לכל הטורים של ליאור זך מאור

בשנת 2015 הצלחתי להתברג גבוה בישראמן בפעם האחרונה. הייתי אז בן 41 ואחרי התחרות כתבתי כאן שאם הייתי מקצוען הייתי מכריז על פרישה. כתבתי את זה כי ידעתי שאני כבר אחרי השיא. ידעתי שהסיכוי שלי לשחזר את זה ולהיות שוב אלוף הארץ באיש הברזל הוא מאוד נמוך. צריך להכיר במציאות על כל צדדיה. אני נחלש או לכל הפחות לא מתחזק, והצעירים הולכים ומשתפרים.

צריך להכיר במציאות. ליאור זך מאור באיירונמן קונה | צילום: טלי שנברג

עוד כתבות בנושא 
ליאור זך מאור חוגג 10 שנים לסופה של 2009 בישראמן 
האם צריך ליצור קטגוריה חדשה של חובב-מקצוען? 
מה חשוב יותר? מיקום או תוצאה? 

השנה חגגתי 45 ועשרים שנות סבולת. אני תמיד אומר שאם לפני 15 שנים היה לי את הניסיון והציוד שיש לי היום הייתי עושה תוצאות הרבה יותר טובות. וכמובן להפך, אם היה לי היום את הגוף והיכולת הפיזיולוגית של גיל 30. לא כיף להתבגר. לפחות לא בהקשר של קבלת השינויים הפיזיולוגיים וההשפעה על היכולת. למעשה רבים מהספורטאים המקצוענים פורשים עוד לפני הגיל שמרבית הספורטאים החובבנים מתחילים. ספורטאים מקצוענים פורשים בדרך כלל כי הגוף שלהם מאותת להם שזה נגמר. שהם כבר לא מספיק מהירים. ספורטאים חובבים מתחילים בדרך כלל כי מתפנה להם קצת זמן וכסף להשקיע בתחביב.

אצל ספורטאים חובבים שגילו את הסבולת בגיל מבוגר יחסית זה בדרך כלל קצת שונה. אם התחלת אחרי גיל 40 יש סיכוי טוב שתשתפר לפחות במשך כמה שנים. גרף העומק והניסיון יהיה תלול ומשמעותי יותר מגרף הדעיכה ביכולת הפיזיולוגית. אבל בכל מקרה למעט מקרים חריגים הסיכוי שלך להתחרות על המקומות הכלליים ולנצח בתחרות הוא לא גבוה. פיזיולוגיה זה פיזיולוגיה.

בגיל צעיר הגוף חזק יותר. בריא יותר. עמיד יותר. אתה יכול להתאמן חזק, להתאושש מהר יחסית, להתחרות הרבה, וחוזר חלילה. בגיל מסוים זה מתחיל להשתנות. היכולת של הגוף לספוג עומס ולהתאושש ממנו פוחתת. זה לא קורה ביום אחד וקשה להגדיר גיל ספציפי. אבל אין ספק שכמות הספורטאים שנשארים בטופ אחרי גיל 40 היא מאוד מאוד קטנה.

אם היית ספורטאי סבולת חובב מגיל צעיר יחסית, אתה נדרש לקבל את השינוי ההדרגתי ולעשות התאמות. לקבל את זה. לא להתעקש. לא להתעלם מהביולוגיה. לא לחשוב שמה שעבד לך פעם ימשיך לעבוד לך עכשיו ובעתיד. להבין שהתבגרת. מצד אחד צברתי עומק פיזיולוגי ומנטלי שנותן לי יתרון משמעותי. מצד שני אני כבר לא יכול לעשות יותר את מה שעשיתי פעם. בגיל צעיר הגוף שלי ידע להתמודד כמעט עם כל מה שזרקתי עליו. היום כבר לא. השינוי הכי קשה הוא בראש.

כבר לא צריך להתאמן בעומס של פעם, יש עומק. ליאור זך מאור | צילום: באדיבות ליאור זך מאור

העומק שצברת משרת אותך

אתה כבר לא צריך להתאמן בעומס של פעם. העומק שצברת משרת אותך. הוא נצרב בגוף. הזמן שאתה צריך בכדי להתכונן לתחרות ספציפית הוא קטן בהרבה בהשוואה לספורטאי סבולת בשנותיו הראשונות. אם אתה משמר כושר "בסיסי", בדרך כלל מספיקים לך חודשיים-שלושה כדי לעלות למקום הנכון.

