יש ענפי ספורט בהם קצת קשה להגדיר איזה מרוץ הוא "הגביע הקדוש". הכי קשה, הכי נחשב, הכי מפורסם וכדומה. בענף המרתונים באופני הרים עושה רושם שאין ויכוח לגבי זה ויש תמימות דעים לגבי היותו של הקייפ אפיק בדרום אפריקה ה-מרוץ.
חייבים לרכוב בזוגות. קייפ אפיק | צילום: warrenski
עוד טורים של ליאור זך-מאור בשוונג
למה אנחנו לא מספיק טובים?
"סתום את הפה ותמשיך לרוץ"
האם ספורטאים מרמים בתחרויות?
מה זה קייפ אפיק?
הקייפ אפיק הוא מרוץ שטח בזוגות הכולל 8 ימי רכיבה (Stages). המהדורה הקרובה תתקיים במארס 2019 ותכלול 624 קילומטרים עם 16,500 מטרים טיפוס מצטבר. כלומר מעל 2,000 מטרים טיפוס בממוצע ליום. עליות, ירידות, סינגלים, אבק, סלעים, וחול. התחרות היא כאמור זוגית וחייבים לרכוב ביחד. אחת לכמה ימים מחנה התחרות נודד למיקום אחר וממנו יוצאים למסלול היומי. המסלולים משתנים בכל שנה והם אינה מפורסמים במדויק לפני התחרות. רק הגרפים הכוללים מרחק וטופוגרפיה.
אמנם בכל יום יש פודיומים, אבל הזמן הקובע באמת הוא הזמן המצטבר של כל זוג. המטרה הינה זמן מצטבר נמוך ככל האפשר על כל שמונת ימי התחרות. בכל יום כל זוג מוזנק ממתחם ספציפי (Box) בהתאם למיקום הכללי שלו. כלומר אם אתה ממוקם טוב אתה מקבל הזדמנות לזנק מקדימה, ולמרות שמדובר בימים ארוכים למיקום בזינוק בהחלט יש משמעות.
כדי לתת לספורטאים במגדרים וגילאים שונים הזדמנות שווה, יש בתחרות מספר קטגוריות: גברים, נשים, מאסטרס-מעל גיל 40, גרנד מאסטרס-מעל גיל 50, וזוגות מעורבים.
ההרשמה למרוץ מוגבלת עד 650 זוגות והביקוש מטורף. קצת מזכיר את ההרשמה לאיירונמן אוסטריה או צ'לאנג רות'. ברגע שהיא נפתחת יש לך בערך 3 שניות ללחוץ Enter, בשאיפה ממחשב עם רשת חזקה. ההרשמה היא זוגית והיא כוללת חבילה בסיסית של השתתפות ולינה באוהל סיירים זוגי. כמובן שתמורת תשלום אפשר לשדרג ולישון בתנאים קצת יותר טובים.
מה לי ולקייפ אפיק?
כרוכב שטח אני שומע על המרוץ הזה כבר הרבה שנים ותמיד ידעתי שכשיגיע העיתוי המתאים ארצה להשתתף בו. באביב האחרון הרגשתי שהרגע הזה הגיע והודעתי לליאור זהבי, שהוא חבר טוב ורוכב על שיש לו 24 שעות לתת לי תשובה. חיובית. גם אצלו זה ישב בראש ולא הייתי צריך להתאמץ מדי בכדי לשכנע אותו. למעשה אנחנו חלק מחבורה של כמה זוגות חברים רוכבי מאסטרס מאזור הצפון. חלקם כבר השתתפו בעבר בקייפ אפיק.
לא השתתפתי במרוץ ארוך ומפרך כזה מעולם. המקסימום שלי עד היום זה השתתפות בטור ערד בימיו הטובים ועוד 4 פעמים באפיק ישראל המתקיים כבר שש שנים בארץ. מרוץ המבוסס בדיוק על הקונספט של הקייפ אפיק רק באורך של שלושה ימים במקום שמונה.
הקושי העיקרי במרוץ ארוך כזה הוא העומס המצטבר. היכולת להתאושש בין סטייג'ים. לנוח, לישון, לאכול, להחזיר את הרגליים למצב תקין, להימנע ממחלות הנובעות מהחלשות מערכת החיסון. עוד יום רכיבה קשה בשטח ועוד אחד. מתישהו הגוף מתחיל להישחק. וכמובן להימנע עד כמה שניתן מתקלות טכניות ונפילות. לרכוב "חלק" עם מינימום עצירות בלתי מחויבות המציאות.
"השתתפתי 4 פעמים באפיק ישראל" | צילום: באדיבות אפיק שראל
הפעם הראשונה בקייפ אפיק
כמו שאני מכיר את עצמי מתישהו ארצה לעשות את הקייפ אפיק כדי להתחרות. גל צחור ונעם שילר הציבו רף גבוה כשסיימו את מהדורת 2018 בעשירייה הראשונה בקטגוריית המאסטרס. הישג מאוד מרשים בהתחשב ברמת הרוכבים במרוץ המפרך הזה. אבל יש לי כבר מספיק ניסיון סבולת ספורטיבי כדי להבין שמרוץ כזה הוא גם מיומנות נרכשת ולא רק יכולת נטו. צריך ללמוד אותו ולהכיר אותו. לעשות לפחות פעם אחת בכדי לבוא טוב יותר לפעם השנייה.
המטרות שלנו לפעם הראשונה צנועות. לחוות, לרכוב טוב ועם כמה שפחות טעויות, ולסיים. זה רחוק מדי, ארוך מדי, ויקר מדי בשביל לא לסיים. מינימום סיכונים. כמובן שלא נטייל. אנחנו לא טיילנים באופי שלנו. אבל לפחות לפעם הראשונה אין לנו אספירציות תחרותיות.
לפני מספר שבועות השתתפתי באליפות העולם באיש הברזל בהוואי ומאז בעיקר נחתי והתאוששתי. פיזיולוגית ומנטלית. בחודשים הקרובים אזניח קצת את משקפת השחייה ונעלי הריצה בצד ואתמקד ברכיבה בכלל וברכיבת שטח בפרט. אתאמן עם בן הזוג שלי לתחרות בכדי לשפר את הדנימיקה וההרמוניה כצמד.
בחודשים הקרובים אכתוב כאן על האימונים, מירוצי ההכנה, ועוד.
לחצו להרשמה לישראמן 2019
