסו הציבה לעצמה בכל פעם מטרות קטנות, "אצלי המטרה היא לא המדליה אלא הדרך. אם אני עושה את הדרך נכון, לאחר מכן התוצאות מגיעות". ככל שהעמיקה ונכנסה לענף הטריאתלון הכירה עוד ועוד מתחרות וכמות המתחרות שעמדו מולה גדלה והשתפרה בדיוק כמו שהיא צמחה והתחזקה.

"במקרה הצלחתי לעשות קריטריון לאליפות אירופה", היא מספרת לנו, "את הקריטריון הרשמי בחו"ל לא הצלחתי לעשות, אז חזרתי לישראל להתחרות בטריאתלון ראשון לציון ולא ציפיתי להיות שם על הפודיום ובמקרה יצא שהייתי אז התחריתי לאליפות אירופה". שנה לאחר מכן היא כבר השתתפה באליפות העולם בטריאתלון והשנה היא מתחרה לראשונה בקטגוריית הבוגרות.

"אצלי המטרה היא לא המדליה אלא הדרך" | צילום: עמוס גיל

איך הספורט השתלב עם בית הספר?
"חשוב לי להצליח בכל מני תחומים בחיים, אני מגיעה ממשפחה שכולם בה אקדמאים ואוהבים ללמוד ולהשקיע בתחום המנטלי שהוא לא פחות חשוב מהספורט. למדתי בבית הספר פיזיקה, ביולוגיה, מתמטיקה ואנגלית מוגבר. היה לי מאוד חשוב להצליח ואני בטוחה שההשקעה בתחום המנטלי עזרה לי לתחום הפיזי. למדתי לעבוד תחת לחץ, לעמוד בזמנים, להגיש עבודות ולגשת למבחנים בצורה מיטבית, זה גרם לי להיות טריאתלטית טובה יותר".

ספרי קצת על המשפחה שלך.
"המשפחה שלי היא הדבר הכי חשוב לי בעולם, יותר מהספורט והלימודים. אנחנו ארבעה אחים ואנחנו החברים הכי טובים. ההורים שלנו חינכו אותנו שבכל לדבר שאנו עושים, לעשות את הכל נכון ובדרך הכי אמיתית ונכונה. להגיע למיצוי היכולות שלנו. יש לי גב ותמיכה מהם 24 שעות שבעה ימים בשבוע וזה דבר שצריך בטריאתלון".

זכית עכשיו בתואר אלופת ישראל, ספרי מה קרה שם בתחרות?
"ניגשתי לתחרות אחרי פציעה. היו לי שברי מאמץ בשתי הרגליים. זו פציעה שהשביתה אותי מריצה במשך כמעט חודשיים. החזרה לריצה היתה משולבת בשעות ארוכות של אימונים חלופיים לריצה ופיזיותרפיה. הגעתי בכושר לא טוב ובכלל לא ציפיתי שזו תהיה התוצאה. בתחרות היה לי סוויצ' מנטלי וזו היתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שבה הפקתי את התחרות אך ורק מתוך כוח רצון ומנטליות כיוון שמבחינה פיזית לא הייתי שם ממש. זו נקודת ציון עבורי. אני אחת שאוהבת לעבוד קשה ולהשקיע ולהביא את הדברים מהפן הפיזי, מה שהיה לי תמיד קשה היא ההתמודדות המנטלית. בתחרות הזו הבנתי את משמעות הכוח המנטלי וזה גרם לי לעבוד על זה".

איך את עובדת על עצמך מבחינה מנטלית תוך כדי תחרות?
"זה קצת כמו אימונים. צריך לעבוד על זה לפני התחרות ולא רק בתחרות. לפני התחרות עבדתי על דברים כמו יוגה, מדיטציה, הרבה עבודה על המעטפת. בבוקר אני קמה ועושה סט יוגה לפני הזינוק, מריצה בראש סימולציות וגם על קו הזינוק. התחלתי להתמקד במה אני צריכה לעשות בכל רגע נתון בתחרות במקום בתוצאות סופיות או קריטריונים וכדומה".

מה התכניות שלך להמשך?
"בעבר הייתי נבוכה להגיד שאני רוצה להשתתף במשחקים האולימפיים, זה היה נראה לי רחוק ועדיין זה רחוק. יש לי המון ציוני דרך קטנים, בין אם זה אימוני היום יום או תחרויות, אבל אני כבר לא מתביישת להגיד את זה יותר. אני יודעת מה אני רוצה, אני רוצה להיות הטריאתלטית הכי טובה שאני יכולה להיות. אני מתכננת להיבנות לפריס 2024. כמובן שהדרך עוד ארוכה ומלאה בפיתולים".