מצד שני אתה גם לא יכול להתאמן בעומס של פעם. כלומר אתה יכול, אבל זה כנראה יעשה לך יותר נזק מתועלת. תגיע לתחרות מאומן מאוד אבל גם עייף. צריך להתאים את העומס לגיל. ליכולת של הגוף להתאושש. צריך לבחור תחרויות בקפידה. להתחרות פחות. למנן את כמות החפירות השנתית שלך. באימונים ובתחרויות.

לקראת אליפות העולם באיש הברזל שהתקיימה באוקטובר האחרון התאמנתי פחות מאי פעם. פחות שעות ופחות עומס כללי. זה לא שלא רציתי להתאמן יותר. מאוד רציתי. אבל הרגשתי שזה לא יהיה נכון עבורי. הקשבתי לגוף. אפילו יותר מבעבר. וזה עבד לי מצוין.

הקושי העיקרי הוא פסיכולוגי. החשש שלא התאמנתי מספיק. שאני לא אהיה מוכן. והחשש שאני מוותר לעצמי. משכנע את עצמי שזה נכון להתאמן פחות כי אין לי מוטיבציה להתאמן יותר. שתי התמודדויות לא פשוטות. חוץ מלהתאמן פחות, עשיתי בשנה האחרונה עוד מספר התאמות לגיל.

יותר ניטור

אני חושב שספורט זה שילוב של מדע ואינטואיציה. מספרים ותחושות. בשנה האחרונה השתמשתי במדד דופק המנוחה יותר מבעבר. דופק מנוחה הוא מדד מצוין לניטור התאוששות ומצב ביולוגי-פיזיולוגי. האם הגוף נמצא בהומיאוסטזיס? מספיק שעות שינה? רמת מתח נמוכה? וכדומה.

האפליקציה של הגרמין קונקט מעולה בהקשר הזה ודי זנחתי את מד הסטורציה שמונח תמיד על השידה ליד המיטה שלי. בכל בוקר הסתכלתי מה היה דופק המנוחה וזה נתן לי עוד אינדיקציה לגבי מצבי.

יותר טיפולים

טיפולי התאוששות זה לא משהו חדש עבורי. עיסויים, רפלקסולוגיה, ודיקור סיני ומערבי, כל אחד ומטרותיו השונות. תמיד הקפדתי. אבל עם הגיל החשיבות של זה עולה לדעתי. בגיל 30 הגוף סופג הכל והוא כמעט לא צריך סיוע חיצוני בכדי להתאושש. בגיל 45 המצב כבר שונה. במקביל אני חמוש באמצעי התאוששות טכנולוגיים כמו הקומפקס והשרוולי הקומפרשן עם הקומפרסור. בקיץ אני עושה אמבטיות קרות ובחורף סאונה יבשה.  נשמע הרבה עבודה? בצדק. אני מקדיש לטיפולי ההתאוששות הרבה זמן ומחשבה יחסית. מנסה לסייע לגוף לספוג את העומס מבלי להתפרק.

הפעם האחרונה שבה ליאור זך מאור כיכב בישראמן | צילום: ניר עמוס

יותר חיזוק

ואפרופו להתפרק. בגיל צעיר הגוף צעיר. הכל חד וחזק. עם העלייה בגיל המצב הולך ומשתנה. אצל גברים למשל איכות השינה יורדת ורמת הטסטוסטרון נפגעת. בהדרגה אתה מתחיל להרגיש רופס ולהראות רופס. אפילו שאתה מתאמן לא מעט. החשיבות של אימוני חיזוק עולה. גם בכדי למנוע פציעות וגם בכדי להאט את הירידה ביכולת לשחות, לרכוב, ולרוץ. מינון גבוה של אימוני חיזוק "טרום עונה" ואז שימור שגרת חיזוק מסוימת לאורך כל השנה.

יותר גמישות

ילדים הם בדרך כלל מאוד גמישים. מבוגרים פחות. בגיל מסוים אתה פשוט מגלה שאתה רחוק מלהיות גמיש כמו פעם. הכל נוקשה. בתקופה האחרונה פיתחתי לעצמי ריטואל מתיחות וגמישות ואני משתדל להקפיד לבצע אותו מספר פעמים בכל שבוע.

לא כיף להתבגר. לחטוף בראש מהצעירים ולדעת שעתידך הספורטיבי כבר מאחוריך. שכבר לא תחזור למה שהיית. אבל צריך להכיר בזה ולקבל את זה. לעשות את השינויים בראש והשינויים בפועל. בפרקטיקה. זה עשוי להאט את תהליך הנסיגה ביכולת. ואם לא אז לפחות לתת לך הרגשה שאתה מנסה.